... שכזה, שבו לא יהיה שום הבדל בין הרצון האישי שלו לבין המציאות. כי כל הסבל שיש בעולם, הוא תוצאה, של כך שהאדם רוצה אחרת מהמצב של המציאות. ... הסיבות. שהיא זו שיוצרת אצל האדם אושר. וכיו"ב בכל הדברים בעולם שיוצרים אושר ברמות שונות, כולם תוצאה ישירה של התגלות הסיבה הראשונה של כל הסיבות ...

... שלו. דהיינו, על ידי זה ששואלים, מה הסיבה של כל דבר? ולמה הדבר הזה קיים כפי מה שהוא ודווקא בצורה שבה הוא קיים? ומהו הדבר שאילו הוא לא היה קיים, אז גם התוצאה לא הייתה מתרחשת או קורית אחרת? ואם נשאל את השאלות האלו על הרצון להיות מאושר, נגלה שיש דבר אחר פנימי יותר, שהוא הדבר שבו תלוי הרצון של האדם להיות ... ורק זה הסימן היחיד לאושר. כי כל זמן שהאדם מחפש בצורה כלשהי את האושר, וכל זמן שהאדם מנסה לגלות איך להיות יותר מאושר, הרי שהאדם עוד לא מאושר. כי מבחן התוצאה של האושר, הוא בכך ואך ורק בכך שהאדם מפסיק לחפש אותו. ונמצא אם כן, כי הרצון של האדם להיות מאושר, הוא ביטוי לכך שהאדם לא מרוצה מהמציאות. ואם ננסה לגלות ...

... לא יכול להכיל בתוך מחשבה אחת שלו, את כל מרחב המקום כולו, או את כל ציר הזמן, או את כל שרשרת הסיבה והתוצאה של כל האירועים שיש בעולם. דהיינו, יכולת התפישה של האדם מוגבלת להכיל בתוכה מידע סופי בלבד. אך האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על מידע אין סופי. והנה, גם לשכל של האדם יש ... לגלות ולהבין את הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי המהות של סיבה? ומהי סיבה? ומהו זמן? כי הסיבה התוצאה קשורים למהותו של הזמן. וכדי להבין את הסיבה של כל הסיבות, לשם כך יש להבין את מהותו של הזמן, שבו מתרחשים כל האירועים שיש בעולם. כי כל הסיבות והתוצאות, כולם הם חלקים של הזמן. כי כל הסיבות וכל התוצאות, נמצאים בתוך הזמן. והם חלק מהזמן. ובנוסף, כל הסיבות והתוצאות שיש בעולם, שהם יוצרים את כל האירועים שיש בעולם, כולם גם מתרחשים ונמצאים בתוך מרחב המקום. כי כל אירוע וכל דבר שקיים בעולם, הוא נמצא בתוך מקום. ואפילו המחשבות של ... שהוא המקום שלהם. ומאחר שכל האירועים וכל הדברים קיימים בתוך מרחב מקום, לכן כדי להבין את הסיבה ואת התוצאה של כל האירועים, לשם כך יש להבין גם את מהותו של מרחב המקום. כי אם לא היה מרחב מקום ולא היה מרחב זמן, הרי שלא היו אירועים ולא היו סיבות ולא היו תוצאות. וא"כ קיומה של הסיבה הראשונה, תלוי בקיומם של הזמן ושל המקום. וכדי לגלות את מהותה של הסיבה הראשונה, לשם כך יש להבין את מהותם של הזמן ושל המקום. ויש כאן עוד רמת ... גם היא נמצאת בתוך ציר זמן ומרחב מקום גדול עוד יותר. כי כאשר אנחנו אומרים שיש סיבה מחוץ לציר הזמן, והתוצאה שלה היא ציר הזמן, הרי שבעצם הגדרנו אירוע שהתרחש מחוץ למסגרת הזמן שלנו, אך גם הוא עצמו יש לו זמן. כי גם הוא עצמו אירוע. וגם לו עצמו יש סיבה ותוצאה. דהיינו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא נמצאת במרחק אין סופי מהתודעה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מגדיר אותה, גם אם היא תוגדר כסיבה מחוץ לכל ציר האירועים של הזמן ...

... דהיינו, היא נמצאת מ חוץ לאין סוף מרחבי זמן. והיא נמצאת אחרי אין סוף תהליכים של סיבה ושל תוצאה, כי היא לפני שהיו בכלל סיבות או תוצאות. דהיינו, היא נמצאת גם מחוץ לעצמה . ... שהם, הרי שהאדם עוד לא הגיע אל הסיבה הראשונה. כי ע"פ ההיגיון ניתן להבין, כי הסיבה מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא. כי אם הסיבה לא מכריחה את התוצאה להיות כפי מה שהיא, הרי שהיא לא הסיבה האמיתית, אלא יש סיבה אחרת. כי אם התוצאה לא מוכרחת להיות כפי מה שהיא, א"כ ניתן לשאול מה הסיבה שלה. וא"כ הסיבה לא מספיק טובה. כי סיבה היא רק דבר שמכריח ומחייב את התוצאה להיות כפי מה שהיא. וסיבת כל הסיבות, ...

