... של דבר כלשהו, אם הטלת הספק היא אמיתית, הרי שממילא זה אומר, שהוא מטיל ספק גם בקיומם של כל הדברים שבעולם. כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי היש והאין, דהיינו, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם באמת יש או אין, איזה דבר שנראה בעיני האדם כיש / אין, הרי שבעצם האדם מטיל ספק אמיתי, לגבי הקיום של היש / אין כולו. ונחדד ונאיר: כי אם יש לאדם ספק לגבי היש, האם הוא באמת ישנו, ממילא זה אומר, שמוכרח שיהיה לאדם ספק, גם לגבי האין האם הוא באמת איננו. כגון ... עצמו את האמת, האם באמת יש לו ספק אמיתי לגבי קיומו של דבר, או שמא הספק הוא רק פילוסופי תיאורטי בלבד, והאדם לא באמת חווה את הספק שלו, לגבי היש והאין. וכך גם לגבי כל דבר ודבר, ששאלה של אמת, היא רק כאשר יש אצל האדם השתוות אמיתית, לגבי האפשרויות השונות. ומספיק שנדמה לאדם קצת, אפילו כחוט השערה, ... בצורה כלשהי. כגון לדוגמא, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם יש אריה וסכנה בביתו, הוא מיד עושה פעולות בנידון. ואם יש לאדם ספק אמיתי לגבי קיומם של היש והאין, אז למה הוא ממשיך לעשות פעולות רגילות כאילו הכל ברור לו?! ומי שיש לו ספק אמיתי, הוא הופך להיות כלום. ואיך הוא ממשיך לחיות ולקבל החלטות ולרצות ... את אחדות המציאות, ושהיא תמלא את כל החוויה שלו, הוא מוכרח להגיע אל האמת המחויבת. וזה על ידי הטלת ספק אמיתית. שהאדם באמת חווה את הספק, לגבי היש והאין בצורה אמיתית. ותכף ומיד, ב פחות מרגע אחד, ברגע שהאדם מגיע לנקודה של אמת, תכף ומיד הוא רואה, שהכל היה הווה ויהיה אחד. ולמה ב פחות מרגע אחד? כי ברגע ...

... היא קיימת כנפרדות, ואעפ"כ היא אינה נפרדת מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם היש והאין הם אחד ממש. ושם, כאשר התודעה של האדם מתחברת באמת לאחדות של ... האמיתי. כי מהות האדם, היא אלוהים האמיתי. בדיוק כמו שמהותם של כל הדברים, היא אלוהים האמיתי, דהיינו, האחדות של היש והאין. ולהפוך להיות אלוהים האמיתי, פירושו להבין ולדעת, שאתה כבר אלוהים האמיתי. ואלוהים האמיתי, הוא החיבור של היש והאין, שזאת המהות הראשונה של כל הדברים, ששם הכל אחד ממש. (ואעפ"כ ...

... למרות שהן כולן חסרות. ושום תשובה בעולם, לא משקפת את האמת המוחלטת. כי כל התשובות שיש בעולם, מבוססות על הטעות של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי בלי הטעות הזו, אין שום משמעות לשום תשובה שהיא. ולכן, כל התשובות, הן טעות. משום שלא ניתן להוכיח, שהלוגיקה עצמה של ... כלשהי. והדרך הנכונה למצוא תשובות לשאלות, היא רק על ידי חקר השאלות עצמן. כי כנ"ל, גם כל השאלות כולן, מבוססות על הטעות, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ובלי ההפרדה שבין היש לבין האין, יש רק אחדות מוחלטת, שבה אין שום שאלה כלל. ועל האדם להתבונן היטב בעניין הזה. ולברר ולחקור ולדרוש את האמת. האם באמת, היש והאין נפרדים זה מזה, או לא? כי אם הם לא נפרדים זה מזה, אז כל השאלות כולן, לא באמת קיימות. וכל זמן שהאדם לא יבין, שהיש והאין הם אחד, הוא ימשיך לשקר ולענות את עצמו בשאלות ותשובות של שקר. שהן כולן אחיזתן, בטעות הנפרדות של היש והאין. ועל ידי זה שהאדם שונא את השאלות ואת הספקות באופן מוחלט, ואוהב את הוודאות המוחלטת, ושונא את האמונה הטמאה, ואוהב באמת מוחלטת, את ...

... שלו באמת, עליו לשנות את חווית ה"אני" שלו. וזה אפשרי, רק על ידי שינוי חווית היש והאין, שהיא שורש חווית ה"אני" של האדם. (וגם תפישת המציאות כאשליה, גם היא נובעת משינוי התפישה של היש והאין). ועל האדם לברר עם עצמו את האמת לאמיתה באמת. ועל האדם לברר את האמת, האם בכלל אני קיים? והאם בכלל משהו קיים? והאם בכלל משהו ישנו? ומהו כל מה שישנו? מהו היש? ומהו האין? ... ואיך היש קיים? ואיך האין קיים? והאם ואולי יש משהו שהוא לא יש ולא אין? ואולי היש והאין, הם בכלל ישות אחת ממש, מצד האמת האובייקטיבית? ועל ידי זה שהאדם חוקר את הנושא הזה לעומקו, על ידי זה האדם מגלה שהיש והאין הם אחד ממש, ואז ממילא כל חווית המציאות של האדם משתנה לגמרי מקצה לקצה. ובכלל זה משתנה אצל האדם גם חווית ה"אני" שלו. ועל ידי זה האדם זוכה לחוויית התחדשות מתמדת, שבה הוא ... לתודעה של נפרדות, אז הוא זוכר שהכל אחד ממש, ואז הוא חווה את התחדשות החיבור של היש והאין, בכל פעם ופעם מחדש. ואז גם האדם חווה את השלמות של האחדות, בכל פעם מחדש. ולכן הנפרדות והרע, היא טובה מאוד, כי היא ריבוי של האחדות. כי באמצעות האין סוף נפרדות שיש, על ידי ...

... שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, ... ישנו, ואולי שניהם ישנם או אינם. ובנוסף, למרות שהאדם בטוח שיש הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו, הרי שאעפ"כ, לא מחוייב הדבר, שאכן מצד המציאות האובייקטיבית, היש והאין הם נפרדים. כי אולי שניהם ישות אחת ממש, ואולי אין שום הפרדה כלשהי ביניהם ... של האדם, היא לא יותר מאשר אמונה בלבד. וכל הידיעות של האדם, הן לא יותר מאשר אמונות. ואפילו זה שהאדם קיים כישות נפרדת, גם זו רק אמונה בלבד. כי האדם מאמין, שהיש והאין נפרדים, והוא מאמין שאכן זו האמת, ואז על ידי זה הוא חווה את ה"אני" שלו כנפרד ממה שהוא אינו ה"אני" שלו, שעל ידי זה נוצרת חווית ה"אני" של האדם, שהיא כולה מבוססת על האמונה של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ומי שרוצה שקט נפשי באמת, עליו לחבר את דעתו אל המוחלט באמת, ...

... אחת, ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, כי אפילו פוטנציאל של נפרדות אין, כי יש רק מהות אחת ממש, הרי שממילא זה אומר, שלא יכול להיות שהיש ישנו. כי לא יכול להיות יש מאין. ומאחר שהמצוי הראשון הוא האין, הרי שלא יכול להיות יש. והסיבה שלא יכול להיות יש מאין, היא משום שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי ... סוד האחדות, שהצורה ומהותה הם ישות אחת ממש. כי המציאות האמיתית הגדולה ביותר, מכילה בתוכה את הצורה ואת מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ומהותה, הן באחדות אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל האם יש או אין. כי מהות כל השאלות, היא האם יש או אין אפשרות וצורה כלשהי. אבל מצד האמת, האין והיש הם אחד ממש, ואז אין שום ספקות כלל. והדבר הזה הוא נגד השכל. כי זה בעצם אומר שיש ריבוי של מהויות ראשונות, שמצד אחד הן נפרדות זו ... והאדם השלם, שהגיע אל השלמות. שבכל פעם הוא חווה אחדות גדולה יותר, כי יש אחדות בתוך / מעל אחדות, עד אין סוף. ואעפ"כ אין שום שינוי כלל. כי המהות של האחדות הראשונה של היש והאין, היא זהה לגמרי למהות של האחדות הגדולה יותר וכולי. ונמצא אם כן, כי יש אחדות מעל אחדות עד אין סוף, ואעפ"כ הכל אחד ממש. ...

... המציאות האמיתית, הוא אינו חסר דבר לעולם. והאדם חווה רע וסבל נצחי, רק בגלל שהוא חי במציאות חלופית, שבה יש נפרדות של היש והאין. ומי שרוצה לחוות את המציאות האמיתית, הוא מוכרח על כל דבר שקורה לו, לברר באופן ...

... האחדות של המציאות, באמצעות השכל ומה שמעבר לשכל ובו יתבאר, כיצד ניתן לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפ"כ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות בטוח בשום דבר באופן ... והראשון הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בשלמות. שאז האדם חווה את ההפרדה, שבין היש לבין האין. והשני הוא, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, שאז הוא חווה את האחדות של היש והאין. והשלישי הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בכלל , שאז כאשר האדם נקי מכל שמץ וטיפה של שכל, גם אז האדם חווה אחדות. משום, שכדי להפריד בין יש לבין אין, לשם כך צריך שכל. ובלי שום ... שלו. ולא שהוא משתמש בו באופן חלקי, אלא שהאדם מפסיק לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים. כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין הבדל בין יש לאין. ...

... היא העדר מוחלט של נפרדות. והחכם האמיתי / המציאות, הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, וא"כ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא האחדות. והאדם אינו מבין שזה הכל רק מחמת טעות מחשבתו, שנדמה לו שהיש והאין נפרדים זה מזה, ועל ידי זה הוא מפריד, בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. והאדם אינו מבין, שגם האחדות וגם הנפרדות, אלו רק צורות של אחדות גדולה ...

... כגון לדוגמא המציאות, שהאדם לא מבין אותה. ואם הוא מתעקש להבין לפחות למה הוא לא מבין, אז הוא מבין, שהוא לא מבין את המציאות, בגלל שיש בה דבר והיפוכו, שהיש והאין הם אחד, ושהוא עצמו לא מסוגל להכיל את ההבנה הזאת, ושרק משום זה, הוא לא מבין את המציאות. ואז כאשר האדם מבין, למה הוא לא מבין, אז הוא רואה שהחיסרון הוא רק בו עצמו. כי אז האדם מבין את האמת, שבאמת היש והאין הם אחד, ורק השכל של האדם, לא רגיל לחשוב כך בצורה מודעת. ואז כאשר האדם מבין את סיבת חוסר ההבנה שלו, שהיא חוסר היכולת להכיל את ההפכים, אז האדם מתחיל להתבונן על המציאות בדרך חדשה, של הכלת ההפכים, שהיש והאין הם אחד. ואז פתאום, האדם כן מבין את המציאות. כי הבירור של למה אינך מבין, מוביל את האדם לאחת משתי מסקנות. או ...