... שלו. וכאשר האדם מברר את האמת, הרי שהוא מכיר בכך שהשכל שלו הוא פגום, דהיינו, שהוא לא מדויק בשלמות ולא מותאם עם האמת. והאדם מחפש את האמת, עם הטעויות של השכל שלו. וכיצד יכול האדם להשיג את האמת המושלמת, בכלי פגום? והעניין הוא, כי השכל של האדם מצד מהותו, הוא כולו אמת זכה וברה. אלא, שהוא מלא בקליפות ובלבושים ...

... של המציאות. כאשר האדם קרוב אל האמת, הוא מגלה בעצם שבאמת האגו שלו הוא כלום, ואז תחושת האגו נעלמת מעצמה. כאשר האגו נעלם מעצמו, נעלמים איתו כל הפחדים / רע / כעסים, והאדם עובר למצב תודעתי של גן עדן עלי אדמות = שלמות = אושר = טוב אמיתי. ...

... וככה על האדם לאמת את ההבנה שלו, עד שתישאר אמת מבוררת. ואז האדם מגיע להבנה שלמה, וגם לחוויה שלמה של מה שהוא מבין, בשלמות. ועד שהאדם לא יודע את הדבר, בלי שהוא יהיה תלוי בשכל שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת בטוח, שהוא כך. כי אולי השכל טועה? ועל ידי זה ...

... כאשר הסיבה שהדבר הוא כך, היא לא נמצאת בשום מקום שחיצוני לדבר עצמו, אלא כל דבר קיים בפני עצמו, אז מצד אחד אפשר לומר, שזאת שלמות הסיבתיות, שלכל דבר בפני עצמו יש סיבה. סיבה כ"כ ... עצמו יהיה קיים, אלא כל דבר נעשה למען עצמו. שהסיבה והתוצאה הם אחד, וששום דבר הוא לא הסיבה ולא התוצאה של שום דבר אחר. שזאת שלמות הסיבתיות באמת, שכל דבר הוא סיבת עצמו. אבל דרך "פלא" ניתן לראות, שזאת גם שלמות האקראיות. שכל דבר הוא בפני עצמו, וששום דבר לא קשור בשום צורה שהיא, לשום דבר אחר. וכאשר דבר הוא סיבת עצמו, אז מצד אחד הוא שלמות הסיבה, ואבל בו זמנית הוא גם שלמות העדר הסיבה, דהיינו, שלמות הסיבתיות והאקראיות כאחד. ואם יש סיבה ראשונה לכל ... דבר אינו מחוייב באמת, כי אין מסובב ראשון. ואז שום סיבה, לא חזקה יותר מאשר סיבה אחרת, ואז כל סיבה עומדת בפני עצמה, שזו שלמות הסיבתיות והאקראיות כאחד. כי החוזק של הסיבה, הוא ... אין סוף, אז ממילא שום סיבה לא חזקה יותר מאשר סיבה אחרת. ואז כל סיבה חזקה בדיוק באותה המידה. שאז כל דבר הוא סיבת עצמו, שזו שלמות הסיבתיות והאקראיות כאחד. ואם נאמר שיש סיבה ראשונה ...

... אך ורק טוב תמיד. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, גם אז הוא לא ירגיש מספיק טוב. וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא ירגיש טוב בשלמות. ושורש העניין הוא, כי לכל אדם יש רצון. והרצון של האדם, הוא שורש החיסרון ושורש הרע של האדם. והרצון של האדם, הוא תחושת החסר המתמדת שיש לאדם. כי אם האדם ... כולו וכל מה שישנו וגם כל מה שאיננו, שום דבר בעולם לא יכול לגרום לרצון להפסיק להיות קיים. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא אף פעם לא יהיה שבע רצון. כי אושר אמיתי בשלמות, הוא כאשר האדם כ"כ מרוצה מהמציאות, עד שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. אבל מצד טבעו של האדם, תמיד הרצון של האדם פעיל ופועל, ותמיד הוא יוצר תחושת חסר אצל האדם. ולכן האדם לעולם לא מאושר ולעולם לא יהיה מאושר בשלמות (הפתרון בהמשך). כי תמיד האדם ימשיך לרצות את מה שאין לו. ומי שיתבונן היטב על עצמו בעין אמיתית, הוא יראה מיד כי הרצון שלו הוא לא בשליטתו. ולא נכנס כאן לאם ...

