המרדף אחרי האושר, שיגעון הגיוני, להשתגע כדי להישאר שפוי, לשמור על שפיות, לחיות את החיים בשלום... אחרי האושר, שיגעון הגיוני, להשתגע כדי להישאר שפוי, לשמור על שפיות, לחיות את החיים בשלום ובו יתבאר הפרדוקס של השכל ושל השיגעון. ויתבאר, למה מי שרוצה לשמור על שפיות, למה עליו להיות גם משוגע? ולמה כדי להישאר שפוי בעולם הזה, למה חובה גם לאבד את השפיות, כדי לשמור עליה? ויתבאר כיצד השכל והשיגעון משלימים זה את זה? ועוד. ומי שיתבונן על העולם הזה, יראה, כי ... הוא תמיד לא יהיה מרוצה בדרך כזו או אחרת. שזה כמובן מתסכל מאוד ומכעיס מאוד. וכיו"ב ניתן למצוא עוד כל מיני דברים שיש בעולם שלנו, שמי שיתבונן בהם, הוא יכול לאבד את השפיות שלו, מרוב תסכול כעס ועצבים על המציאות שלנו. כי זה מתסכל ביותר, כאשר האדם מבין, שאת הרצון שלו להרגיש רק ... שבין הרצוי לבין המצוי, כך רע לו יותר. והדבר הזה, מתסכל ביותר כנ"ל, ויכול לגרום לאדם להשתגע מרוב לחץ נפשי ומרוב מתח נפשי וכולי. והשאלה היא, מה עושים כדי לשמור על שפיות, וכדי לא להשתגע מכך שאף פעם האדם לא ישיג את מה שהוא רוצה? והתשובה לכך היא, שמי שרוצה להישאר שפוי, עליו להיות גם לא שפוי. וכדי לשמור על שפיות, לשם כך צריך גם לאבד את השפיות ולהיות גם משוגע. ומה הכוונה? הכוונה היא, שיש שתי נקודות מבט שונות על העולם. ונקודת מבט אחת, נחשבת לנקודת ... איזה הבדל, בין אותו הדבר, לבין כל שאר הדברים. וזאת הסתכלות שפויה ורגילה על העולם. וההסתכלות השפויה הזאת על העולם, היא זו שגורמת לכך שהאדם ישתגע מרוב לחץ ויאבד את השפיות שלו. ולמה? כי הסיבה שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו, זה רק משום שהוא מבדיל בין דבר להיפוכו. כי רק מי שמוצא ... בשלמות. כי בכל מקום שיש הבדל בין דברים, אז שום דבר לעולם לא יכול להיות מושלם בלי חסרונות. כי בכל דבר תמיד יש חסרונות כלשהם. ולכן, מי שרוצה להישאר שפוי ולחיות בשפיות את חייו, לשם כך עליו גם לאבד את השפיות שלו. דהיינו, להסתכל על העולם מנקודת מבט, שבה הוא לא מבדיל בין שום דבר לבין שום דבר אחר. וזה כמובן לא ... שהוא לא רוצה. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין מה שישנו לבין מה שאיננו. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין דבר לבין היפוכו. אבל אעפ"כ, זאת הדרך היחידה לשמור על שפיות, ולא להשתגע מכך שאין שלמות בשום דבר שקיים. והרעיון הוא, שהאדם צריך להסתכל על המציאות מתוך שתי נקודות מבט מנוגדות, בו זמנית. ז"א לא לאבד את השפיות לגמרי, ולא להיות רק לא שפוי. אלא להיות גם לא שפוי, ולאבד את השפיות באופן חלקי בלבד. וזה כמובן אפשרי, ברמות שונות של המודעות של האדם. כי מי שיפתח את המודעות העצמית שלו ... טוב ולא ירצה להרגיש רע. אבל בתוך תוכו, בעומק תת המודע של האדם, הוא לא יבדיל בין שום דבר לשום דבר. ואז, כאשר האדם הוא גם שפוי וגם לא שפוי בו זמנית, אז הוא שומר על שפיות, ולא מאבד אותה. וכיצד אפשר להגיע למצב שבו האדם לא מבדיל בין דבר לבין היפוכו? תשובה: על ידי התבוננות ...