... האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כשאני אומר לכך לשאול את עצמך, למה אני רוצה, את מה שאני רוצה? זה כדי שתבין שיש משהו שעושה שתהיה קיים,
ומחליט שאתה שקיים, גם תרצה. תבינו את זה, זה כמו שמישהו אחר
מחליט שתהיה קיים, והוא
מחליט שיהיה רצון, והוא
החליט לשדך ביניכם
והחליט לעשות בלגן. אבל זה לא אתה, זה משהו שרוצה דרכך. אבל האדם לא מוכן לקבל את זה, הוא חושב שהוא עושה, והוא
מחליט. ולכן הוא סובל. אמנם יש בזה מן האמת, כי בסוף אתה יודע שאתה אלוהים ואתה הוא זה שעושה הכל. אבל קודם כל תכיר בזה, שמשהו עושה דרכך. אם תבין שזה לא הרצון שלך, אז לא תגיד שזה ... את זה. האדם צריך לבחור משהו וללכת איתו עד הסוף. האדם צריך להבין, שיש ישות שמחייה את התודעה, ויש ישות שמחייה את הרצון, ואותה ישות
החליטה לגרום לך שתחשוב שהרצון זה שלך. אם אתה מבין את זה, אתה לא כל כך בטוח שזה הרצון שלך. אפילו ה"אני" לא שלי. אפילו "אני" לא אני. כי "אני" זה מישהו אחר בצורת אני. יש משהו בצורת "אני" שגם עושה משהו בצורה רצון, ומחבר ביניהם. ואתה בכלל לא שייך לסיפור הזה. גם זה שאתה חושב שהרצון הוא שלך, גם את זה מישהו
החליט לך. אם היית יודע את האמת, אז היית יודע שהרצון הוא בכלל לא שלך, למה? כי אם אתה מבין את החוויה של האחד, ומחובר לחוויה של האחד, אז אתה לא יכול להכיל את המושג רצון, ולכן אתה ... ולסיכום, כאשר האדם מתבונן על מהות רצונו, הוא מגיע לחוויה שהוא חווה את רצונו גם מנקודת מבט שאומרת שאין שום רצון כלל, שזה האחד
המוחלט. וגם שכול הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים. גם אני כאלוהים רוצה הכל, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, אלא הוא הרצון של אלוהים. ...