... רגיל להיות שיפוטי. ועל כל דבר לשפוט אותו, האם הוא
טוב או רע עבורו. והאדם רגיל לשפוט כל דבר, האם נראה לו שהוא
טוב או רע, והאם הוא צריך להישמר ממנו, או להתקרב אליו. והשיפוטיות הזאת של האדם הבוגר + ההרגל של האדם להגדיל ראש ולחשוב כמה צעדים קדימה על העתיד, הדברים האלו גורמים לכך ... גם להגדיל ראש וכן להיות שיפוטי לגבי העולם ולהבדיל בין
טוב ורע. אבל, בו זמנית, גם לא להיות שיפוטי לגבי העולם, ו גם להקטין ראש ולהיות כמו תינוק מגודל. דהיינו, לא להסתכל על המציאות רק מנקודת מבט של
טוב ורע, אלא גם מנקודת מבט של תינוק / דומם / חסר שכל, שאין אצלו הבדל בין טוב לבין רע. כי התודעה של האדם יכולה לחשוב בשתי צורות מנוגדות. גם כמו תינוק בלי שיפוטיות. ... ולנסות להסתכל על המציאות, מנקודת מבט, שאין בה
טוב או רע, ומנקודת מבט שלא שופטת שום דבר, אלא מקבלת כל דבר כפי מה שהוא, בלי שיפוטיות כלשהי. וכיצד יכול האדם להיות גם לא שיפוטי? תשובה: על ידי אמת אובייקטיבית. כי הטוב ... לחוויית מציאות, שבה, גם הטוב והרע שלו, הם כבר לא ממש
טוב ורע אמיתי, אלא רק
טוב ורע יחסי בלבד. ואז ממילא, האדם חי בו זמנית, גם כמו תינוק מגודל, וגם כמו אדם בוגר. גם מנקודת מבט סובייקטיבית של אדם בוגר שיודע מה
טוב ורע עבורו . וגם כמו תינוק חסר כל שכל, שמבחינתו אין עדיין שיפוטיות. ואז יש גם נקודת מבט אישית, שבה כן יש
טוב ורע. אבל גם נקודת מבט אובייקטיבית, שבה אין
טוב או רע.