הפעם אני רוצה להשיב על הנושא, ותרנות או עקשנות?

האם צריך ללכת עם הראש בקיר ולהתעקש? או לוותר.

ובחיים יש צד שצריך להתעקש בקיצוניות, באופן נחרץ, ובו זמנית ממש שמתעקשים

צריך לוותר על הדבר, לא להתפשר עליו, אלא לוותר ממש על הרצון, כמו מי שחולה, עליו להיות בהפך הגמור, ממש לרצות את ההפך של מה שקורה לו, ולא לרצות להחלים.

ונבין על מה צריך לוותר, ועל מה צריך להתעקש עד הסוף.

ובחיים לא צריך לוותר על שום דבר, אבל צריך לבדוק את הצורך של הרצון!

אדם צמא לדוגמא, רוצה ללכת לשתות, ולא צריך להתעקש לשתות דווקא מיץ, אם אתה צמא, אתה יכול לשתות משהו אחר, ולבדוק בכלל ממה נובע הרצון, כי אפילו לא חייבים לשתות, אפשר להשיג מאכל שיש בו נוזלים.

וצריך להתעקש על הרצונות הפנימיים, הרצון הפנימי ביותר הוא להרגיש טוב, וזה עד טיפת דמך האחרונה, אבל אל תתעקש להרגיש טוב דווקא בדרך מסוימת.

אל תתעקש על הצורה של הטוב, תתעקש כן להרגיש טוב, תתעקש על הרצון הפנימי.

וגם, להתעקש באופן מוחלט על לוותר באופן מוחלט.

מה הכוונה לוותר באופן מוחלט? הכוונה להתעקש באופן מוחלט על משהו שאדם רוצה והוא לא מקבל את מה שרצה, וכיוון שוויתר על מה שהתעקש, הוא רוצה את מה שיש לו.

אדם צריך להתעקש בחייו באופן מוחלט על כך שיהיה וותרן באופן מוחלט, יכיל בתוכו את סך כל הדברים האפשריים.

והטוב לא תלוי בשום דבר חיצוני, אלא בהבנה פנימית.

אדם צריך להתעקש לרצות, את כל מה שקורה לו.

אתה צריך לרצות ממש את מה שקורה לך.

וזה לא עניין לשקר, או לראות את חצי הכוס המלאה, זו לא כוונה לפשרה שאם לא הצלחת אז תעשה משהו אחר

לא, תהיה שמח ממה שיש באמת.

העקשנות היא על להרגיש טוב, שהרצון יהיה מותאם למציאות באותו רגע.

ואיך אדם יכול להביא את עצמו לכך?

אדם צריך לבדוק את כל הסיבות לכל דבר.

כל דבר שהוא רוצה, לבדוק למה הו ארוצה את הרצון שיש לו.

ומי שיגלה מהו שורש הרצון של להרגיש טוב, הוא יגלה את השורש וממילא יהיה לו טוב, כי ירצה את מה שיש לו.

ואדם צריך להבין מה הסיבה שהוא רוצה להרגיש טוב ולא רע, ההבנה תאפשר לו להכיל בתוכו את זה שהוא מרגיש רע...