... מתמודד. ועל ידי זה הוא מאפשר לעצמו, לעשות את מעשיו בצורה יותר יעילה וטובה. ונוסיף: כי התכלית הסופית והמטרה הסופית של כל המטרות, היא להרגיש טוב בשלמות. ושורש המאמץ, הוא ההפרדה שהאדם עושה, בין מה שיש לו לבין מה שאין לו. שזה יוצר אצלו קונפליקט תמידי וחוסר שלמות תמידית. ואפשר לנטרל את שורש המאמץ, על ידי אמת מוחלטת, שבה, אין הבדל, בין מה שיש לבין מה שאין לאדם. וכפי שכבר ביארתי את כל זה לעומקו, במקומות ...

... את מהות האין סוף. כדי לחיות טוב באמת, על האדם להבין את כל המציאות בשלמות. כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות = מרגיש טוב באמת. על האדם לחקור תמיד בשכלו ולדעת את כל מה שהשכל האנושי מסוגל לדעת. דהיינו, על האדם למצוא תשובות לכל השאלות שיש על המציאות, כל זמן שהתשובה אינה כרוכה בצורך ... מצריך את השכל של האדם להבין מהו האין סוף, הרי שעל האדם להבין אותו בשלמות. כאשר האדם חוקר בשכלו את כל מה שבאפשרותו של השכל האנושי להבין, בסופו של דבר הוא מגיע אל השאלות שנובעות מחוסר היכולת השכלית להבין את מהות האין סוף. שם על האדם לדעת את מקומו ... על מה שהשכל שלו מוגבל לתפוס בתוכו. אין סוף = שתיקה = אין מחשבה = שלמות = אחדות. סוף = דיבור = שכל = מחשבה = חוסר שלמות = פירוד = שינויים. ...

... שיותר טוב. וכאשר האדם חי כאן בעולם הזה, נדמה לו שהעולם הזה הוא רע ושהוא מקום הסבל. כי מצד האמת, האדם חי בגן עדן של ממש. אלא שהשקרים של האדם, מסתירים ממנו את הבנת השלמות של המציאות, ואת חווית הגן עדן של המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו תחווה את השלמות. כי הגוף של האדם, הוא לא יותר ... שקט נפשי. כי לא משנה איך שהגלגל מסתובב לו, תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. ואו שחסר לו שיהיה טוב יותר, או שחסר לו שלא יהיה טוב פחות וכולי. והאדם שעדיין לא רואה את השלמות, מבין, שאכן אין שום עולם הזה ... הצורות השונות, שאחת מהן היא ה"אני" של האדם. ובעולם של הצורות, כל אחת מהצורות, חסרה את כל שאר הצורות. או נכון יותר לומר, שכל אחת מהצורות, חסרה את מהותה, שהיא בעצם השלמות של כל הצורות. ומה שהאדם באמת ... הזמן. ותמיד התודעה מזדהה עם משהו כלשהו בכלל, ועם תחושת ה"אני" של האדם בפרט, שהיא עצמה הגוף והגבול של האדם. כי תחושת ה"אני", כולאת את האדם בתוכה, ומצמצמת את חווית השלמות של האדם. וה"אני" של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס ל"אני" העליון ממנו, שהוא שלמות המציאות. בדיוק כמו בחלום, שבו ה"אני" האמיתי של הישויות שבתוך החלום, הוא ה"אני" של הישות שחושבת את החלום. וכך גם כאן, ה"אני" האמיתי של האדם, זאת השלמות של המציאות, ששם אין שום "אני" ... כישות אחת שהיא מהות המציאות, ושם היודע הידיעה והידוע, הם כולם ישות אחת ממש. והאדם רוצה לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, שהאדם רוצה לחזור ולהיות השלמות של המציאות, שזה מה שהאדם היה, לפני שהוא הפך להיות ישות שמודעת לקיומה. והמזל של האדם הוא, שכבר כרגע הוא גם רק השלמות של המציאות, שהיא לא משתנה ...

... בטוח באיזה דבר, כל זמן שהוא לא באמת בטוח באופן מוחלט בשלמות שאין שלמות אחריה, שאכן הדבר הוא כך. ... שמאמין בדבר שהוא אמת, כל זמן שהוא לא יודע את הדבר עצמו בשלמות, בבחינת אילו ידעתיו הייתיו, ... על ידי זה הוא מגלה את השכל האובייקטיבי, שבו הכל אחד והכל מושלם ממש וכולי. ...

... הסיבות של כל מה שקורה במציאות. הבנת הסיבות = להבין את הסיבה של כל דבר ואת הסיבה של הסיבה של כל דבר. הבנת המציאות = האדם מבין את הרצון הראשון שלו. האדם מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו. הבנה מושלמת של המציאות = האדם מבין כל רגש הכי קטן שלו מהו שורשו. כאשר ורק כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, רק אז הוא באמת מתרפא מכל המחלות והופך להיות אדם בריא בנפשו באמת. ...