הפעם נדבר על אחת הבעיות הנפוצות ביותר בעולם והיא בעיית "פוסט טראומה"

ומה זה אומר, לאדם קורה דבר רע, יש לו טראומה, והפוסט טראומה, זה הזיכרון של הטראומה.

ופוסט טראומה זו בעיה רפואית ידועה, אבל אם נשים לב, כל אדם בעולם סובל מפוסט טראומה

כי אם קרה לו משהו רע, ולא משנה מה, הזיכרון יישאר תמיד, וזו הפוסט טראומה.

לדוגמא: אדם יצא לחופשה, איבד משהו, איבד ארנק, שכח מזוודה, כל זה, גם אם הוא ינסה לשכוח את זה, הוא כן יזכור את זה, וזה ישבש לו את כל החופשה, ואי אפשר להשוות חופשה שלא השתבש בה משהו, לעומת חופשה שקרה משהו טראומטי אפילו הקטן ביותר, שהאדם יזכור.

וכל אדם קרה לו לפחות משהו אחד נגד רצונך, פחות טוב ממה שרצית, וזה משבש לאדם את ההנאה בחיים, וזה משבש את מהלך החיים.

ומה הוא אותו הדבר שיאפשר להתמודד עם כל טראומה, והאתגר לפוסט טראומה, הוא רק אחד מהדברים שלשום שיטה בעולם אין פתרון.

חשיבה חיובית לא תעזור, לחיות את הרגע בוודאי שלא יעזור, ואם תחיה את הרגע

אתה לא תדע איך קוראים לך או כל דבר אחר, האדם מטבעו יזכור דברים כמו הדרך הביתה או כל דבר.

והשאלה איך מתמודדים, איך לא לסחוב את הטראומה, וגם "הכל לטובה זו גם שטות, כי גם אם זה יתהפך לך לטובה, באותו זמן שהיה רע זה זיכרון של הרע.

ואין שום שיטה רוחנית היכולה לנקות מהאדם את הזיכרון שהיה לו.

ויש דרך אחת לנקות את הזיכרון, וזו דרך ההשתוות, כלומר, להגיע לתפישת מציאות של אחדות

של השתוות הטוב והרע.

השתוות פירושה שגם שתיזכר בדבר ה"רע" שקרה לך, אתה תזכור אותו גם כדבר טוב.

וכל עוד האדם לא זוכר את העבר, לא חווה את כל מה שקרה לו מאז ומעולם כדבר טוב

הוא לא הגיע לאחדות והשתוות.

ולא משנה מה קרה, וגם אם קרו הדברים הכי רעים בעולם, האדם מגיע לכזו חוויה של השתוות עם המציאות, שהכל מתהפך והכל נראה כטוב.

והאדם לא רוצה שיקרה לו משהו רע, אז הטראומה נשארת, אבל באחדות הרצון העצמי מתבטל

והכל שווה, כך שאין כבר חוויה של רע או טוב, בכל זמן שהוא...