רחמנות אמיתית למה צריך האדם לרחם על עצמו?

הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של רחמנות, ואם נתבונן נראה שיש בעולם הרבה סוגים של רחמנות, ולא רק מה שהאדם מרחם על הזולת, אלא מה שהאדם מרחם על עצמו

ובעיקר יש שני סוגי רחמנויות, רחמנות פנימית, ורחמנות חיצונית.

וחשוב להבין, שבכלל מצד האמת, אין בכלל את העניין של רחמנות חיצונית או פנימית

כי הכל טוב במציאות כפי מה שהיא.

לדוגמא אדם מנסה להשיג משהו ולא מצליח, הוא חווה סוג של רחמנות כלפי עצמו

וזו רחמנות חיצונית.

ורחמנות פנימית, היא הרחמנות האמיתית.

ומה זה אומר, אם מרחמים על אדם מכך שהוא רעב, זה בסדר לרחם בשל כך שהוא רעב, אך האמת היא שצריך לרחם עליו רחמנות פנימית, הווה אומר

לרחם עליו בגלל שהוא סובל, מרגיש שרע לו, בגלל ההרגשה של הסבל והרע והרצון להרגיש טוב

לא בגלל הרעב עצמו.

ונגיד שאדם חולה ומרחמים עליו, הרחמנות החיצונית היא על כך שהוא חולה, אבל הרחמנות

האמורה להיות היא פנימית, ועל מה?

על כך שהוא אינו יכול להיות שמח באותה המידה כשהוא חולה, כמו באותה המידה שהוא בריא.

כי האדם, אינו מבין כיוון שמשהו נדפק לו במוח, משהו השתבש, ואינו מבין שהוא בגן עדן ממש, שהוא במקום שכולו טוב, ויכול באמת ליהנות ולהרגיש טוב

גם אם הוא חולה, או רעב וכדומה.

אחת הרחמנויות הכי גדולות, הן בגלל שאדם לא יודע בכלל למה הוא חי, ורץ כמו משוגע לעבודה

ורץ בעשיית דברים שאין לו מושג למה הוא בכלל עושה אותם, העיקר רץ אחרי השיגעונות שלו

ואינו מבין כלום, אינו מבין מה היא המציאות, וממשיך להרגיש רע, ואינו שבע רצון, ועדיין לא מקבל שכל, וממשיך לנסות בעשייה טפלה כמו משוגע ומנסה להצליח, ועדיין נכשל בגלל שאף פעם לא באמת מוצא נחת ואושר והנאה אמיתית.

אפילו אדם שזוכה בלוטו, אפילו הוא נכנס לדיכאון מכך שפוחד לאבד את הכסף, או בגלל שלא יודע מה לעשות עם הכסף.

זאת אומרת שצריך בכלל לרחם על האדם שאין לו שכל, והכוונה היא לא למי שנקרא משוגע

אלא כל כדור הארץ, זה אוסף של משוגעים מכל הכוכבים, משוגעים שאספו אותם ואמרו להם תעבדו ותעבדו עוד ועוד, עד שתקבלו אולי שכל.

והאנשים לעולם אינם חווים שביעות רצון, והם חיים סה"כ מספר שנים מוגבל, וכל מה שיש לו הוא רוצה משהו אחר, אף פעם אינו שבע רצון מהחיים, והאדם צריך לרחם על עצמו, לרחם על עצמו שאין סוף לניסיונות שלו להרגיש טוב.

גם העשירים ירגישו באיזשהו שלב רע, אז על מה ולמה רצו אחרי הכסף?

ומה שצריך לרחם על האדם זה לא על הסבל שרע לו בחיצוניות, אלא על כך שהוא לא מסוגל ליהנות מזה שרע לו, כמו ליהנות מכל שטוב לו, או שחושב שזה טוב וזה רע.

למה האושר של האדם צריך להיות תלוי בדבר החיצוני שממשיך לאמלל אותו, כיוון שאינו יודע ליהנות ממנו, או מכל דבר אחר שיש לו או "אין" לו, ברמה הפנימית שלו.

זו הרחמנות האמיתית. על האדם לשאול את עצמו פנימה ולחקור, למה אני לא נהנה מהחיים

למה אני כל כך אומלל? האם אין אפשרות ליהנות באמת? אולי יש דרך אמיתית ליהנות

וכדי שהאדם יקבל את התשובה, עליו לשתוק, להיות בהתבוננות...