... ומי שלא אוהב את עצמו, אלא שונא את עצמו, או כועס על עצמו וכיו"ב, הרי שלא ממש כיף לו עם עצמו, וממילא הוא לא חי חיים טובים. ולכן האדם כל הזמן מחפש דרכים איך לאהוב את עצמו. ... בלי שכל, פירושה, שהאדם לא שונא את הדבר, לא בגלל שיש בו דברים טובים, אלא בגלל שאין לו שכל להבין שיש בו דברים רעים. והכוונה היא, שמי שמחפש סיבות לאהוב את עצמו, הרי שהוא ... אבל בהחלט כן אפשר, לא לשנוא את עצמך עם סיבה, על ידי זה שהאדם עובר לשימוש ב"אין שכל" שלו. ז"א, כי האדם אוהב את עצמו או שונא את עצמו, לפי השיפוטיות העצמית שלו את עצמו, לפי תפישת הטוב והרע שלו, את עצמו. וצריך להכיר בעובדות, שהן, שכל זמן שהאדם שופט את עצמו האם הוא ... שום תנאים בכלל, דהיינו, לא לשנוא את הדבר, גם אם הוא יהיה הכי רע בעולם, לשם כך צריך לקבל את הדבר, בלי שום שיפוטיות. וכאשר האדם מתחבר בתוכו למקום שבו אין לו שום שיפוטיות ... ממילא האדם לא אוהב ולא שונא אף אחד בעולם, בשום רמה שהיא. כי כאשר אין שום שיפוטיות של טוב ורע, ממילא גם אין שום אהבה או שנאה. ולאהוב את עצמך, יש לזה משמעות, רק כאשר האהבה העצמית של האדם כלפי עצמו, היא גדולה יותר מאשר מה שהוא אוהב את כל שאר הדברים שבעולם. ... ואז ממילא הוא גם אוהב וגם שונא את כל הדברים שבעולם, ברמה כלשהי. ואז הוא יכול לאהוב יותר או פחות את עצמו, באהבה עצמית או בשנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לאהוב את עצמו בשלמות, בלי שום שנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לשנוא את עצמו בשלמות, בלי שום אהבה עצמית. כי תמיד כשיש שכל, אז יש יתרונות וגם חסרונות בכל דבר, ואז יש תמיד גם אהבה וגם שנאה, ברמות ובעוצמות שונות. ובנוסף, כאשר האדם אוהב את עצמו תוך כדי שימוש בשכל שלו, הרי שזאת אהבה עם סיבות. כי יש סיבה ויש תנאים, לכך ... והאדם יכול גם לא לאהוב ולא לשנוא את עצמו, על ידי זה שהוא לא מגדיר שום דבר, ולא מאמין לשיפוטיות של השכל שלו. אלא, שאז זו כבר לא נקראת אהבה עצמית. כי כאשר אין שכל, אז כבר אין אהבה או שנאה. כי אז, הכל אחד. ...

... הטוב והרע של האדם, תלויים בסך הכל, ברצון העצמי שלו. אם הוא ירצה את המצב, יהיה לו טוב, ואם הוא לא ירצה את המצב, יהיה לו רע. והאדם בכל רגע ורגע, יכול להשתנות עם הרצון שלו. והאדם יכול פתאום לשנוא את המציאות, או לאהוב את המציאות, גם בלי ...

... מחוייב תמיד לתכונת אופי אחת, שהיא תכונת האופי העמוקה ביותר שיש לאדם, והיא, תכונת האופי של האדם, לחפש תמיד להרגיש כמה שיותר טוב. כי האדם בכל מקרה שהוא, תמיד רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. והאדם כועס או סולח, ואוהב או שונא וכיו"ב, לפי מה שהוא חושב שיעשה לו הכי טוב, באותו הרגע. וגם כאשר יש בדבר חסרונות, עדיין האדם עושה ...

... שיפוטי לגבי איזה דבר, מיד יש לאדם רגש מעורב כלפי אותו הדבר. ז"א שאם אין שום שיפוטיות כלפי דבר כלשהו, אז ממילא האדם לא חווה רגש כלשהו כלפי הדבר. כי כאשר אין כל שיפוטיות של טוב ורע, הרי שאין רגש של שנאה ואהבה כלפי הדבר. אבל ברגע ...

