אמונה באלוהים היא שורש הרע! איך לא להאמין אלא לכפור באלוהים? אתאיזם, למה אתאיסטים מאמינים באלוהים? הרצאה על אמונה באלוהים היא שורש הרע! איך לא להאמין אלא לכפור באלוהים? אתיאיזם, למה אתאיסטים מאמינים באלוהים? ועוד... ...

... - כפירה באלוהים היא שורש כל ה טוב שיש בעולם - מדוע ולמה? ובו יתבאר מהי כפירה אמיתית באלוהים, ולמה היא שורש כל ה טוב שיש בעולם? ובהקשר כאן, אמונה באלוהים, היא במשמעות שהאדם מאמין שיש אלוהים, שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם מאמין שאלוהים קיים במקביל לקיום העצמי שלו כאדם. וזה, במקום לכפור בכך, שיש אלוהים שנפרד ממנו. וכן לראות שאין עוד מלבדו של אלוהים, עד ביטול הישות העצמית של האדם, ביחס לישות של אלוהים. שאז ממילא לא שייכת אמונה באלוהים, כי יש רק אלוהים בלבד. והעניין הוא, די פשוט. והוא כי אלוהים הוא השלמות. כי אלוהים הוא המצוי הראשון, שהוא הישות הראשונה והאין סופית. כי כל מה שיש לו סוף, יש עוד ישות אחרת ששונה ונפרדת ממנו מעבר לסוף שלו, וא"כ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. כי כל אמונה, היא סוג של שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום צורך באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של אמת. כי האמונה, היא היפוך הידיעה של אמת. ולכן כפירה באלוהים, היא לא רק באמונה באלוהים, שזה ברור מאליו שזה רע, אלא כפירה באלוהים בשלמות, פירושו שהאדם עוקר בשלמות ממחשבתו ומשכלו, את רעיון האלוהים. שהוא הרעיון שיש שלמות, שנפרדת ממנו כאדם. כי השלמות, ממלאת את האדם. ואין אלוהים שנפרד מהאדם, ... באלוהים כלל, היא הישות של אלוהים עצמו. כי השלמות האין סופית, אין לה אלוהים ואין שום ישות שגדולה ממנה. ומאחר שהשלמות היא אלוהים עצמו, ומאחר שאלוהים עצמו כופר ולא מכיר בשום צורה בכך שיש אלוהים מלבדו, הרי שממילא זה אומר, שרק מי שזוכה לכפור באלוהים בשלמות, רק הוא חווה את השלמות. כי רק מי שנמצא בשלמות האין סופית בעצמו, רק הוא יכול לזכות לכפור באלוהים בשלמות. כי כל זמן שהאדם לא רואה את התגלות אלוהים האין סופית, בתוך הנפרדות והצמצום, אז הוא מאמין / חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, בבחינת הייתיו וידעתיו. כי כאשר האדם מגלה את האמת, שהוא עצמו אלוהים, כי הכל אחד, ומתאחד עם הידיעה הזאת, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם נמצא בשלמות של עצמו, וממילא כופר באלוהים. וכל זמן שהאדם חושב שיש אלוהים, דהיינו, שיש כוח שחזק / גדול / שלם ממנו, הרי שהוא סובל מחוסר שלמות. ורק כאשר האדם משיג את השלמות עצמה, על ידי ההבנה של האחדות, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, כפי שאלוהים עצמו לא מכיר בקיומו של אלוהים מלבדו, וכפי שעבור האלוהים, אין שום משמעות לישות של אלוהים. ואיך יזכה האדם לכפור באלוהים בשלמות? על ידי שיברר את האמת, היכן נמצא מרכז הכוח של העולם. האם הוא בתוכו של האדם, או מחוצה לו. ובסופו של התהליך, האדם יגלה היכן באמת נמצא מרכז הכוח של העולם, ויגלה מהו ומיהו המסובב הראשון של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר בכך שיש אלוהים, הרי שהוא חושב שאלוהים נפרד ממנו בבחינה כלשהי ובהיבט ...

אמונה באלוהים / תפילה לאלוהים / כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ... מי שרוצה שהמציאות תשתנה עבורו, הוא בעצם מתפלל בליבו, לכוח חיצוני ממנו, שיעזור לו. וזוהי תפילה לאלוהים. וניתן לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי ... וזה רק בגלל הגאווה השקרית שלהם. וכל זמן שהאדם לא חווה, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל, כולל על רצונו העצמי ועל קיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ... מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה שאלוהים ישנה משהו במציאות. ובנוסף, עצם המחשבה של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה בכך שאלוהים הוא עצמו זה שגורם לך להתפלל אליו. וכיו"ב לגבי תחושת בחירה חופשית באופן כללי, שסותרת את האמונה באלוהים. ובמהות, המחשבה שיש אלוהים נפרד ממך, משמעותה היא שאתה נפרד מאלוהים, ושיש משהו נפרד מאלוהים ושאלוהים הוא לא אין סופי, שזו כפירה באין סופיות של אלוהים. אבל כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו ...

... שמירת מצוות, שכר ועונש, קיום מצוות, אמיתות התורה, שמירת שבת, לשמור שבת, לחזור בתשובה, לצאת בשאלה, לחזור בשאלה, אמונה באלוהים - פרומו אליעד: אני טוען שאם תחקור את הנושא של טוב ורע, ותבין מה זה טוב ומה זה רע, אז ממילא כל ...