להשתגע מרוב שאלות חיפוש עצמי - מה לעשות?

אני רוצה להשיב על השאלה, מה צריך לעשות במצב בו האדם המחפש את עצמו

מתחיל לצאת מדעתו מרוב שאלות, ופוחד להשתגע?

ולאדם יש בחירה חופשית, ומי שרוצה לשאול את כל השאלות שבעולם, ומי שלא ישאל בכלל שאלות, יכול להיות מאושר באותה המידה.

או שאתה שואל הכל וסובל בקצב שלך עד שתקבל תשובה או לא, והולך עם זה עד הסוף.

או ללכת עד הסוף עם לא לשאול, אבל ממש לא לשאול כלום, לא למה אני חי?

לא מה המשמעות? ולא כלום, ואז ממילא תהיה מאושר.

ואיך בן אדם שכן שואל יכול לקבל ידע? על ידי שאלות, תגיע להבנת המציאות

רק אם קיימת השאלה בתוך האדם, הוא רוצה באמת לדעת, והוא מוציא את השאלה החוצה

זה מה שייתן לאדם יותר ידע, ואז יש לו אפשרות להגיע להבנה שלמה.

והאדם מרוב שאלות מתחיל להשתגע, המחשבה שלו מתחילה להשתבש, כי הוא לא מגיע לתשובה, יש תכלית, אין תכלית, יש משמעות, או אין משמעות, מה אני ומי אני?

ועוד ועוד שאלות וחקירות שמציקות, כמו אדם רעב שהרעב יציק לו עד שיקבל אוכל

וכל אדם שמחפש את האמת, את המשמעות אם היא קיימת או לא קיימת וכדומה

לא יירגע עד שיקבל תשובה ברורה, עד שתהיה לו בהירות מוחלטת לגבי המציאות, הוא ימשיך לשאול. עד שלא יישארו לו שאלות כיוון שהבין באמת, ולא בגלל שהגיע למקום שאין לו מושג.

וישנה אמת אחת, או שיש תכלית, או שאין, או שגם יש וגם אין!

אך בסופו של דבר, משהו באמת קיים, וכל זמן שהאדם לא יקבל תשובה חד משמעית

כזו או אחרת, הוא לא ירגע.

ועל האדם לא לפחד, וכל שאלה מבוססת על הנחת יסוד כלשהי, לכן תהיה תמיד עוד שאלה, הנחת היסוד היא שהכל דואלי, ואז תמיד ישאלו שאלות

ועל האדם לחפש את השורש של כל הדברים הללו, עד שיגיע להבנה שהכל אחד ממש

שאין הבדל בין דבר זה לאחר, שאין הבדל בין טוב לרע...