מי שרוצה להיות מאושר צריך להבין את המציאות, להבין מה זה התודעה שלך הרצון שלך הרגשות שלך. כשאדם שואל האם הבנתי את עצמי בשלמות. אדם מתעמק ומגיע לתובנה האם אני יכול להבין את עצמי יותר או לא. והתשובה היא חד משמעית אם אתה שואל את עצמך אם הבנת את המציאות עדיין לא הבנת אותה. כל הזמן שאדם שואל את עצמו האם הבנתי את עצמי בשלמות עדיין לא הבנת.

יש פרספקטיבה שהשאלה האם הבנתי את עצמי בשלמות נעלמת, הוא מבין את המציאות ברמה כלשהי, האם הבנתי בשלמות האם הגעתי לאמת שהיא מחוייבת שזה יהיה ככה? התשובה שלא. כל תובנה שהגעת אליה תוכל להגיע אל ההיפך יש לי הוכחה נניח שיש לך עדיין במציאות יש אפשרות שאפשר לחשוב אחרת. במציאות יש את כל האפשרויות. נכון שאתה בטוח שהאמת היא אצלך אבל עדיין במציאות יש אפשרות נוספת.

ולכן כל זמן שאפשר לשאול האם אתה צודק, אתה עדיין לא. כל הרעיונות שבעולם בשורשם הם אחד. אחד אומר יש פיל והשני אומר אין פיל, וישאל למה זה אומר כך וזה אומר כך. הוא יקבל שכל מסויים ששניהם צודקים באותה מידה. ולמה? כי כל המציאויות קיימות בו זמנית. הוא מבין שהכל אחד שם ממילא לא שייך לשאול אולי אני טועה.

הרעיון הוא שיש מי שמעמיק בכל דבר הוא מגיע לנקודה בה הוא לא יכול לשאול אל עצמו האם הבנתי את המציאות או לא, המציאות שהכל אחד בשלמות, הם רק היבטים שונים של המטבע גם מה שכאן אינו אמת מוחלטת. כל דיבור משמעותו שדבר אחד שונה מדבר אחר הדיבור יוצר נפרדות, כל הזמן שיש לך שאלה האם הגעתי לאמת או לא או שיכולים לשאול אותך או כאשר השאלה קיימת עוד לא הגעת לאמת. המציאות מכילה בתוכה את כל הדעות אולי ההיפך הוא הנכון ואדם שישאל את עצמו על כל תיאוריה האם היא נכונה ואולי ההיפך הוא הנכון מספיק פעמים לא תהיה לו שאלה אם הגיע לאמת או לא...