שאלות טיפשיות - מהו הסוף של הטיפשות ושל השאלות?

הפעם אענה על השאלה, אדם מחפש את האמת, וכל הזמן מגלה שנותרות לו שאלות חדשות, והוא לא מבין איך להבין את האמת, איך לחפש את האמת.

ומה זה אומר להבין את האמת, זה להבין את המציאות. המציאות כפי מה שהיא בדיוק.

אם אדם, תהיה מולו כוס מים, והוא יגיד יש כאן כוס מיץ תפוזים, זה אומר שהוא חי בשקר

הוא תופש את המציאות לא כפי מה שהיא.

ואיך האדם יחפש את האמת, על ידי שאלות, מתבררת האמת, מה אני רוצה? מה המהות של זה? למה אני רוצה את זה ולא את זה? וכל פעם זה מעמיק, וישנן שאלות חדשות כל פעם, ומגיעים גם למבוי סתום, ושוב שאלות חדשות.

ויש בשורה טובה, והאדם אמור לבדוק את זה לעצמו, לא להאמין לי

והבשורה היא שיש סוף לשאלות, וכמות השאלות היא סופית, ויש סוף לטיפשות.

והיה בן אדם מאד טיפש בעולם, שאמר שלשני דברים אין סוף: ליקום, ולטיפשות.

ולמה הוא היה טיפש? כי גם ליקום וגם לטיפשות יש סוף.

והסוף של היקום הוא מה שהיה לפני היקום, לפני העולם, הפרספקטיבה של לפני היות הזמן והמקום, זה הסוף של היקום.

והסוף של הטיפשות, זאת החכמה, כי גם לטיפשות יש סוף. והקצה של הטיפשות זאת החכמה.

הנושא די פשוט: סוף הטיפשות זה הגבול של השכל האנושי. ומה זו טיפשות: חוסר הבנה של המציאות.

והדרך לפתור את כל השאלות האפשריות בעולם היא מאד פשוטה, והדרך היא לשאול את השאלה הנכונה, והשאלה היא, למה בכלל יש שאלות, כי תמיד על כל שאלה תהיה עוד שאלה, וגם אם לא באותו נושא תהיה שאלה, תמצא שאלות בנושאים נוספים.

ושורש השאלות, היא הנפרדות. כי כל עוד יש נפרדות, דואליות, כאשר יש אני ולא אני, יש שאלה, האם אני קיים או לא קיים? האם יש טוב ורע? או רק טוב? רק רע?

ואם היתה אחדות, לא היתה שאלה. והיכן מתחילות השאלות? השאלות מתחילות בשכל של האדם, בנפרדות. והנפרדות נובעת מהשכל של האדם.

ומה היתה הטיפשות של זה שאמר שליקום אין סוף. הטיפשות היא אנושית כללית, לא משהו פרסונאלי.

והטיפשות האנושית הכללית, היא שהאדם לא מסוגל לתפוס בר והיפוכו.

ומה המשמעות שליקום אין סוף, כי אם תצעד ימינה או שמאלה, לעולם לא תגיע לסוף

תמיד יהיה מעבר ומעבר וכן הלאה עד אין סוף.

אבל הדבר הזה נובע רק בגלל תפישה אנושית, כי אם האדם מסתכל ימינה ושמאלה

והיתה לו תפישה ששני הדברים ההפוכים הם אחד, וימינה ושמאלה הם אחד ואותו המקום ממש

אם היה חווה את האחדות, לא היתה לו שום שאלה, למרות שקיימת גם הנפרדות

אם היתה חוויה של אחדות לא היה קושי או שאלה בנפרדות.

והקושי הוא בניפרדות, בשכל המוגבל של האדם המבדיל בין תכלית לחוסר תכלית

חוסר ההבנה שקיים ולא קיים זה אותו הדבר, וצריך לשאול ולחקור עד שמגיעים להבנה שהם אחד, שאין שאלה.

והשכל הוא לא יותר מאשר הנחת עבודה, הוא לא יותר מאשר אמונה, האדם מאמין, לא יודע באמת...