שלמות / הארה רוחנית - מה קורה רגע אחד לפני שמגיעים אל הארה רוחנית ושלמות?... ולהגיע אל השלמות הפנימית. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו במקומות אחרים. וכאן נסביר, מה קורה לאדם רגע אחד לפני שהוא מגיע להארה אמיתית של אחדות עם המציאות. וכפי שכבר ביארתי, כל דבר יש בו חיסרון ויתרון. כי בכל דבר יש משהו שאין בכל שאר הדברים. ובכל דבר גם יש חיסרון של משהו שנמצא במקומות אחרים, אבל לא אצלו. וכל זמן שהאדם עדיין לא חווה אחדות עם הכל, הוא תמיד ירגיש תחושה של חיסרון. והאדם מטבעו שואף להגיע אל השלמות. והמשמעות של זה היא, שהאדם מטבעו שואף כל הזמן ... שיש בעולם, הוא הרצון של האדם. כי הרצון הוא חיסרון. כי האדם רוצה רק את מה שחסר לו. והרצון הוא חיסרון. ונמצא אם כן, כי השלמות היא כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, ואהבה כ"כ גדולה למציאות, עד כדי כך שהרצון העצמי של האדם מתאחד עם הרצון של המציאות. ונמצא אם כן כי הרצון העצמי של האדם כאילו נעלם. וזאת השלמות, כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, שאז מתמלאים אצלו כל החסרונות, וממילא יש לו את השלמות. וכאשר האדם מרגיש את האחדות עם המציאות, אז הוא מרגיש סוג של הארה רוחנית. כי האדם כל חייו רגיל לרצות ולרצות. ואין לאדם מנוחה מהרצון העצמי שלו, גם לא לרגע אחד. וכאשר הרצון של האדם מתאחד עם המציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ללא כל שינוי, אז כל הרצונות של האדם נשלמים, ואז האדם חווה שלמות. ... אפשר להגיע אל השלמות, בלי לחבר את ההפכים. וכדי שהאדם יחווה את השלמות, עליו להכיל בתוכו את שני הצדדים השונים של המטבע. ואחד מהצדדים של המטבע, זאת האחדות של המציאות. והצד השני של המטבע, זאת הנפרדות והשונות של המציאות. והשלמות היא, כאשר האדם מצליח להכיל בתוכו, גם את השינויים השונים, דהיינו, שרצונו משתנה כל הזמן, ושיש לו רצון עצמי שונה משל המציאות, וגם תוך כדי זה האדם מכיל בתוכו גם את הכוח הנגדי, שהוא הכוח של האחדות, דהיינו, שהאדם מרוצה מהכל בצורה אחידה ללא כל שינוי. ונמצא אם כן, כי כאשר האדם חווה בפעם הראשונה את האחדות, אז נדמה לו שהוא הגיע אל השלמות. משום שבאמת הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, והאדם לא חווה חיסרון כלשהו. וזו אכן שלמות. אבל אחרי השלמות הזאת, עדיין יש שלמות אחרת גדולה יותר, והיא היכולת להכיל גם את ההפך. כי האחדות של המציאות כ"כ גדולה, עד שהיא מכילה בתוכה גם את השינויים, ואף על פי כן האחדות לא נפגמת. וככל שהאדם מתחבר יותר אל האחדות של המציאות, כך הוא מסוגל להכיל בתוכו יותר את הנפרדות ואת השונות של המציאות. כי השלמות היא החיבור של ההפכים. וההארה האמיתית של האדם, היא גדלה כל הזמן. כי אחרי שפעם אחת מבינים את עניין האחדות בשלמות, עכשיו האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, ועכשיו האדם מסוגל גם להיות עם רצון עצמי וישות עצמית שנפרדים מהמציאות, ואף על פי כן, להמשיך להרגיש אחדות עם המציאות. וזוהי השלמות שאין שלמות אחריה. ...