... מהביטוי שלו במציאות. ולא רק שה"יש" סיבה נשאר ברמת הפוטנציאל בלבד, אלא שהוא גם ממשיך להתקיים בפועל, גם אם נאמר ש"אין" שום סיבה לשום דבר. כי לומר ש"אין" שום סיבה לשום דבר, זה בעצם לומר שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. כי "אין" סיבה לשום דבר, פירושו שאין שום סיבה שגוררת אחריה תוצאה כלשהי. שזה בעצם אומר שכל דבר הוא גם הסיבה וגם התוצאה עצמה. דהיינו, שגם האמירה ש"אין" סיבה לשום דבר, ... ראשונה כלשהי, אז כיצד זה שקיימים בעולם גם דברים אקראיים? וזה בעצם אומר, שמבחינה הגיונית, הקיום של ה"יש" סיבה לצד הקיום של ה"אין" סיבה, הוא טעון הסבר והיתכנות. כי ע"פ ההיגיון יש כאן בעיה שכלית בלתי פתירה. כי הכוח של היש סיבה, דוחה את רגליו ונאבק כל הזמן באפשרות של ... זה לזה, לבסוף הוא מגיע לשני שורשים שאחד שולל את קיומו של חברו. כפי שאכן אמור להיות. כי מהותו של שורש הדבר, היא לשלול את הדבר שמנוגד לו. כי זה מה שמגדיר אותו. וזה דבר שהוא בלתי נתפש בשכל האנושי. כיצד זה יכול להיות שיש שני כוחות שווי ערך בכוחם, שכל אחד מהם הוא הניגוד של חברו. כי אם כוח אחד היה חזק אפילו בטיפה אחת יותר מחברו, הרי שהוא היה מעלים את חברו. ומכך שיש בעולם שלנו ניגודים והפכים, הרי שזה אומר שחייבים לומר שיש שורשים שונים שכל אחד שולל את ההפך שלו, והם בעוצמת כוח שווה. וכאשר האדם מחפש את האמת, אז האדם בעצם מנסה לגלות את השורש של ההפכים האלו. כי האדם שואל את עצמו, מאחר שבעצם יש כאן שני כוחות שווים שכל אחד מהם הוא הפוך מחברו, א"כ השאלה היא, מה השורש שלהם עצמם? והם עצמם חלק ... את השורש של ההפכים ושל הכוחות המנוגדים, כך בכל פעם הוא מגיע לשאלות חזקות יותר. כי בכל פעם הוא מגלה רמת עומק חדשה חזקה יותר, ששם רמת ההתנגדות של ההפכים גדולה עוד יותר. וזה בעצם המחסום השכלי של האדם, שהוא לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית. כי מצד אחד האדם רואה שורש אחד חזק, ומצד שני האדם רואה גם את השורש של ההפך שלו, שגם הוא חזק. והאדם נמצא בתוך מלחמת עולם. כי הוא מבין בשכלו את שני השורשים האלו, ואף על פי כן הם הפוכים ומנוגדים זה לזה. כי כדי להבין את השורש של כוח כלשהו, לשם כך על האדם להכיל בתוכו את נקודת החוזק של הדעה האחת. ואז האדם מנסה להכיל בתוכו גם את נקודת החוזק של הכוח הנגדי. וזה דבר שהשכל של האדם לא מסוגל לעשות, להכיל בתוכו שתי נקודות כוח שמנוגדות זו לזו, ושכל אחת מהן שוללת את קיומה של השנייה. ואז האדם שמחפש את האמת, הוא מעמיק את מחשבתו לנסות להבין מה השורש של ההפכים האלו? וזה עצמו דבר שהוא בלתי אפשרי לתפישה שכלית. כי להפכים לא יכול להיות שורש. כי השורש של הדבר, לא יכול להכיל את ההפך ... הדבר, אך לא כוחות מנוגדים. כי כוחות מנוגדים לא יכולים להתקיים זה לצד זה, מעצם הגדרתם וטבעם. ועל ידי זה שהאדם חוקר ומעמיק בכל זה, לבסוף האדם מגלה את המהות הפנימית ביותר של המציאות, ומקבל שכל חדש, ואז כל השאלות כולן נעלמות. ...

