דמיון ושכל

השאלה היא האם הדמיון הוא שקר והשכל הוא אמת?

מי שרוצה לחיות באמת, עליו להבין את המציאות באמת. לשקר את עצמך עד הסוף, היא לומר לעצמך שקר עד הסוף, ולומר שאין עץ שנפל עליך למשל ואז לא תסבול.

כדי שהאדם יבין מה האמת, עליו להשתמש בשכל שלו ולא בדמיון.

אדם משוגע שרואה בדמיון פיל, הרי שהדמיון מטעה אותו, אך בשכל האדם מבין שזה לא אמיתי.

השאלה היא האם השכל שלו הוא האמת, והדמיון שקר?

מסתבר שכל השקרים שבעולם וכל הדמיונות שיש בעולם יש בהם סוג של אמת.

מצד שני גם בשכל יש דברים של שקר.

כי מה שנדמה לאדם שהשכל אומר לו אמת, זה למשל שקר. למשל הראייה של ימין ושמאל, האדם בטוח שהם שני צדדים שונים, אך מפרספקטיבה מסוימת השמאל והימין הם אותו דבר ממש.

כלומר, הכל תלוי בהיבט ובתפיסה. מתפיסה של אחדות למשל, זה נתפס רק בדמיון. אך זה נתפס גם בשכל, זה הכל ביחס אבסולוטי אל האמת.

ככל שאתה קרוב יותר לאמת, אתה בשכל, וככל שאתה רחוק יותר מן האמת הרי זה דמיון.

אם האדם מדמיין בדמיונו משהו אמיתי, זה הרי שכל.

מה על האדם לחפש, הוא לא שכל ולא דמיון אלא את האמת. ומה קורה אם יש מחלוקת בין השכל לדמיון?

הרי שעליו לדעת ששניהם טועים. כי באמת האמיתית שניהם היו מסכימים על אותו דבר. וכל זמן שהאדם לא יגיע לאמת האמיתית, לעולם מובטח לו שירגיש סוג של ספק האם הוא בדרך הנכונה או לא.

על האדם להביא עצמו למצב שכל הכוחות שלו יסכימו על אותו דבר.

והעיקר תמיד לחפש מה האמת, לפי מה שאתה מבין באותו רגע. לפי נקודת האמת.

למרות שאני לא הגעתי לאמת האמיתית, דהיינו, תפיסת המציאות בשלמות, תמיד האדם צריך ללכת עד הסוף לפי הרגש שלו על האמת עד הסוף.

האדם צריך ללכת אחרי נקודת האמת שלו לפי אותו הרגע. ואז האמת תתפתח אצלו עד שיתפוס את המציאות באופן אחיד, ואז גם השכל וגם הרגש וגם הדמיון יסכימו על דבר אחד.

ועוד נוסיף ונעמיק - השכל וגם הדמיון שניהם טובים.

ומה שנדמה לאדם שהוא דמיון הוא יתכן שהוא שכל, וכן להפך, והאדם צריך להיצמד אל האמת...