... ואז האדם יהיה מוכן להתאמץ עוד יותר, כלפי אותו הדבר. אבל מצד שני, ככל שהאדם מתאמץ יותר עבור איזה דבר, כך גם הוא שונא אותו יותר. כי המאמץ עבור דבר כלשהו, הוא בעצם סבל למען מטרה כלשהי. והסבל גורם לאדם להרגיש רע. ואז האדם מתחיל לשנוא את הדבר שגורם לו להרגיש רע. כך שבעצם מאמץ עבור דבר כלשהו, גם מגדיל את האהבה כלפי הדבר, וגם מגדיל את השנאה כלפי אותו הדבר שאותו רוצים להשיג. ובסיכומו של דבר, הצבת ...

... שדבר כלשהו, הוא לא טוב עבורו, אז האדם לא רוצה את אותו הדבר. ואם האדם מבין, שדבר כלשהו, הוא לא טוב ולא רע עבורו, אז האדם חווה שלמות כלפי אותו הדבר, שבה הוא לא אוהב ולא שונא אותו. והרעיון הוא, שמי שרוצה להשיג אושר אמיתי פנימי, שלא יכול להשתנות לעולם (כל זמן שהוא נשאר שפוי בתודעה ... בצורת חשיבה, שאינה תואמת את צורת החשיבה הרצויה. והרצון לחשוב חיובי, הוא מנוגד לרצון של האדם לחשוב שלילי. והרצון של האדם לאהוב את המציאות, הוא מנוגד לרצון של האדם, גם לשנוא את המציאות. ובמקום לאהוב את המציאות, על האדם לנסות להבין את המציאות. ולהבין, למה הוא אוהב את המציאות, ולמה הוא שונא את המציאות. ובמקום לנסות לחשוב חיובי בחשיבה חיובית, על האדם לנסות להבין, למה בכלל הוא רוצה לחשוב חיובי? ואיך ...

... לעשות כרצונו, ולא להיות מוגבל להגדרות כלשהן. כי האדם מטבעו, אוהב את החופש, ושונא את כל מה שמגביל אותו. ונחדד, כי האדם אוהב את החופש, אבל לא אוהב אותו בשלמות. כי אם האדם יאהב את החופש בשלמות, אז האדם יעשה את הכל כדי להיות חופשי מבפנים בתוך תוכו. והאדם יגיע ... כרצונו החופשי. והאדם מכור לתחושה של חופש ושל בחירה חופשית לעשות כרצונו. והאדם שונא את חווית העבדות והשעבוד, שהוא מוכרח לעשות כך או אחרת. ולכן כעקרון, ברגע שהאדם חושב שהוא מוכרח לעשות משהו, אז אינסטינקטיבית, האדם מיד מנסה לראות, כיצד הוא יכול לעשות את ההפך, ...

... לא יוכל להתקיים המשחק לאורך זמן. וחייבים שיהיו חוקים כלשהם, כדי שהמשחק יוכל להמשיך להתקיים. ומצד אחד, האדם יותר מכל שונא להציב גבולות לעצמו. כי הצבת גבולות, היא בעצם פגיעה אישית בכבוד האישי של האדם. שהאדם מרגיש מושפל, שהוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. וברגע ... להציב גבולות לעצמו. כי זה מה שמאפשר לו להמשיך להתנהל כאן בחיים שלו, עם משמעות לחיים שלו. אבל מצד שני, האדם יותר מכל שונא להציב לעצמו גבולות. כי הגבולות שהאדם מציב לעצמו, הם בעצם שוללים את חופש הבחירה האישית של האדם, בחוויה האישית שלו. וזאת הסיבה שהרבה אנשים יש להם ...

... לא יבדיל בין להרגיש טוב לבין להרגיש רע. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין תחושה של אהבה לבין תחושה של שנאה. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא לא רוצה. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין מה שישנו לבין מה שאיננו. וזה נראה לא ...