... מי שיתבונן היטב על הנעשה סביבו, יראה שכל בני האדם בעולם שרויים בסוג של יאוש ודיכאון מתמיד. ואם לא כל בני האדם בעולם, אז לפחות רוב ככל בני האדם בעולם. ויש יאוש אחד בעולם, שהוא יאוש שפוגע ... את השלמות המוחלטת והמלאה. כי ע"פ ההיגיון ובשכל האנושי, כל אדם רוצה להשיג את השלמות. כי כל אדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. ואין אדם שרוצה להרגיש רע. וגם מי שרוצה להרגיש רע, הרי שזה רק כדי שעל ידי זה הוא ירגיש טוב. וזה בעצם אומר, שכל אחד בתוך תוכו היה רוצה להרגיש טוב בשלמות. ואין שום אדם בעולם שיסרב להשיג שלמות. וכל מהות הרצון של האדם, היא להשיג את השלמות. כי הגדרת החיפוש של ... השלמות. כי המילה שלמות נראית מוזרה ורחוקה מהשכל של האדם. ורוב בני האדם בעולם, בכלל לא מאמינים שיש דבר כזה שלמות בעולם. ורוב בני האדם בעולם חיים בייאוש מוחלט מהרצון להשיג את השלמות. והאחראי ... האדם את הדרך איך להשיג את השלמות הזאת, הרי שכל בני האדם בעולם היו צריכים להיות כל הזמן בתחושה של התחדשות מתמדת ושל שמחה ואופטימיות גדולה, מכך שהם יודעים שיש שלמות, ושהם יודעים שגם הם ושכל אחד ואחד בעולם יכול להשיג את השלמות, ומכך שהם יודעים שמישהו מוביל אותם אל השלמות. אבל מנהיגי השקר האלו, הם מייאשים את האדם, והם מלמדים אותו שהוא ... לא השיגו את השלמות, היא משום שעל פי השכל האנושי, באמת אין אפשרות להשיג שלמות. כי יכולת התפישה של האדם מוגבלת. והאדם לעולם לא יכול עם יכולת תפישה מוגבלת להבין את כל המציאות ולהיות מרוצה ממנה בשלמות. ובנוסף, בשכל האנושי ניתן להבין, שכל דבר ודבר שיש בעולם, אין בו שלמות. כי כל דבר יש בו חיסרון כלשהו וכיו"ב. ויש טיעונים שונים מדוע האדם לא יכול להשיג את השלמות. ובחוש ניתן לראות, שלא ... את בני האדם ולגרום להם להבין שיש שלמות ושכל אחד ואחד בעולם יכול להשיג את השלמות הגדולה ביותר, הוא החכם האמיתי שכן השיג את השלמות, ושהוא יודע שיש שלמות, ושהוא גם יודע ומלמד את האדם את הדרך ... להשקיע את כל כולו ואת כל כוחותיו הנפשיים והשכליים ואת כל יכולותיו הרגשיות באשר הן, כדי להשיג את המטרות שלו בשלמות. ועל האדם להיות כל הזמן בתהליך מתמיד של הגדרת המטרות שלו בצורה כמה שיותר ... שלו, והאדם מגלה את כל הכוחות הנפשיים השכליים והרגשיים שלו, ואז בסופו של דבר האדם משיג את השלמות המוחלטת בשלמות. ...

... הרצון החזק יותר שלו. אבל בנקודת שורש הרצון, ששם נמצאים כל הרצונות בו זמנית, שם אין שום בחירה חופשית כלל. כי שם אי אפשר לבחור בין שום דבר לשום דבר, מאחר שכל הרצונות שם הם בעלי אותו כוח ממש. ושם בנקודת שורש הרצון, שם גם יש איזון אמיתי בין כל הרצונות. כי בנקודת שורש הרצון, ... שום רע כלל, אלא רק טוב אין סופי בלבד. וכל מה שהוסבר כאן לגבי שורש הרצון, נכון גם לגבי שורש כל הרגשות, או השורש של כל המחשבות או שורש כל הידיעות או שורש השכל של האדם וכל כיו"ב. כי לכל דבר יש שורש, ובשורש הרגשות, שם ורק שם יש איזון בין כל הרגשות. כי שם כל הרגשות הם קיימים בבת אחת כישות אחת. ובשורש כל המחשבות, שם נמצאות כל המחשבות בבת אחת. ובשורש כל הידיעות, שם נמצאות כל הידיעות כידיעה אחת. ובשורש השכל, שם יש את כל צורות המחשבה האפשרויות, כדבר אחד. ומי שרוצה לגלות את שורש הרגשות שלו, עליו לנסות להגיע לנקודה ...