... שם האדם מבין את סיבת כל הסיבות. ועוד נוסיף, כי יש כאלו שנדמה להם שהפתרון לכל השאלות הוא לומר שהמציאות לא קיימת. כי אם אין מציאות אז אין זמן ואין מקום ואין סיבה ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת ... אפשר לשאול מה הסיבה של המחוייב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר. וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה כלשהי שהיא לא ... דבר כלשהו שהוא לא הסיבה הראשונה, הרי שלא ניתן להגדיר את הסיבה הראשונה. כי גם אם נגדיר אותה, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה היא עצמה ולא שאר הסיבות והתוצאות שנובעות ממנה. ז"א צריך גם למצוא סיבה מדוע הסיבה הראשונה היא כפי מה שהיא. וכל סיבה שלא נמצא, גם אם נמצא סיבה כלשהי, תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה היא יוצרת את התוצאה ולא להפך. כי נניח שנאמר שדבר כלשהו הוא הסיבה ודבר אחר הוא התוצאה. הרי שיש לשאול, מפני מה ומה הסיבה שבגללה דווקא הדבר הראשון גורר את ... כי הרי היה יכול להיות גם הפוך. וצריך למצוא לא רק את הסיבה הראשונה, דהיינו, למצוא סיבה שלא ניתן לשאול מה הסיבה שלה, אלא למצוא גם את הסיבה שבגללה הסיבה היא הסיבה של התוצאות שאחריה ולא אחרת. ומי שמתבונן בכל הדברים האלו, נדמה לו שהם ...

... שהוא יקבל על העבודה שהוא עושה. כי רק הכסיל והמשוגע עושה את מעשיו בלי לחשוב על התוצאה שלהם. ומי שעמל כל חייו כדי להשיג איזה דבר שאין לו שמץ של מושג מהו, הרי שהוא כסיל. ולא שהוא אשם בכך, כי הוא לא מכיר משהו אחר טוב יותר, אבל ... סיבה מדוע הם מתרחשים. ולכל סיבה, יש עוד סיבה אחרת שקודמת לה, ושהיא אחראית לכל התוצאות שנובעות ממנה. ולכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה, עד הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ומי שמבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, אז בכל רגע ... מוכרחת? כי נניח שהיא אכן הסיבה, אבל מה גורם לכך שהסיבה הזאת גוררת אחריה את התוצאה שקרתה. כי כמו שהסיבה יצרה את התוצאה הספציפית, כך מבחינה לוגית ניתן להבין שהיא הייתה יכולה ליצור גם תוצאה אחרת. כי על האדם לגלות לא רק את הסיבה של כל מה שקורה איתו וסביבו, אלא גם לגלות את הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה. כי באותה המידה שהסיבה גררה אחריה את התוצאה, כך גם היא הייתה יכולה לא לגרור אחריה את התוצאה. וזה שנדמה לאדם שהסיבה מכריחה את התוצאה, עדיין צריך להסביר מה הסיבה שבגללה יש כוח לסיבה עצמה. כגון: נניח לדוגמא שהאדם מגלה שהסיבה שבגללה הוא רוצה דבר כלשהו, היא בגלל שברגע הזה הוא ... האדם לשאול את עצמו, הרי ברמה הלוגית יש אפשרות גם אחרת, שהסיבה הזאת דווקא תגרור תוצאה אחרת. וזה שהסיבה הזאת תמיד גוררת אחריה איזו תוצאה, זה עדיין לא אומר שמוכרח שהסיבה תגרור אחריה את התוצאה הזאת. וא"כ יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הזאת גררה אחריה את התוצאה הזאת. ומכיוון אחר יש לשאול, נניח שסיבה כלשהי גררה תוצאה כלשהי. עכשיו יש לשאול, מה הסיבה שבגללה הסיבה הראשונה התרחשה. כי הרי באותה המידה המציאות הייתה יכולה להיות גם אחרת. אז מה הסיבה של הסיבה ...

