... הלב, העיקר זה הלב, מה הכי חשוב? מחשבה דיבור ומעשה,
מהות או צורה, כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים, הכוזרי,
ריבוי אלוהים, עבודת אלילים,
אחדות המהות והצורה שאלה: האם הכוונה חשובה או המעשה? בכוזרי נאמר, כוונתך רצויה אך מעשיך אינם ... זה בגלל חסרון הדעת. וכשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות. בשכל הפשוט יש מחוייב ואפשרי, מחוייב אחד ואפשרי
אין סוף. אז מה הכי חשוב? המחוייב. אז להגיד שמעשיך יותר חשובים מכוונתך, זה להגיד שהאפשרי יותר חשוב
מהמהות. מה יש יותר, מעשיך או כוונתך? מעשיך. כוונה יש אחת, כוונת הלב, ומעשים יש הרבה. המעשים זה הנפרדות, וכוונת הלב זה
המהות. כוונת הלב יותר חשובה מהמעשים, למשל חשוב יותר אם נהנית במסעדה יותר ממה שאכלת. או ... לסדר לך את זה בראש ברמה הציורית, שהמחשבה היא פנימית יותר ביחס למעשה שהוא חיצוני יותר. ולכן המחשבה היא
המהות, והמעשה זה הצורה,
והמהות חשובה מהצורה. ולכן מבחינתי הייתי אומר, כוונתך רצויה אבל הבנתך אינה רצויה, זה אומר ... עד כמה אתה מחובר למחוייב המציאות, כל השאר לא משנה. בסוף מה שמשנה זה רק דבר אחד, מה מחוייב? המציאות,
האחדות - היא מחוייבת כל השאר לא מחוייב. עכשיו תתרכז טוב טוב, מה הסברנו? שהמחוייב יותר חשוב מהאפשרי,
המהות חשובה מהצורה. ולכן מכאן כוונתך חשובה ממעשיך. אבל כל זה נכון רק בשכל, כי בשכל הרגיל
המהות חשובה מהצורה. אבל בסוף, בסוף, בסוף, אתה מגיע לאין שכל, שזה שכל יותר גדול / שכל אחר, ... עושה. ולא משנה מה אתה מרגיש אלא משנה מה אתה עושה. זה כבר לא הגיוני, כי מה זה משנה מה אני עושה? אבל עם
לאלוהים לא היה משנה מה הוא עושה, אז הוא לא היה עושה. אם הוא כבר
אלוהים, אז למה הוא צריך לעשות? זה אומר
שלאלוהים חשוב מה הוא עושה. תראה,
אלוהים זה שלמות, אם השלמות זה להיות מחובר
לאלוהים, אז למה
אלוהים מחלק את עצמו
לאין סוף חלקים. אם נגיד שהשלמות זה להיות מחובר למחוייב המציאות,
ואלוהים הוא כבר השלמות, אז זה לא ברור מדוע
אלוהים ברא את העולם. כי כאשר הוא ברא את העולם, הוא בעצם התרחק מעצמו. היתה
אחדות ועכשיו יש
אין סוף חלקים. אז אם תכלית המציאות זה להתקרב
לבורא, אז למה
הבורא הרחיק את הבריאה ממנו? זה אומר
שלאלוהים יש קנה מידה אחר. אצלך, כנברא, כל מה שחשוב לך כרגע זה לחזור לשורש שלך. לחזור להיות
אלוהים, להרגיש שלמות ושיהיה לך רק טוב. אבל אצל
אלוהים זה אחרת. אצל
אלוהים יש יותר
מאחד ממחויב המציאות, בהיגיון זה לא הגיוני, איך יתכן ששניים מחוייבים? אצל