אחד הדברים החשובים בדרך אל האושר, מי שרוצה להרגיש טוב לא צריך לפחד להרגיש רע. המשל דומה לעבד שנמצא בכלא והיה פעם מלך גדול שנלקח לשבי, ברגע שהאדם נמצא בשבי הוא מתרגל אליו ולעבודה הקשה. בתוך תוכו האדם יודע למרות הכל שמצד האמת הוא יכול לא להיות בכלא. אם מסבירים לו שהוא לא חייב להיות בכלא - הוא יכעס, כי הוא כבר התרגל להיות בכלא.

האדם התרגל לסבול, מסבירים לו שהוא לא צריך לסבול, אם האדם באמת היה מרוצה מבית הכלא, אם שם היה מרגיש כמו מלך, לא היה מטריד אותו מה אומרים לו. אף אדם בכלא לא מרגיש מלך. לאדם בבית הכלא, יש אפשרות להתעמק ולנסות לצאת מהכלא, ומצד אחר, להגיד שטוב לו בכלא והוא מרגיש שם טוב. הרבה יותר קשה להיות בבית כלא כשאתה מלך. מגלים לו פעם היית מלך, אתה לא צריך להיות כאן. אדם בתוך תוכו יודע את האמת. אדם לא צריך להיות בכלא - למה? כי אדם בתוך תוכו יודע שהוא לא צריך להיות בכלא.

ולכן כשמספרים לאדם שהוא היה מלך - העצה האמיתית לא לפחד במקום להמשיך להיות עבד. אתה לא חייב להישאר כאן. ואם תגלה שאתה מלך ותגלה שאין דרך. לפחות תדע ב100% שאין דרך לצאת מכאן ולכן גם כאן תרגיש מלך. אדם חושב שיש אפשרות ואין אפשרות לצאת מהכלא. פתאום אדם אומר לו שיש דרך לצאת מכאן. אדם צריך לבדוק את הדברים, אם יתברר שזה נכון זה טוב יצאתי מבית הכלא. אם יתברר שאין אפשרות אדע בוודאות שאין אפשרות לצאת ארגיש גם כאן טוב.

העניין הוא שאדם לא רוצה להיות בבית הכלא, שאדם נמצא בבית כלא הוא סובל מכך שהוא לא רוצה להיות בבית כלא. וברגע שאדם נמצא בבית כלא או מספיק מחשבה הכי קטנה שיש סיכוי לצאת הוא תמיד ירגיש רע בכלא. ולכן האדם צריך להגיד אבדוק אם יש דרך לצאת מבית הכלא, עד שאין לאדם וודאות שאין דרך לצאת מהכלא / להישאר בו הוא לא יכול להרגיש טוב. ואם הוא יבדוק ויהיה בטוח לא יהיה לו קונפליקט, לא לפחד להתמודד יש אמת. יש אפשרות או אין אפשרות. האמת קיימת, או שיש דרך או שאין דרך.

עד כאן המשל גם אם הוא יגלה שאפשר לצאת הוא ייצא ואם אין דרך להשלים עם זה. כך או כך הוא יהיה שלם. האדם נמצא בבית כלא כל אחד מבני האדם נמצא בבית כלא. האדם נמצא בבית כלא של הרצון שלו, בכלא נותנים לפעמים לאדם חופשה. יש לאדם קצת חופש, בבית כלא של העולם שלנו אין חופש, אין שום שביתות. אצל מי האדם עובד? אצל הרצון שלו. כי לכל אדם יש רצון והאדם כל יום עובד אצל הרצון שלו - הרצון אומר - אתה עושה - אף אחד בעולם לא יכול להתנגד למה שהוא רוצה - אם לאדם יש רצון לעשן ולא מעשן היה לו רצון יותר חזק מלעשן.

עוד נוסיף ונעמיק האדם עובד 24 שעות אצל הרצון שלו. יש כאלה קמים בבוקר עייפים, האדם 24 שעות רוצה ורוצה ועושה כדי להשיג את הרצון. אין אפשרות לקחת הפסקה, תמיד יש רצון. אין דבר כזה לא לחוות רצון. העניין שאף פעם הוא לא נותן לאדם את המשכורת. שאדם עובד במקום עבודה הוא מקבל בדרך כלל את המשכורת. הרצון משקר על האדם ואומר לו אם תעשה כך וכך תהיה מאושר. והדבר חוזר על עצמו ומטעים אותו. אם אדם היה זוכר שלא משנה מה הוא יעשה הוא לא יהיה מאושר - הדבר היה מוריד לאדם את המוטיבציה לעשות את הדבר.