... סיבה. ואפשר לומר, שלא לכל סיבה יש סיבה. ושאכן כאשר חוזרים אחורה ברצף של הסיבה תוצאה, אז אכן מגיעים לנקודה שבה באמת יש סיבה, שהיא עצמה אין לה סיבה. וממילא השאלה של מהי הסיבה ... לה. אלא יש סיבה אחת כלשהי, שאין לה סיבה אחרת שקודמת לה. דהיינו, שלרצף הסיבה והתוצאה, קודמת ה"אין סיבה". ויש "אין סיבה" ואחריו יש סיבה ראשונה שהיא גוררת אחריה את כל הסיבות. ... יציבה אחת, שעליה נשענות כל הסיבות שיוצאות ממנה. ושהיא המשמעות של כל הסיבות והתוצאות שיש אחריה. אבל כאשר אנחנו אומרים שלכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, הרי ... אין סוף ללא נקודת התחלה, הרי שמשמעותה היא, שאין סיבה אמיתית לכל רצף הסיבה והתוצאה שלנו. דהיינו, שה"אין סיבה", הוא סיבת כל התהליכים שלנו. ובמילים אחרות: לומר שאין סיבה ראשונה ... שאין סיבה ראשונה לכל הסיבות, אלא שה"אין סיבה" הוא נקודת התחלה של רצף הסיבה והתוצאה שלנו. ונמצא אם כן, כי שתי דרכי המילוט מהשאלה של מהי הסיבה הראשונה, שתיהן בעצם נשענות על ... כולה הוא אקראי לחלוטין, אז כיצד מכוח אקראי לגמרי, נוצר מנגנון של סיבה ותוצאה. ז"א יש לנסות להבין, כיצד ה"אין סיבה" שמתחיל את כל התהליך של האירועים של העולם, כיצד הוא הוליד את כל תופעת הסיבתיות שיש בעולם שלנו. כי בעולם שלנו בהחלט יש סיבה ותוצאה. והעולם שלנו ברובו נראה מסודר לחלוטין. כי יש חוקיות מופלאה שעובדת כמעט בכל הרמות של העולם ... סיבה, א"כ כיצד זה שנוצרו בתוכו תהליכים שהם לחלוטין לא אקראיים אלא של סיבה ותוצאה. כי השורש של הדבר, חייב שיהיה בו את התוצאה שלו. ואם אנחנו רואים שיש בעולם שלנו סיבה ותוצאה, הרי שבהכרח לומר שבשורש של התהליכים של העולם, גם שם יש משהו של סיבתיות. ולומר שה"אין סיבה" הוא התחלת התהליך, זה לא מסתדר עם ההבנה שבעולם שלנו כן יש סיבה ותוצאה. כי יש לשאול, איך זה שמ"אין סיבה", נוצרו תהליכים של סיבה ותוצאה? וכאן יש שתי אפשרויות לענות על השאלה הזאת, כיצד מה"אין סיבה" נוצרו סיבות. והדרך הראשונה ... היא שאפשר לומר שאכן לא נוצרו שום סיבות. וכל מה שנראה לנו כתהליכים של סיבה ותוצאה, זה תהליכים אקראיים לחלוטין. דהיינו, אפשר לנסות לומר שאכן יש רק "אין סיבה" והכל אקראי תמיד. ואין בעולם שלנו שום תהליכים של סיבה ותוצאה. ובכך בעצם העלמנו את השאלה של איך מ"אין סיבה" נהיו סיבות. והתשובה השנייה האפשרית היא, שאפשר ... סיבה" חייב להיות משהו ממנגנון ה"יש סיבה", הוא נובע אך ורק מנקודת מבט של סיבה ותוצאה. כי השאלה בעצם הייתה, כיצד מ"אין סיבה" נוצרו תהליכים של סיבות. אבל השאלה הזאת עצמה היא שאלה שאפשר לשאול אותה רק מנקודת מבט של סיבה ותוצאה. כי אם נאמר שה"אין סיבה" הוא הסיבה של הסיבות, אז אכן יש לשאול, כיצד "אין סיבה", יכול להיות ... עם סיבות. אבל אפשר לומר, שבנקודת ההתחלה של ה"אין סיבה" שאחריו יש רצף של סיבה ותוצאה, הרי שאפשר לומר ששם הקשר בין ה"אין סיבה" לבין ה"יש סיבה" שאחריו, הוא קשר מסוג של "אין ... התחיל מעצמו בלי קשר ל"אין סיבה" שלפניו. דהיינו, ניתן לנסות לנתק את קשר הסיבה תוצאה שיש בין ה"אין סיבה" לבין הסיבות. ובכך בעצם ניתן לומר, שלפני כל הרצף סיבה תוצאה שלנו, היה "אין סיבה". ואז ממילא אין שום שאלה בלתי פתירה שכלית לגבי מהי הסיבה הראשונה. ואחרי ... הרי שתמיד תישאר שאלה. ונחדד נאמר, שגם אם נאמר שאין בעולם שלנו שום סיבה ותוצאה אלא הכל אקראי לגמרי, גם אז תהיה שאלה בלתי פתירה בשכל. והעניין הוא, שיש דבר אחד שאי אפשר ... סיבה לשום דבר, הרי שעדיין אי אפשר להעלים על ידי זה את המושג סיבתיות וסיבה ותוצאה. כי כאשר אנחנו משתמשים ב"אין סיבה" כדי להסביר את המציאות, אנחנו בעצם מתארים ומסבירים את ... שני / ישות שנייה, של "יש סיבה", דהיינו, קשר בין אירועים שונים, שכל אירוע הוא תוצאה של האירוע שקודם לו. והמציאות שלנו בכל מקרה מכילה בתוכה את שתי האפשרויות האלו. וגם אם נאמר ... מקרה קיימת במציאות שלנו האפשרות / צורת המחשבה / הכוח של הסיבתיות ושל הסיבה תוצאה, הרי שמנקודת המבט הזאת שהיא חלק של המציאות, מנקודת המבט הזו תמיד תהיה התנגשות עם כל הסבר ... נניח שהכל אקראי, הרי שהשאלה המתבקשת היא, למה הכל אקראי ולא הכל עם סיבה ותוצאה. כי על כל הסבר שלא יהיה לגבי המציאות, תמיד נוכל באמצעות החשיבה של ה"יש סיבה", לשאול מהי ... אחרת? ומהות השאלה היא, מאחר שבעצם עובדה קיימת היא שיש מושג כזה של סיבה שגוררת תוצאה, הרי שכל ניסיון לפרש את המציאות באמצעות ה"אין סיבה", הוא תמיד לא ימצא מענה מספיק טוב, עבור ... שאלה מנקודת המבט של ה"יש סיבה". ועל כל הסבר ותשובה אפשרי לגבי תהליך הסיבה והתוצאה של המציאות, תמיד נוכל להמשיך לשאול מה הסיבה של צורת התהליך הזו, ומדוע היא לא אחרת? כך שבעצם ...

