... צריך לבדוק מי נפגע מחיפוש האמת. ומי שנפגע מחיפוש האמת, זה הקיום העצמי של האדם, שמצד השכל, הוא נעלם לגמרי, כאשר האדם מגלה את האמת שהכל אחד ממש. כי באחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית ושום קיום עצמי כלל, כי שם הכל אחד ממש. והוא ומדעו אחד ממש, ללא הפרדה שלו, ממדעו. והאגו הנפרד של האדם, הוא זה שאחראי לכל הצרות של האדם. ומצד האמת, הוא לא ...

... ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל ידי זה, יש הפרדה בין הישויות השונות, וממילא יש גם חיסרון. ועל האדם להתבונן על האמת, ולשאול את עצמו מיהו ומהו. כי בלי תודעת ה"אני" של האדם, לא היה לאדם רע כלל. והאדם מוכרח להבין מיהו ומהו, כי בלי זה אי אפשר להבין שום דבר נוסף, בלי להבין את הבסיס של הכל. ועל ידי זה שהאדם ... ממש, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית של המציאות, למרות שהוא עצמו, ישות שהיא נראית כסופית. ואז הכל מתהפך לטובה, כי האדם עובר לעולם שכולו טוב. והכל כמובן בתוך התודעה של האדם. כי שני בני אדם, יכולים לשבת זה לצד זה בגן עדן, ואחד תהיה לו הנאה אין סופית של גן עדן, ואחד יהיה לו סבל אין סופי של הגיהנום. וכיו"ב שני ...

... בכלל. וכמובן שיש לזכור, שגם כאשר האדם ישן, הרי שבפועל הוא בהחלט כן עושה דברים. כי כאשר האדם ישן וחולם איזה חלום, הוא עושה המון דברים בתוך החלום שלו. והתודעה של האדם, תמיד עושה ותמיד רוצה. בין אם זה כאן בעולם שלנו, ובין אם זה בתוך העולם של ... היא קיומו של הרצון, שהוא תחושת חיסרון מתמדת. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא גם סובל. אא"כ הוא מצליח להכיל באמת, את קיומו של הרצון שלו, על ידי זה שהוא עובר לתודעה של אלוהים, שהוא זה שיוצר את רצונו בבחירה חופשית מלאה, ושבשורשו הכל אחד ממש, ללא שום ...

... חווה שזה הרצון שלו, ואז ממילא הוא מרגיש את החיסרון של הרצון. אבל יש גם אפשרות נוספת, שבה האדם מבין ויודע, שהרצון הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. כי כל מה שישנו, אלו הכל צורות של המציאות. וגם התודעה וגם הרצון וגם הדבר שאותו האדם רוצה, הם בסך הכל צורות של מהות אחת ממש. כי ...

... יכול להבין אחדות אחת, יותר מאשר אחדות אחרת. ומבחינת תפישת האדם, כאשר האדם חושב על האחדות החיצונית, כבר אז מתבטלת התודעה של האדם, ואין אפשרות להמשיך להעמיק הלאה פנימה יותר. ואין שום הבדל מצד ההגדרה, בין האחדות החיצונית, לבין האחדות הפנימית יותר, ולכן זו ...

... מה שהיא ושלא תשתנה. והאדם היה רוצה אותה מלכתחילה, ולא רק בדיעבד. ויש רק דרך אחת לרצות את המציאות מלכתחילה. והיא, על ידי זה שהאדם מתחבר לתודעה האחת של המסובב הראשון, שהוא זה שתמיד רוצה את המציאות מלכתחילה. כי המסובב הראשון שהוא אלוהים, הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים בעצמו, רק הוא חווה שכל האירועים כולם ושכל מה שישנו, הרי שזה הוא עצמו מחייה ומהווה ומקיים את כל העולמות כולם, ושכל האירועים כולם, הם ביטוי של התגשמות רצונו האישי מלכתחילה. וכיצד יעבור האדם לתודעה של אלוהים? תשובה: על ידי שהאדם יחקור ויגלה מי הוא בעצמו. כי האדם, הוא כבר גם רק אלוהים. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו מי אני ומה אני ... אחרת, שהיא חווית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אח"כ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חווית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את ...

... ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיו"ב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? וזה משום, שכאשר האדם מחובר לנקודת האמת האמיתית, שם הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום תודעה כלל ואין שום רצון כלל, ואין שום הפרדה בין טוב ...

... זה רע. ובכל מקום שיש חוסר התאמה, בין האדם לבין רצונו, זה רע לאדם. כך שכאשר הכל אחד ממש, דהיינו, כאשר היודע והתודעה והדבר הידוע, הם אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד, אין שום רע בעולם, רק הכל טוב ... האם הוא טוב או רע? וכנ"ל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב או רע. ...

... בעצם בעיות שקיימות בראשו ובנשמתו. כי הגוף עצמו, לא סובל בכלל לעולם. כי הוא לא יותר מאשר חתיכת בשר, שמבשלים ואוכלים אותה לארוחת צהריים. וכאשר הגוף נשרף וכיו"ב, מי שסובל, זאת התודעה של האדם, שהיא חווה את מה שקורה לגוף. וכאשר האדם הולך לרופא וכיו"ב, זה לא עבור גופו, אלא עבור נשמתו. כי הבעיה, היא לעולם אינה בעיה ... מוכן להשקיע, כמות אין סופית של משאבים, תמורת הבריאות הנפשית שלו באמת, שהיא בעצם האדם עצמו. כי הנפש של האדם, היא האדם עצמו. ועל האדם להשקיע בבריאותו של עצמו, דהיינו, בריאות התודעה שלו, את כל המשאבים שבעולם. פי אין סוף, ממה שהאדם משקיע בבריאות בגדיו הזמניים, שזה בעצם גופו של האדם. וכאשר הנפש בריאה, אז גם הגוף ...

... אפשר לתת תיאוריות שלמות על הרצון ועל הדיכאון ועל השמחה וכיו"ב, אבל כל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט, מהי מהות התודעה שלו, ואיך ולמה ומדוע היא קיימת, הרי שהאדם לא באמת מבין שום דבר על עצמו באמת. ועל האדם לחקור ולהתבונן ... האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם ה"אני" שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה גורם לי לחוות את עצמי כישות נפרדת? והאם אני עצמי קיים בנפרד משאר הדברים, ... מכל חתיכת בשר אחרת? ובמה בדיוק שונים האטומים והחומר שממנו עשוי הגוף שלי, מכל דבר אחר? והאם לאטומים עצמם יש תודעה? ואם כן, אולי יש תודעה גם לכל אטום אחר? והאם לכל חלק בגוף יש תודעה עצמית? וכיו"ב עוד שאלות של התבוננות, וכל המרבה הרי זה משובח. וכאשר האדם מתבונן על הדבר הזה, הוא מגיע ... ובעלי חיים, לבין כל שאר הדברים שישנם, כגון הצמחים והדומם. כי הכל אלו רק צורות שונות של מהות אחת. והאם לדומם יש תודעה? והאם לאנשים מתים יש תודעה? תשובה: לדומם ולאנשים מתים ולכל ישות שהיא, יש או אין תודעה, בדיוק באותה המידה ממש. ז"א אם יש תודעה וישות ממשית לאדם, אז יש כזו גם לכל שאר הדברים שקיימים. והאדם הוא לא יותר, מאשר צורה של משהו. ואם הוא ... להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואח"כ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנ"ל, הוא מבין את האמת, שהוא גם רק כלום אמיתי, וגם רק משהו ממשי. ואז האדם חווה ...