ייאוש מהבנת המציאות בשלמות, מה לעשות?
היום נדבר על מצב שבו אדם מגיע למקום שהוא חושב שאין לו תקווה.
ומה הכוונה, שאדם חווה יאוש מכך שהוא חושב שאין אפשרות להבין, הוא מיואש שלא יבין את עצמו, שאין לו תשובה לשאלה, שהוא לא יגיע לאמת.
אבל אם אדם אומר אין שום סיכוי שהוא יבין את המציאות במאה אחוז, עליו לשאול את עצמו, האם אני בטוח בביטחון מלא שאין אפשרות להבין את המציאות בשלמות.
וזה אומר שכבר אין מה לנסות, ואז יש שקט, כי יש בטחון בכך.
כמו כן בנושא האושר, אם אדם היה משוכנע בביטחון מלא שאין אפשרות להיות מאושר, האם הוא ניסה עד הסוף להבין או לדעת שיש אפשרות להיות מאושר.
וצריך אפילו מעל מאת האחוזים לבדוק את הנושא, צריך את כל הכוח האפשרי, סך כל הכוחות השכליים, הרגשיים ווידאת שיש או אין אפשרות?
בתוך תוכו יודע האדם שמצד האמת, יש כנראה אפשרות כן להיות מאושר.
אך כל זמן שהאדם לא הקדיש מאה אחוז מהיכולות שלו לדעת אם יש אפשרות להשיג את הטוב ביותר, הוא תמיד ישאף לטוב יותר.
אז מתי יש סוף לווידוי? כאשר האדם ישקיע מאה אחוז להרגיש יותר טוב
ואז ממילא ירגיש הרבה יותר טוב, ויהיה מאושר, ואם יגיע להבנה שאין אפשרות
אז ממילא יש אושר, כי הרי אתה בטוח שאין אפשרות, אז אין מה לחפש בכלל ואין מה למצוא, אז זה מה שיש וזה הכי טוב, או רע שיש.
אבל אדם צריך להיות בשלמות, לדעת בשלמות, להגיע לאמת מחויבת.
ואם עדיין מחפש האדם וחושב שיש פתרון, הוא עדיין לא נתן את כולו למציאת האמת
כי היה נותן את כל כולו לידיעת ולהבנת האושר היה מוצא, כשהיה יודע ומבין בוודאות
שיש אפשרות לאושר מוחלט ולאמת או מוחלטת, או שאין כל אפשרות כזו
...
050-3331-331