... הבדידות. בדידות - ההיפך שלו הוא חיבור או הרמוניה. כל רגע שהאדם קיים, הוא נמצא באינטרקציה עם המציאות. לפעמים המציאות תואמת את מה שהוא רוצה ולפעמים לא. ככל שהמציאות לא תואמת את מה שהאדם רוצה, כך הוא מרגיש יותר בודד. למה הוא מרגיש בודד? כי הוא מרגיש שהוא מבודד מהמציאות והיא עושה כרצונה, והוא לעומתה, רוצה דברים אחרים. כלומר, בדידות נמדדת לפי כמות הדברים שאתה מרגיש שהמציאות לא כרצונך. לדוגמא - אם תקום בבוקר ותמצא את עצמך במדבר, וטוב לך שם, אזי אתה לא בודד. אבל, אם אתה מוצא את עצמך בבית מלון, ... זה שיא הבדידות ושיא השלמות, כלומר, שני ההפכים בו זמנית. ברגע שקיימת יותר מישות אחת, מחוייב המציאות שתמיד תרגיש גם בודד. למה? כי עצם זה שאתה אומר "זה אני" ו - "זה לא אני" - זאת בדידות. הבדידות מחייה את הקיום שלך. בזכות ... הבדידות מתעצמת. ככל שאתה פחות מרוצה מדברים, ככה אתה חווה יותר בדידות, כי אתה בעצם מרגיש דחוי מהמציאות. כשאתה דוחה (לא רוצה) דברים ממך אז אתה מרגיש בודד, וכשאתה רוצה דברים אז אתה מרגיש מחובר. אין אפשרות שתהיה ב 100% בדידות, ...

... - האומנם? ואולי? ואם כן אז? מהי האמת המלאה? - שינה - חלומות - מודעות עצמית - דמיון - מציאות - לוגיקה - פילוסופיה אני חושב משמע ... דקארט). האם זאת באמת האמת? מהי האמת האמיתית? אני חושב משמע: 1 - משהו כלשהו קיים = קיימת מציאות כלשהי = קיימת ישות כלשהי. 2 - קיים ... האוויר שיש בעולם חושב על עצמו כעל דבר אחד שנמצא בכל מקום? מאחר שיש רמות עומק שונות של המציאות, החל מהצורה החיצונית ביותר ועד הרמה ... מקומו, את האלטרנטיבות שלו, ואת המהות האמיתית שלו. כאשר האדם מודע ומבין באמת את המהות של המציאות, ממילא נחסכים ממנו כל העימותים / קונפליקטים וממילא הוא נהנה מהמציאות. כאשר האצבע מבינה את השכל של האדם ... וכולי. כך גם אצל האדם. כל הרע כולו נוצר אך ורק בגלל ה"אני" הנפרד של האדם משאר הדברים שבמציאות. ה"אני" רוצה את מה שאין במציאות כרגע. ה"אני" מפחד מהמציאות. ה"אני" מרגיש לא מחובר למציאות. ה"אני" נאבק במציאות. לעומת זאת, הרמוניה = האדם היה מרגיש ... קיומו של דבר, אלא מסבירה את קיומם של כל הדברים. אז מהי האמת האמיתית? האמת היא שהמהות של המציאות שהיא אחת, היא זו שמהווה את כל הדברים כולם. המהות של המציאות = הרובד הפנימי ביותר של המציאות, שאינו משתנה בשום צורה חיצונית של המציאות. המהות של המציאות = הדבר שנמצא בכל מקום ובכל זמן באופן שווה. המהות של המציאות = הדבר שמהווה בכל רגע את ציר הזמן ובכל מקום את מימד המקום. המהות של המציאות = השורש של המציאות = הסיבה של כל הסיבות / הסיבה הראשונה ... שממנו נובעים כל הרצונות / הרצון הראשון = השורש של כל המחשבות / רגשות וכולי. המהות של המציאות = הדבר היחיד שתמיד קיים ושקיומו אינו תלוי בדבר. מהי מהותה של המציאות? מהי המהות הזאת שמהווה את הכל? זה כבר עניין אחר, אך המהות של המציאות מהווה את הכל. גם ה"אני" של האדם, גם ... יכולה להכיל בתוכה רק דברים שאפשר לעשות להם סוף, ממילא לא ניתן להכניס לתוכה את המהות של המציאות האין סופית. אך בהחלט כן ניתן להבין, ... בכל רגע / מקום, כולם, כל מה שקיים, הכל מתהווה בכל רגע מחדש באמצעות המהות והשורש של המציאות שמהווה את הכל. בנוסף, על האדם לזכור, ... דבר לשום דבר וגם לא יכול להיות, כי המהות תמיד תישאר אותה המהות. ההבדל הוא רק בבגדים של המציאות, אך לא במהות שלה. מצד המהות גם הבגדים ... בשלמות, רק מהצד שלהם נדמה שיש מהות ששונה מהבגדים ושהבגדים שונים זה מזה. אך מצד האמת של המציאות עצמה, מצד התמונה המלאה, אין שום דבר ...

