... משוגע. כי האדם לא מבין את המציאות, רק בגלל שהוא משוגע שלא מתחבר להיגיון של המציאות, ושהוא חווה את היש והאין כישויות נפרדות. וכל זמן שהאדם הוא לא מספיק חכם להבין את כל המציאות, עליו ... מי שהוא חכם אמיתי, הוא רואה את כל בני האדם גם כמשוגעים. ואפילו את עצמו הוא רואה גם כמשוגע. משום שגם הוא חי בתודעה של נפרדות. אלא, שהחכם האמיתי לא באמת רואה את כולם כמשוגעים, אלא רק ברמה החיצונית של הנפרדות בלבד. כי בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום משוגעים כלל, כי הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה ונפרדות כלל. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן על עצמו, ולהבין שכל ...

... על ידי מרידה בהרגלים / אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם הזה של הנפרדות. כי מהות הדברים, לא משתנה לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם הנפרדות, שהוא עולם מת. שבו, לפעמים הלבושים מתחלפים, אך המהות נשארת אותו הדבר. ואז האדם חווה סוג של שעמום / מוות וסבל נצחי, ללא שום התחדשות כלל. משום שהדברים ... הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של הנפרדות, שרחוק משורש החיים שהיא האחדות שמהווה את הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת הזמן, כישות חדשה ממש, בכל רגע ובכל מקום ממש, דהיינו, מי שרוצה לראות ולחוות בכל רגע מחדש, את ... מבט שקודמת לעולם לפני הזמן והמקום, דהיינו, מנקודת המבט של אלוהים, שעל ידי זה האדם חווה גם את הנפרדות אחרת, דהיינו, מתוך ידיעה שהוא אלוהים וכולי, מי שרוצה לזכות לכל זה, עליו לדעת, שאסור לו להיות זקן. והכוונה היא, שאסור לאדם לעשות שום דבר בעולם, מתוך הרגל. ... ה"אני" של האדם נעלם לגמרי, אל תוך האחדות של המציאות. ואח"כ כאשר האדם נוצר ונולד מחדש אל תוך הנפרדות, אז האדם "זוכר" ו"יודע" שהכל אחד, דהיינו, שהכל מתהווה מתוך האחד בכל רגע מחדש, ואז האדם קם לתחייה ומתחיל לחיות חיים חדשים, בכל רגע מחדש. ומי שרוצה לעלות ...

... עבורו את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם חווה באופן ממשי באמת, את המהות של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר האדם הולך עם האמת, עד לקצה האחרון, אל האין סוף ומעבר לו. כי שם ורק שם, יש את האחדות של המציאות. ומצד ...

... ממנו. ועצם חווית ה"אני", מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שה"אני" שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם ... של המציאות, שהיא לא משתנה לעולם. כי בלבוש החיצוני, האדם נפרד ממהות המציאות. אבל מנקודת המבט של האחדות, אין שום נפרדות כלל, כי הכל אחד תמיד. וזה בעצם אומר, שממש כרגע, האדם הוא כבר ... ממש, ללא שום קיום עצמי כלל. ונחדד עוד יותר ונאמר, כי גם בשורש המציאות, גם שם האדם כן קיים כישות נפרדת. כי שם כל הנפרדות כולה קיימת כנפרדות מוחלטת. אלא ששם באחדות של המציאות, הנפרדות כולה קיימת כנפרדות, אבל שם מהות הנפרדות שונה. כי כאן אצלנו יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה ה"אני" הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של ה"אני", עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל ...

... הזמן והמקום, היא בעצם חווית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא יכולות להיות קיימות שתי ישויות נפרדות זו מזו. כי צריך רגע זמן שונה ונפרד, לקיומה של כל אחת מהן. וכך גם ... הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום לגמרי, יכול לעשות זאת על ידי התבוננות, אל מהות הנפרדות של הזמן והמקום. ומה שהאדם צריך לעשות בפועל, זה לחקור ולדרוש ולהתבונן ... יוצר את המקום? וממה המקום "עשוי"? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד יישארו ... שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חווית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ולשאול את ... שחווית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפ"כ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם לנטרל לגמרי את כל האמונות, ואת האמונה שלו בנפרדות היש והאין בפרט, שהיא השורש של כל האמונות כולן. ואיך יעקור האדם את האמונה בנפרדות של היש והאין? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה ...