... האדם, גם הוא חלק של משהו אחר גדול עוד יותר. ויש ישות אחת, שכוללת בתוכה גם את הגדרת ה"אני" של האדם וגם את כל שאר הדברים שכלפיהם האדם לא מרגיש "אני". ונסביר: ... תמיד עד אין סוף, לשם כך עליו לעבור דרך נקודת האיפוס שהיא נקודת השורש של כל הדברים. והנקודה הזאת היא הנקודה שנמצאת בין השכל של האדם לבין השכל הגדול יותר שיש מעל השכל של האדם. כי בשכל הגדול ביותר שמעל השכל של האדם, שם האדם מסוגל לתפוס במחשבתו את כל הישויות כולן כישות אחת. ובשכל האנושי המצומצם של האדם, בו האדם לא יכול בבת אחת לחשוב על דבר והיפוכו בשלמות בו זמנית באותו הרגע ובאותה המחשבה ממש. כי הגבול של השכל האנושי, הוא שהוא לא מסוגל לחשוב בו זמנית על דבר והיפוכו. אבל בשכל הגדול יותר, ששם כל ההפכים הם ישות אחת, אז ממילא שם כן ניתן לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית בבת אחת. ושם בשכל הגדול יותר, אין דבר כזה דבר ... ובשורש של הכל אין הבדל בין "יש" ל"אין" סיבה. ואין הכוונה לומר שאין סיבה לשום דבר, או שיש סיבה לכל דבר, אלא הכוונה לומר שבשכל הגדול יותר, שם אין שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי בשכל הגדול יותר, שם ורק שם בשכל שמעל השכל, שם האדם מסוגל לתפוס את ... הבדל בין המקום לבין הזמן. כי שם הכל אחד. וזאת נקודת האיפוס של המציאות, שהיא השורש של המציאות. שאותה תופש החכם האמיתי בשכלו, שהוא מחובר לאמת בשלמות והוא יודע ומבין את השכל שיש מעל השכל, שבו ניתן לתפוס את שורש המציאות, שבו הכל אחד. ויש שכל גדול עוד יותר, שבו גם אין הבדל בין השכל האנושי, לבין השכל שמעל השכל. והוא השכל של החכם, שמאחד את שני סוגי השכל. כי בשכל הגדול יותר, שם גם אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות. כי יש את השכל האנושי שבו לדוגמא יש הבדל בין רגעי הזמן ובין המקומות השונים ובין הזמן לבין המקום. ויש את השכל הגדול יותר שבו אין הבדל בין ... או בכלל אין שם שום הבדל כלל בין "יש" לבין "אין". כי בשורש של הכל, שם אין הבדל בין ה"יש" לבין ה"אין", כי שם הכל מחובר. ובשכל הגדול ביותר שהוא השכל של החכם האמיתי, שם גם אין הבדל בין שני סוגי השכל האלו. שהיא השלמות והחיבור של האחדות ושל הנפרדות. שבו בבת אחת האדם מסוגל להכיל בתוכו גם את שיא האחדות של השכל שמעל

... לשקט נפשי, כמו של תינוק קטן. והשלמות האמיתית, היא כאשר האדם הבוגר, מגיע לשקט הנפשי של התינוק. כי התינוק, עדיין, כמעט ואין לו שכל. וכאשר אין שכל אין דאגות. כי השכל, מגדיר עבור האדם את הטוב ואת הרע. וכאשר אין הגדרת טוב ורע, וכאשר אין גם הגדרת רצון עצמי, על ידי זה אין לתינוק דאגות. וככל שהאדם גדל וגם השכל של האדם גדל, כך גם הרצונות של האדם גדלים. וכל רצון שיש לאדם בכל נושא שהוא, האדם יוצר בכך טוב ורע. כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, הוא