... להרגיש רע". אליעד: נכון. ש: "והאם מוכרח להבין למה הוא רוצה צורה אחת של המציאות יותר מאשר צורה אחרת". אליעד: כי פה יש שני היבטים גם תשאל את עצמך למה ...

... "למה + אתה לא מבין ש...". והמשמעות של זה היא, שכאשר המשכנע אומר לשומע, "למה אתה לא מבין ש", המשמעות של זה היא, שהמשכנע נכנע והסכים שאכן קיימת עובדה קיימת במציאות, והיא שהשומע לא מבין ש. ועכשיו השאלה של הרוצה לשכנע היא "למה" אתה לא מבין ש. וזאת כמובן סוג של כניעה. דהיינו, לא הצלחתי לשכנע אותך ש... ואני לא יכול לשכנע אותך ש... ועכשיו ... הדברים הם כך ולא אחרת. כמו ששואלים, למה קרתה תאונה, או למה יורד גשם וכיו"ב. שהמשמעות של זה היא, שיש עובדה קיימת שאי אפשר לשנות אותה, ועכשיו רק שואלים למה המציאות היא כך ולא אחרת. ובכל מקרה הרעיון הוא, שצורת ניסוח של "למה אתה לא מבין ש...", מוסתרת בתוכה הסכמה לעובדה שניסיונות השכנוע נכשלו, ועכשיו רק צריך לברר למה השכנוע לא הצליח. ... בעמדה שלו, והשאלה "למה אתה לא מבין ש...", רק עוררה את ההתנגדות של השומע, לדברים שאיתם הוא לא מסכים. ובכל מקרה משפט של "למה X", מבטא הסכמה נסתרת לכך, שאכן המציאות היא כך ולא אחרת. שזה כמובן לא לגיטימי בשום צורה שהיא, לבטא הסכמה כלשהי לטענה שאתה מתנגד אליה, אפילו לא בצורה נסתרת. כי ברגע שאתה מתנגד לדעה כלשהי, אסור לך לתת שום לגיטימציה לדעה שאליה אתה מתנגד. ואם אתה לא רוצה את המציאות שבה הצד השני לא מבין דבר כלשהו, אז אסור לך לבטא אפילו לא בצורה מרומזת, שאתה בתת המודע שלך, מוכן לקבל את המציאות שבה האדם האחר לא מבין את מה שאמרת לו. ואסור לך להראות, שקיימת מבחינתך האפשרות שבה האדם האחר לא יבין אותך. וברגע שהאדם אומר "למה אתה לא מבין ש", המשמעות הנסתרת של זה היא, ...