... טובה - איך לעשות ניקוי אמיתי? ובו יתבאר, כיצד על האדם לעשות לעצמו שטיפת מוח וניקוי רעלים אמיתי, מהרעלים שממלאים את המחשבה ואת הנשמה שלו? כי האלוהות היא הטוב, והנפרדות היא הרע. כי הנפרדות, היא כולה גבול והגדרות וחווית צמצום, שיוצרת את הסבל הנצחי שקיים בתוך עולם הנפרדות. כי כל זמן שיש נפרדות, אין שלמות ויש סבל. והנפרדות, ממלאת את האדם כולו, מכף רגלו ועד ראשו ומהשמים ועד הארץ. כי הנפרדות מתחילה ב"אני" של האדם והחוצה. ומה"אני" של האדם והחוצה, יש רק נפרדות. כי מהות ה"אני" של האדם, היא הנפרדות שלו, ממה שאינו הוא. ואח"כ על בסיס הנפרדות הזאת, האדם מלא בעולם שלם של נפרדות, ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חווית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של המציאות, היא רק בתוך ... והאדם מסתכל מעצמו החוצה בלבד, אך האדם לעולם לא רואה ולא יודע מה הוא היה לפני שהוא היה כתודעה. כי שם אין שום תודעה כלל, אז כיצד ניתן לדעת אותה?! והרעיון הוא, שהנפרדות ממלאת את האדם כל כולו. והאדם צריך לעשות ניקוי רעלים, והמרה (החלפה) של כל חווית הנפרדות שלו, אל תוך חווית האחדות של המציאות. וכיצד יעבור האדם מהגיהנום של העולם הזה, אל הגן עדן של העולם הזה? תשובה: על ידי זה שהאדם יעשה לעצמו שטיפת מוח אמיתית וניקוי ראש אמיתי, מכל הנפרדות של העולם הזה. וכיצד יעשה האדם לעצמו שטיפת מוח טובה של אחדות, שתנקה אותו משטיפת המוח השקרית של הנפרדות? תשובה: על ידי זה שהאדם מתחבר לשכל של החכם האמיתי. כי האדם שטועה מחשבתית, הוא, אין לו אחיזה ישירה בשכל של האחדות. כי השכל של האחדות, הוא חסר כל הגדרה, ואין לאדם אפשרות לאחוז ... ישירה. והאדם צריך לבושים ואמצעים, שבאמצעותם יוכל האדם לאחוז בשכל של האחדות. (ומצד האחדות, האדם תמיד כבר אוחז בה וכולי). והחכם האמיתי, שהוא חי בתוך האחדות, ושגם הנפרדות שלו, היא בתוך האחדות, הוא מלביש עבור האדם, את חווית האחדות, בכל מיני לבושים שונים של נפרדות, כדי שלאדם תהיה אחיזה בשכל של האחדות, שאין בו שום אחיזה כלל. ומי שרוצה לשטוף את עצמו מהשקר של הנפרדות, עליו להזרים בעורקי ליבו ומחשבתו, את השכל האמיתי של החכם האמיתי. ועל האדם לחפש את החכם הגדול ביותר במעלה, ולהיצמד אל השכל שלו, כמה שיותר. ובפועל, על האדם ללמוד כל דבר ודבר ...

... ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא מהות חווית הנפרדות, שאחראית לכך שהאדם תמיד ירגיש שחסר לו משהו. ... זה שמרחיק אותו מהאושר. ובכל פעם שהאדם משתמש בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין, הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר ...

... שבאמת הם מחוצה לה, הם מפחדים לצאת מדעתם. כי האדם הוא משוגע אמיתי. משום שהאדם, נדמה לו שיש נפרדות בעולם, למרות שבאמת הכל אחד ממש. ... ממש, שאינו מבין שהיש והאין הם אחד ושאין שום שאלה כלל. והמשוגע האמיתי שחי בתוך השיגעון של הנפרדות שלו, הוא מפחד להשתגע. ולמה הוא ... שהכל אחד, שמא יקרה לו איזה דבר רע. והאדם לא מבין, שהוא כרגע נמצא בגיהנום ממש, שהוא חווית הנפרדות. ושהדרך היחידה שלו לצאת ... כדי לפרק את השכל עצמו. כי בשכל עצמו, יש מנגנון השמדה עצמית, שהוא מאפשר לאדם לפרק את חווית הנפרדות שלו ואת השכל שלו עצמו, ודרך זה ... חוקי הלוגיקה עצמם? וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא מגלה שהנחת היסוד הבסיסית ביותר של השכל, היא הנפרדות של היש והאין. דהיינו, הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות ... אלא כבירור ממשי באמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם יוצא מהשיגעון שלו של הנפרדות, ומבין שהכל אחד ממש, והופך להיות ...

... שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים. כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, ...

... לא ישקר את עצמו שהוא בטוח, במה שהוא לא באמת בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם להבין, שעד שהדבר לא ברור באופן מוחלט, אז שום דבר לא בטוח. ואפילו חווית הנפרדות של העולם הממשי שלנו, גם היא, רק ...