בעצם באותו הרגע ... כל הזמן בדיכאון מתמיד ברמה כלשהי. והדיכאון בא לידי ביטוי בכך, שלא משנה מה שיש לאדם, הוא לעולם לא מאושר בשלמות. וכאשר האדם מקבל שכל, והאדם קולט את הבעיה שבה כלל האנושות נמצאת, שהיא בעיית חוסר הסיפוק המתמיד, אז האדם נכנס לדיכאון עוד יותר גדול. כי האדם מבין שלא משנה מה שהוא יעשה, הוא לעולם לא יפטר מהרצון המציק, להשיג משהו אחר טוב יותר. כי יש בתוך האדם, דבר שמשגע אותו. וזאת המחשבה, שכל הזמן גורמת לאדם לחשוב, שיש משהו אחר טוב יותר. ולא משנה מה יהיה מצבו של האדם, תמיד האדם ירגיש חוסר סיפוק עם כל מה שיש לו. וזאת בעיה רצינית וגדולה מאוד, בפרט עבור אלו שכן מחפשים את השלמות. כי האדם בעצם מבין שכל מה שהוא יעשה, הוא לעולם לא ישיג תחושה של שלמות. כי גם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא יהיה ...

... בכל רגע היא כפי מה שהיא. ולנסות להבין את השכל האמיתי שנמצא מאחורי כל צורות החשיבה בעולם ... החיבור של ההפכים, על ידי זה ורק על ידי זה, השכל של האדם גדל והופך להיות, שכל שיודע להכיל בתוכו הפכים. כי השכל של האדם, לא יכול לחשוב על דבר והיפוכו בבת ... אחת. וכאשר האדם מחפש רק את האמת, על ידי זה השכל של האדם הופך להיות יותר גדול, והאדם מתחיל ... על דבר והיפוכו בבת אחת. וכאשר האדם מקבל את השכל שמעל השכל, שהוא השכל שמכיל בתוכו את ההפכים, אז על ידי זה האדם יכול ...

... שהבחירה החופשית שלהם מוגבלת. כי זה ביטוי לתכונה של השורש. ואם השורש הוא בלתי מוגבל, אז כיצד קיימות ישויות מוגבלות? ויש בזה עוד עומק נוסף, והוא שאפשר לומר שאין קשר בין כל האירועים השונים. ושכל אירוע הוא לא תוצאה של האירוע הקודם, אלא הוא קורה מעצמו. ובכך בעצם אנחנו ... כוח שמניע את היקום כולו. ובכך בעצם גם שללנו את הבחירה החופשית. כי אם אין קשר בין הרצון של האדם לבין מה שהוא עושה אח"כ, הרי שאין כאן בחירה חופשית. אלא שע"פ נקודת המבט הזו, הרי שבעצם אמרנו שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. ואז ממילא העברנו את הכוח הראשון לכל ישות וישות ולכל ... ואז כל מה שנכון לגבי הביטוי של הרצון העצמי של הכוח הראשון, הוא נכון גם לגבי כל סיבה שהיא הסיבה של עצמה. ז"א גם אם נאמר שאין קשר בין האירועים השונים, ושאין רצון שמניע תהליכים, הרי שזה אומר שכל דבר הוא גם הרצון עצמו וגם הביטוי של עצמו. ואפשר גם לנסות לומר שאולי אין ... של רצף אירועים. וכאשר האדם רוצה ועושה איזה דבר, וכאשר המים מכבים את האש, אלו שני אירועים, שמצד נקודת מבט חיצונית, אין הבדל ביניהם. וגם אם יש ביניהם המון הבדלים, הרי שבכל מקרה אפשר לומר, שכל כוח בעולם שמתגבר על כוח אחר, אפשר לומר שזה סוג של ביטוי של רצון עצמי. וגם ... וכולי. ויש כאן עוד שורש עמוק, והוא שמצד האמת הרצון העצמי של האדם הוא עצמו תוצאה של