הפעם אני רוצה לענות על השאלה, מה עושים במקרה של ייאוש משיטות רוחניות

ומחיפוש איך להיות מאושר?

ואני אסביר, אדם מחפש את האושר כמו כולם, ניסה שיטה אחת, ניסה שיטה אחרת

והוא לא מאושר עדיין.

והוא מספיק ישר עם עצמו להודות שהוא עדיין לא מצא, ואינו מאושר.

ואין שום שיטה בעולם, שתאפשר לך להפסיק לחפש משהו יותר טוב

אין שום שיטה שתגרום לך להפסיק לחפש את עצמך.

ויש אנשים שיגידו, אבל אני כבר לא מחפש את עצמי אני מצאתי, ואם נתבונן באמת

הם לא באמת מצו את עצמם, הם רק מצאו את הדרך המתאימה להם, להמשיך לחפש את עצמם.

ביום שלא יעניין אותך יותר לחפש דרכים להיות מאושר, ביום שלא תחפש את האמת

תדע שאתה נמצא באמת, או באושר. כי האמת היא מספיק אמיתית עם עצמה, היא לא מחפשת אמת, ומי שמאושר לא יחפש בכלל אושר.

וכל דרך, תכניס את האדם לייאוש, כי הוא ניסה וניסה, הוא רואה שכל שיטה לא מספקת להביא אותו אל האושר המיוחל.

ומי שמחפש, זה בגלל שבתוכו הוא עדיין חושב שיש משהו שיכול לגרום לו להיות יותר מאושר.

כי אם היתה ידיעה לאדם ברמה של מחויב המציאות, שאין אפשרות יותר להיות מאושר

הוא מייד היה מפסיק לחפש, אבל על האדם להיות אמיתי עם עצמו

ולשאול על כל דבר, האם תאורטית, גם ברמה דמיונית, מדע בדיוני, האם עדיין יש סיכוי להיות מאושר יותר? זה אומר שעדיין הוא חושב שיש מצב להיות יותר מאושר.

כשתהיה באמת מאושר, או שתבין את תפישת האושר, לא יהיה אפשרי להפוך את הידיעה.

הרעיון שהאדם מוגבל למצוא פתרונות לעצמו, לפי התפישה האנושית שלו.

ואם השכל שלך לא יכול לחשוב על הפכים בו זמנית, אז גם לא תוכל למצוא את פתרון האושר בשכל.

אבל זה שאתה לא מצליח בשכל שלך למצוא דרך להיות מאושר, זה לא אומר שאי אפשר להיות מאושר.

ואם אדם מתייאש מלמצוא את האושר, אז שיתייאש עד הסוף, כלומר, עליו להגיד זהו אני מיואש

לא מנסה יותר, ושיסע הלאה, ממילא אם יהיה עד הסוף בייאוש, לא ירצה לחפש יותר את האושר.

אבל אנשים בתוכם ימשיכו להרגיש חסר, וירצו להתקדם.

ואם אתה יודע שאתה יכול להתקדם, אז אתה עדיין בתפישה של טוב ורע

ואם תהיה בתפישה של הכל אחד, הכל טוב באותה מידה, או הכל רע באותה המידה

אז ממילא לא יהיה לאן להתקדם, אין אפשרות, כי הכל אחד.

והדרך של אדם להגיע לאושר היא כך:

תהיה אמיתי עם עצמך, הפתרון לבעיה הקשה ביותר, הוא הפיתרון הפשוט ביותר

אתה לא סותר שום דבר בעשייה...