אמונה = סבל - מי אמר ש... כל אמונה = סבל נצחי:
הפעם אשיב לשאלה הבאה, מי אמר ש...
ועכשיו אפשר להכניס כל טיעון שהוא, כל מיני רעיונות, שאני אומר, ומי אמר שזה נכון?
ואכן, אף לא אחד אמר שאני צודק, אין מה להאמין לי, ואפילו הוא יסבול אם הוא יאמין לי.
והוא יסבול לא בגלל מה שאני אומר, אלא בגלל שהוא מאמין למה שאני אומר.
וכל מי שמאמין בכלל למישהו, או למשהו, ואפילו לעצמו, מן הסתם יסבול
וזה אומר מי שמאמין במשיח, מי שמאמין בחייזרים, או אמונה בבורא, או כל אמונה שהיא
הוא יסבול לנצח.
ואדם יכול להגיד עד מחר שהוא מאמין שככה ומאמין שככה, הוא יכול לשקר לעצמו
כי כל עוד יש באדם אמונה כלשהי אפילו הקטנה ביותר, יסבול!
ולמה יסבול? כי בתוכו יחשוב תמיד, אבל תמיד, שאולי היה יכול להיות לו באמת יותר טוב.
אתה יכול להגיד שאתה מאמין שהכל טוב לך, ובכלל הכל טוב, גם אם תשב בגן עדן
ותאמין שאתה בגן עדן, ויצאו שלטים מהשמים: "גן עדן גן עדן"!
אתה עדיין תמשיך לסבול. כי אתה עדיין תגיד לעצמך, "אולי אני יכול להרגיש יותר טוב"?
כי כל עוד אתה מתבסס על אמונה, אתה עדיין תחשוב, שיש אפשרות להרגיש יותר טוב.
וגם מה שאני אומר, מי אמר שזה נכון, אל תאמין למה שאומרים.
ומי אמר שזה נכון שמי שיאמין לנצח יסבול? אולי גם זה לא נכון?
אבל אני אומר, שלא משנה, מי שמאמין, לעצמו, לאחרים, מאמין לכל דבר שהוא, יסבול.
ועכשיו נשאלת השאלה, מי בכלל אמר שאתה צודק?
וזה נכון, מי אמר באמת? על כן, כל אחד מחויב לבדוק את האמת באופן אישי!
ולמי מחויב, לעצמו, ואם לא רוצה לחפש, גם טוב, רק שלא יגיד שהוא מחפש את האמת.
ומי שכן אומר שמחפש את האמת, שילך עם זה עד הסוף, ויבדוק כל דבר בברור
לא להאמין לכלום, אלא לבדוק בעצמך, מה נכון מה לא נכון ומה אמת.
ואתן דוגמא קצת מוזרה: אדם מאמין שיד ימין נמצאת במקום אחד ויד שמאל נמצאת במקום אחר.
הוא לא מעלה אפילו על דעתו שהן נמצאות באותו המקום ממש.
הוא פשוט מאמין לכך שהן נמצאות בשני מקומות נפרדים, זה אומר שגם לשכל העצמי אסור להאמין!
ולמה הוא מאמין שזה שני מקומות שונים? כי הוא החכם הגדול, לא מצליח לחשוב על כך
שהן בכלל נמצאות באותו המקום ושהן אחד.
והאדם ממשיך להאמין לנצח באמונות שקריות, ולנצח הוא יסבול מהאמונות השקריות שלו
כי האמונה היא דבר היא לא אובייקטיבית, היא תמיד סובייקטיבית, והאדם שמאמין
תמיד יהיה לו ספק, ותמיד היה לו ספק, ומה ההוכחה שיש ספק, כי אדם יכול להגיד שאף פעם
לא היה לו ספק, אבל אם עכשיו אתם מבינים אותי, את מה שאני מסביר, זה אומר
שהספק היה בפנים תמיד.
והסיבה שרע באמת לבן אדם בחיים, זה בגלל שהוא לא מאמת את תפישת המציאות שלו עד הסוף.
ומי שרוצה לחפש את האמת, צריך לחפש עד הסוף.
ואולי צריך לחפש רע ולא טוב, ואולי היש והאין הם אחד? ומי אמר שבכלל צריך לחפש?
ואולי אי אפשר להבין הכל, ואולי בכלל טוב לחפש את השקר וללכת לפי השקר?
מי אמר מה צריך ומה רצוי?
וכבר אמרתי כמה פעמים שהאליל הגדול ביותר של האדם הוא השכל שלו, אליו הוא משתחווה לא רק שלוש פעמים ביום, אלא כל היום, כי הוא מאמין שכל מה שנדמה לו, שאם הו אלא מצליח להבין משהו, אז זה לא יכול להיות שזה ככה.
אבל הוא רק מאמין שהדברים הם כמו שהם, כי אי אפשר להוכיח את הלוגיקה, כי הלוגיקה לא יכולה להוכיח את עצמה, כי הכל זה תהליך לוגי, ואם זה לוגי, אז זה לא יכול להוכיח את עצמו
צריך משהו אובייקטיבי להוכיח את הלוגיקה עצמה.
וכל אחד יודע לגבי הספק, של לגבי מי אמר שהשכל צודק?
והתשובה היא...