הפעם אשיב על שאלה שנשאלתי, איך אפשר לרצות את המציאות בדיוק כפי מה שהיא?

מה זה אומר? כפי שהסברנו, ככל שאתה רוצה את המציאות כפי שהיא טוב לך יותר

אם לא תרצה את המציאות, יהיה לך רע, ולא משנה מה שתעשה.

והאדם מבין שהוא צריך לרצות את המציאות כדי להרגיש טוב

אבל הוא לא יודע איך לעשות את זה?

והשאלה שהאדם באמת צריך לשאול את עצמו, היא למה בכלל הוא רוצה לרצות את המציאות

ואני יסביר, נניח שלאדם חם באיזה מקום, ורע לו.

האם הוא מרגיש רע כי חם לו כי הטמפרטורה מסוימת?

או הוא סובל כי הוא לא רוצה את הטמפרטורה, ורע לו כי הוא לא רוצה את הטמפרטורה, לא בגלל הטמפרטורה עצמה, כי יכול להיות שבהזדמנות אחרת כן היה רוצה בדיוק את אותה הטמפרטורה.

והאדם מבין בעצם שהמציאות היא עובדתית עם טמפרטורה מסוימת ורק מפני שהוא לא רוצה אותה, שבעצם הרצון שלו לא תואם את המציאות, זה מה שגורם לו סבל.

ויש דבר יותר פנימי, שאתה לא מרוצה מכך שאתה לא רוצה את המציאות

וגם הרצון שלך הוא חלק מהמציאות, ולרצות שלא לרצות את המציאות, לא לרצות את החום

זו גם חוויה של לרצות את המציאות כמו שהיא, זה לא לגרום לעצמך לרצות את המציאות

לא לרצות להיות מסוגל ליהנות מהרע, כי אם אתה מנסה לרצות ליהנות מהרע, עדיין אתה לא רוצה את המציאות כפי מה שהיא.

לרצות באמת את זה שרע לך, לא לרצות לנסות לשנות אפילו ברצון לקבל את זה.

ואם יש לך התנגדות למציאות, גם לרצות את זה.

אתה אמור להגיע למצב, שלא יטריד אותך אם אתה רוצה או לא רוצה את המציאות

זה באמת לרצות את המציאות.

זה כמו לצפות בסרט, ואתה רואה את השחקן שהוא פעם רוצה את מה שקורה, ופעם אינו רוצה את מה שקורה, וכל זה בסרט, אתה לא מוטרד מכך שהשחקן פעם רוצה או פעם לא רוצה את המציאות, אתה פשוט צופה מהצד.

בדיוק באותה המידה עליך להתייחס לרצון שלך את המציאות, בשני המקרים אתה מרוצה באותה המידה, לא לקחת את זה כעניין פרסונאלי.

והאדם יכול להרגיש טוב אם יבין זאת.

עצם הקיום של האדם גורמת לו תחושה של חסר, ואם יש חסר יש רצון, ותמיד יהיו רצונות

ועל האדם להסתכל על הכל מפרספקטיבה של האחדות, מקום בו הכל מוחלט, אין הבדל בין רוצה או לא רוצה, אין הבדל בין טוב לרע, יש שלמות.

וסה"כ על האדם להסתכל על הדברים מבחוץ, ואם יצליח להבין למה הוא רוצה את הדבר הזה ולא את זה,...