... ש"אין" שום סיבה לשום דבר. כי לומר ש"אין" שום סיבה לשום דבר, זה בעצם לומר שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. כי "אין" סיבה לשום דבר, פירושו שאין שום סיבה שגוררת אחריה תוצאה כלשהי. שזה בעצם אומר שכל דבר הוא גם הסיבה וגם התוצאה עצמה. דהיינו, שגם האמירה ש"אין" סיבה לשום דבר, גם היא עדיין משאירה קיום ממשי ל"יש" סיבה. ואז על ידי הקיום של ה"יש" סיבה, נוכל לשאול על ה"אין ... להיות בעל משמעות זהה לזו של ה"אין" שום סיבה לשום דבר. ויש בזה עוד עניין, והוא שבעצם מהותה של הסיבה, היא שיש נקודת התחלה בעל משמעות כלשהי, שממנה יוצאות סיבות ותוצאות. שזה בעצם אומר, שהסיבה הוגדרה וקיבלה משמעות, רק על ידי קיומה של האין סיבה. כי רק סיבה ראשונה שקודמת לה האין סיבה, רק היא בעלת משמעות ליצור רצף משמעותי של סיבה ותוצאה. ונמצא אם כן, כי המשמעות של ה"יש" סיבה, תלויה ב"אין" סיבה. וגם להפך, כאשר מישהו אומר על דבר כלשהו שהוא אקראי ללא סיבה, הרי שבעצם המשמעות של ...

... ויודע ליהנות ממנה תמיד באופן רציף, על ידי זה שאלת תכלית החיים וגם משמעות האושר, נעלמות מהאדם, ואז בעצם האדם השיג את תכלית החיים האמיתית. ונסכם: מבחן התוצאה של האדם דבר כלשהו הוא תכלית החיים או לא, הוא האם אחרי שהאדם ישיג את הדבר, האם השאלה של מהי תכלית ...

... שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי בשכל הגדול יותר, שם ורק שם בשכל שמעל השכל, שם האדם מסוגל לתפוס את השורש של הכל. ובשורש של הכל, שם אין הבדל בין סיבה לבין אין סיבה, או בין סיבה לבין תוצאה או בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי וכל כיו"ב. כי גם למרחב זמן יש שורש. כי הזמן לדוגמא הוא הבדל התחושה שבין העבר הווה ... המקומות השונים ובין הזמן לבין המקום. ויש את השכל הגדול יותר שבו אין הבדל בין רגעי הזמן לבין המקומות השונים, ושבו אין הבדל בין זמן לבין מקום. וגם לדוגמא אין שם שום הבדל בין סיבה לבין תוצאה, או בין "יש" סיבה או "אין" סיבה. או בכלל אין שם שום הבדל כלל בין "יש" לבין "אין". כי בשורש של הכל, שם אין הבדל בין ...