... אמיתית? ענווה. ענווה = אמת = תפיסת האדם את הערך האמיתי של עצמו, ביחס למה שהוא באמת. ענווה נובעת מהתבוננות. התבוננות על המציאות. כאשר האדם מתבונן במציאות האין סופית, באותו רגע מתהווה אצלו ענווה. ענווה אין פירושה לחשוב שהאדם ... לאדם לחשוב שהוא פחות טוב ממה שהוא יכול להיות, גם זו ענווה שקרית. ענווה אמיתית, היא הבנה מלאה של האדם שהוא כלום ביחס למציאות. ענווה אמיתית = חוויה אישית של האדם את עצמו ככלום ביחס למציאות. ענווה אמיתית נובעת מהתבוננות של האדם במהות של ה"אני" / תודעה / אגו שלו. כאשר האדם מתבונן על מהות התודעה שלו, הוא מגלה כי מה שמהווה את התודעה שלו, זאת המציאות. כל חלק וחלק מהתודעה של האדם, המציאות מהווה אותו. כך שהאדם עצמו מצד האמת הוא כלום מוחלט. כי המציאות מהווה אותו, ואין לו שום קיום עצמי כמשהו נפרד מהמציאות. כאשר האדם מבין שמצד האמת הוא עצמו אינו כלום מצד האמת, ממילא הוא מרגיש ענווה. ענווה אמיתית = כאשר האדם מבין שהוא כלום מצד האמת. ענווה אמיתית נובעת מהאמת האובייקטיבית של המציאות, ולא מהאמת השקרית והסובייקטיבית של האגו. האגו והגאווה נובעים רק משום ... את עצמו לשום דבר, אלא הוא גם לא מחזיק אף אחד אחר ושום דבר אחר לשום דבר. ענווה שנובעת מידיעת האמת של האדם על עצמו ביחס למציאות, גורמת לאדם להתייחס בשווה ובצורה אחידה גם לכל שאר בני האדם. ז"א האדם מבין שמצד האמת גם כל בני האדם וכל מה שישנו, זה אינו כלום ביחס למציאות האין סופית. כאשר יש לאדם שכל קטן והוא אינו מבין שהמציאות היא אין סופית, על ידי זה הוא מתייחס לדברים קטנים כאל גדולים. כאשר השכל של האדם גדל, כאשר האדם מבין שהמציאות היא אין סופית, ממילא הוא מבין שגם הוא וגם כל מה שנמצא, זה הכל כלום ביחס למציאות האין סופית. בנוסף, כאשר האדם מתבונן בעניין הזה שמהותה של המציאות מאחדת ומהווה את כל הדברים כולם, ממילא האדם מבין ששום דבר אינו יכול ... מדבר אחד. כי במהות הכל זה דבר אחד. למרות שכלפי חוץ, באורח פלא הדברים נראים שונים זה מזה, עדיין מצד האמת מהותם היא אחת. המציאות מהווה את כל הדברים כולם באותה מהות. וממילא האדם אינו חושב שהוא או ... יוצרת אהבה אמיתית. כאשר יש לאדם ענווה אמיתית, הוא מרגיש אחדות גמורה עם כל דבר אחר. כאשר האדם מבין שמהותו היא אחת, עם המציאות, וגם מהותם של כל הדברים היא אחת עם המציאות, ממילא הוא מרגיש אהבה כלפי כל דבר. כי מצד האמת, כל דבר הוא שקיים נמצא ... וכיו"ב. אלא יש רק אהבה / הכלה / קבלה וכולי. ענווה אמיתית = אמת = ידיעת האדם את ערכו האמיתי, שהוא אינו כלום מצד האמת של המציאות.

... לא תוכל להעלות על דעתך אפשרות שונה מהמצב הקיים, כדי לסבול אתה צריך להגיע למצב שאתה אפילו לא מסוגל לדמיין מציאות שונה ממה שקורה. ש: רגע לדמיין ...

... / נוספות. ובקיצור: בכל פעם שאתה מגיע למסקנה שאתה עושה דבר כדי להשיג תוצאה מסוימת, שאל את עצמך, האם אתה חושב שקיימות במציאות שלנו עוד דרכים להשיג את אותה התוצאה בדיוק. אם כן, האם באמת מבחינתך כל הדרכים שוות בדיוק באותה המידה?! אם לא, למה לא?! מה ההבדל?! ...

... יש בו לוגיקה מסוימת וככל שאדם יבין טוב יותר את המציאות, הוא ירגיש יותר טוב, ולשאול את עצמו, מה אני יכול ללמוד מהדבר הזה, בעצם להסתכל על משהו שקרה, ולהיות בתוך התהליך וללמוד ... להיות מאושר, לעבוד קשה בכדי להבין את השכל של המציאות, להבין וללמוד מכל דבר. בסופו של דבר שאדם מבין את המציאות, זה מזכיר לו את האהבה האמיתית, וכמה החיים טובים ויפים, וכדי להגיע לזה על האדם ללמוד מכל דבר, ואז הוא לומד את השכל של המציאות והחיים שלו נהפכים לטובים באמת, כי כל דבר נהפך להשתקפות של המציאות שעושה לו חיים טובים באמת. ...