הסבל של האדם נובע אך ורק משום שהוא מסתכל על הדשא של השכן. גם המחשבה שמחר בעתיד יהיה טוב יותר וגם המחשבה שאתמול בעבר היה טוב יותר, גם זה סוג של הסתכלות על הדשא של השכן.

כדי להיות מאושר באמת, על האדם להבין מה טוב בדשא שלי עצמי ברגע הזה.

וכדי להבין מה טוב בדשא שלי עצמי ברגע הזה, על האדם להבין במה דומה הדשא שלי לכל דשא אחר שקיים בעולם.

כדי להבין מה טוב ברגע הזה, על האדם להבין במה דומה הרגע הזה לכל רגע אחר שקיים בציר הזמן.

כדי להבין מה טוב במקום הזה, על האדם להבין במה דומה המקום הזה לכל מקום אחר שקיים במרחב המקום.

הסיבה שרע לאדם היא משום שנדמה לו שמקום אחר או זמן אחר יכולים להיות טובים יותר מאשר המקום והזמן שלו.

הסיבה לכך נובעת משום שהאדם מסתכל על ציר הזמן והמקום מבחוץ, דהיינו, דרך הצורות השונות של האירועים השונים שמפרידים את הרגעים והמקומות השונים בציר הזמן והמקום.

יחד עם זאת, קיים רובד בסיסי יותר, קיים דבר כלשהו ומכנה משותף כלשהו בין כל המקומות ובין כל הרגעים.

במהות של כל הרגעים ובמהות של כל המקומות קיימת אחדות שמאחדת את הכל, הכל דומה בצורה כלשהי אחד לשני.

כאשר האדם מוצא את הדבר שמאחד את הכל, דהיינו, האדם מוצא את הפנימיות ואת המהות האמיתית של הדברים, על ידי זה הוא מוצא את הטוב שיש גם ברגע שלו, וממילא הוא אינו מסתכל על דשא של אחרים.

ההסתכלות על הדשא של האחר, היא רק משום שהאדם רחוק מההבנה שמצד המהות הדשא שלו ושל השכן שלו הם אחד.

כאשר האדם מגיע להבנת המציאות ברמה שמאחדת את הכל, ממילא האדם שמח בחלקו בשלמות...