תפישת האחדות של המציאות, באמצעות השכל ומה שמעבר לשכל...לו שום ספק כלל. ואח"כ כאשר האדם חוזר לשכל שלו, אח"כ הוא מבין, שגם השכל וגם מה שמחוץ לשכל, שניהם מעידים על כך שהכל אחד. ובכל פעם ופעם שהאדם מתבונן על המציאות, בין אם זה בשכל או בלי שכל, ובתנאי שזה באופן מוחלט עם השכל או באופן מוחלט בלי השכל, בשניהם האדם חווה את המוחלט, שהכל אחד ממש. ונוסיף, כי כל אי שימוש בשכל באופן חלקי, שורשו בכך, שכאשר הכל אחד ממש, שזאת מהות ההעדר המוחלט של השימוש בשכל, אז כאשר הכל אחד ממש, ממילא אין שום משמעות לשימוש בשכל. וזהו...