האדם אומר כל מה שאני אעשה אני לא אהיה מאושר אבל האדם בתוך תוכו גם אומר אם אשיג משהו אולי בכל זאת אהיה מאושר. הסבל נוצר מכך שאדם ממשיך לרצות. אם היה האדם יודע שלעולם כל מה שיעשה הוא לא יהיה מאושר הוא היה משחרר את הלחץ. בכל מקרה, האדם לעולם לא מאושר. כל בני האדם מחפשים את האושר ולעולם לא מאושרים. העניין פשוט כל אחד מבני האדם בעולם היה מלך. מלך מייצג את המקום בו הכל טוב. ולכל אחד מבני האדם יש פרספקטיבה שבה הוא מלך. אדם יכול לחוות דרך התודעה שלו שהוא מלך.

האדם מסיבות מסויימות נכנס לדמיון ומדמיין שהוא עבד, ועובד ולא מרוצה. תמיד לאדם יש תחושה אולי יכול להיות יותר טוב? בתוך תוכו אדם יודע שהוא מלך. והרעיון שזאת הסיבה שבגללה אף אחד בעולם לא מאושר בשלמות. בנמשל באים לאדם ואומרים תקשיב למרות שאתה רודף אחרי הזנב של עצמך יש אפשרות שהכל טוב. אתה יכול להיות בתודעה שהכל טוב שהכל אחד, כאן יש לאדם רגש שהוא לא סגור עליו.

האדם מתחיל לחשוש שהוא לא יוכל לצאת מהכלא, זה שאתה מפחד שיהיה פחות טוב, אתה יכול להיות בעולם שהכל טוב ותמיד תרגיש טוב. האדם אומר אולי אין סיכוי לעשות זאת? השלמות היא שהמלך הוא גם עבד אבל הוא יודע שהוא המלך ויודע שהוא בוחר מה לעשות. אתה משחק את המשחק אתה נהנה מהמשחק אבל אתה גם בוחר לשחק במשחק ואתה גם תוך כדי שאתה במשחק אתה כפוף לכללי המשחק. אעפ"כ אתה שקובע לשחק בכללי המשחק ולהיות כפוף אליהם. אתה זה שממציא את המשחק ובוחר במשחק. השלמות לא לחשוב שהכל טוב, אם אתה יודע ליהנות מהחיים להגיד זה טוב וזה רע וגם בו זמנית לדעת שהכל טוב. וזאת השלמות. ועד שאדם מגיע לשלמות האדם צריך לבחור להחליט מה אני מחליט? להמשיך לסבול? לו יצוייר שאדם ירגיש מקסימום טוב / רע בשניהם מגיעים לאותה נקודה. האדם צריך לשתחרר מהדמיונות שלו בשלמות.

האדם אוחז זה אני וזה לא אני אם אני רוצה - טוב ואם לא - רע. בעולם שהכל טוב זה לא מה שנקרא אצל האדם טוב. מה שנקרא אצל האדם טוב זה אף פעם לא טוב אמיתי. ומה שנקרא אצל האדם טוב, זה לא באמת הכי טוב. אם זה היה כ"כ טוב לא היית מרגיש שחסר לך. בעולם שכולו טוב זה טוב אחר, הרע הוא לא כמו הטוב, זה טוב אחר לגמרי. האדם מכיל בתוכו את הכל. ברגע שיש לאדם את האופציה הזאת. הוא צריך לוותר על המחשבה שהטוב שלו הוא טוב. ואדם שטוען שגם בבית הכלא האדם מרגיש מלך, מסבירים לו שבתור מלך יש לו אינסוף אפשרויות. אני בוחר כך וכך, אבל אומרים לאדם תתבגר יש טוב אחר שאתה יכול להיות מלך. האדם מרגיש רע, כל מה שנדמה כטוב לא כל כך טוב...