... דבר העומד בפני הרצון - השגת האין
סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין
סוף, על ידי רצון אין
סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל זמן שהרצון הוא לא רק של אמת, הרי שהוא ... וכאשר הוא רצון יחיד של אמת, אז אין דבר העומד בפני הרצון. ואין דבר העומד בפני הרצון, בכלל זה, כל דבר שהוא, כולל כל דבר שהוא. כי "לא יראני האדם וחי" (השגת האין
סוף, תוך כדי קיום התודעה הסופית), הוא רק אצל מי שרוצה לצאת ידי חובה, שאז נחשב לו "כאילו עשאה" ושיצא ידי חובה. אבל מי שרוצה את המצווה עצמה, שרוצה את השגת האין
סוף עצמה, אז אצלו יש חשק חושק ונחשק. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. והם הרוצה (= חושק), הרצוי (= נחשק) שהוא הדבר שאותו רוצים, ... ורק הרצון הראשון, רק הוא המסובב של כל הרצונות, ורק הוא רצון של אמת, שהוא מחוייב המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין
סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין
סוף. כי הסוף, לא יכול להכיל בתוכו את האין
סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש הפרדה בין הסוף לבין האין
סוף. וזאת מהות השכל, שבה יש הפרדה בין היש לבין האין, ובין דבר להיפוכו. והאין האמיתי, הוא האין
סוף, וכל דבר שהוא יש, יש לו
סוף של זמן ומקום. ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא ... שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין
סוף, כך גם ע"פ השכל, האין
סוף לא יכול לצמצם את עצמו. והנה, למרות שע"פ השכל האין
סוף לא יכול לצמצם את עצמו לסוף, והאחדות לא יכולה להוות נפרדות, הנה אעפ"כ המציאות היא שיש צמצום וכולי. וכיצד הדבר אפשרי? ואיך המציאות משתנה נגד חוקי השכל? אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין
סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין ... במקום אחר). ונמצא אם כן, כי קיומה של הנפרדות, הוא אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין
סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין
סוף, אעפ"כ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו ... לנצח את המציאות כרצונו, בתנאי שהוא באמת רוצה זאת. כי מצד האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחוייב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין
סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין
סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת ... השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין
סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק רצון של אמת, כי שום סיבה לא מניעה ... אמת. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השלמות, כך הרצון הופך להיות שלם יותר. עד שמגיעה הנקודה, שבה בחוקיות של סיבה ותוצאה, הרצון של האדם גדל וגדל, עד שהוא מגיע אל האין
סוף. ואיזה חוק יכול להגדיל את הרצון לאין
סוף? הרי לאין
סוף לא ניתן להגיע? והעניין הוא, שניתן להגיע לרצון אין
סוף, על ידי ביטול כל שאר הרצונות הסופיים. ועל ידי ביטול כל הרצונות הסופיים, על ידי זה נשאר רק רצון אחד ויחיד שהוא רצון אין
סוף. וביטול הרצונות הסופיים, הוא על ידי אמת. כי מצד האמת הפנימית, אין שום חיות לשום רצון חיצוני כלל. והאמת, מבטלת את הרצונות ... הזאת, הרצון הזה, הוא מבטל את הרצון של המציאות, שהאדם יהיה נפרד ממנה. ומצד המציאות שמקיפה את הכל, מנקודת המבט הזו נשאר רק רצון אחד של האדם, והוא להיכלל באין
סוף. וזה כמובן מה שקורה. ואם נשאל, מדוע ולמה רצונו של האדם להתאחד עם אלוהים, מתגבר על רצונו של האלוהים שהאדם יהיה נפרד ממנו? והתשובה ... מתאחד. ויש עוד נקודת מבט נוספת, והיא שמנקודת המבט של האדם, הוא מתאחד עם המציאות. למרות שתוך כדי זה, מנקודת המבט של המציאות, האדם נשאר נפרד ממנה. כי יש יותר מאין
סוף אחד ויותר מצורה אחת של מציאות בו זמנית. ויש מספיק מקום לכולם. היינו שיכול להיות שבו זמנית, גם יתממש הרצון של המציאות שהאדם יהיה ...