משהו אחר, שהיא הישות העצמית של האדם. כי כאשר אין ישות עצמית, בלתי אפשרי שיהיה רצון עצמי. וזה בעצם אומר, שכל ישות עצמית, היא ביטוי של רצון עצמי. כך שכל דבר בעולם, יש לו ביטוי של רצון עצמי ברמה כלשהי. ונמצא אם כן, כי כל מה ... מה שיש לו, אלא רק לגבי מה שאין לו. ולכן לכל ישות יש תמיד רצון עצמי, והוא להיות באחדות עם כל שאר הדברים. אבל הישות העצמית של הדבר, מגבילה אותו להיות באחדות עם כל שאר הדברים. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם קיים כישות עצמית, הוא תמיד ירגיש חסר, כי הוא תמיד יהיה חסר את ... יחווה את השלמות של חוסר הקיום. כי אם תודעה קיימת, ובו זמנית היא חווה תחושה של חוסר קיום וחוסר נפרדות בשלמות, הרי שרק זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום נפרדות כלל. אבל זה כמובן נגד השכל. כי איך ישות קיימת, יכולה בו זמנית לחוות חוסר קיום מוחלט? ואם היא ... אני חושב את המחשבות שלי? מה הסיבה הראשונה של כל הסיבות? האם יש סיבה ראשונה לכל הסיבות? האם יש או אין לי יכולת לשלוט בבחירה החופשית של עצמי? וכיו"ב שאלות שגורמות לאדם בסופו של דבר לקבל שכל, שכל שגורם לאדם להבין את המציאות, שכל מעל השכל הרגיל, שכל שכאשר יש אותו לאדם, זה עצמו גן העדן ממש. ...

... וכל זמן שהאדם יכול לחשוב אחרת מהאמת שהוא הגיע אליה, הרי שהוא לא הגיע אל האמת. כי האמת האמיתית, אין לה הפך. כי גם ההפך שלה זהה לחלוטין אליה. כי בשכל הגדול ביותר, שם כל ההפכים מתחברים. וכאשר האדם מגיע לשכל הגדול ורואה את האמת, אז ורק אז הוא מגיע לאמת כ"כ גדולה, שגם ההפך שלה זהה לה עצמה ממש. וכל זמן שהאדם עדיין לא הגיע לאמת כ"כ גדולה עד שגם ההפך שלה זהה לה, הרי שהאמת של האדם היא עדיין מוגבלת לשכל האנושי. כי השכל האנושי הוא מוגבל. והאדם מוגבל לתפוס את האמת עם השכל שלו ועם חוקי הלוגיקה שלו. וחוקי הלוגיקה, הם לא יותר מאשר משחק עבור מי שהוא חכם אמיתי. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא יודע את הפגם והחיסרון שיש בשכל ובלוגיקה האנושית, והוא יכול בצורה לוגית להוכיח כל דבר מכל דבר. ולמרות שזה נשמע מוזר, הרי שקודם כל יש להבין כי בכל דעה שיש בעולם יש בה חלק של אמת. ולכן ... אמת אחת. וכאשר האדם מגיע לאמת האחת, הוא רואה ומבין כיצד כולם מסכימים על הכל כל הזמן, גם בלי שהם מבינים שהם מסכימים על האמת. וכאשר האדם משתמש בשכל האנושי, אז נדמה לו שדעה אחת צודקת יתר מאשר דעה אחרת. וזה רק משום שהוא לא יודע את השורש של האמת שנמצא בכל דבר. והחכם האמיתי שיודע כיצד כל דעה בעולם מחוברת לשורש האמת של המציאות, ממילא הוא יכול לקחת כל דעה בעולם, ולהוכיח בצורה שכלית שהיא נכונה לא פחות ולא יותר מכל דעה אחרת. ומבחינה לוגית, ניתן להוכיח דברים שמנוגדים זה לזה. ובשכל האנושי ניתן להוכיח מסקנות הפוכות זו לזו. ומצד האמת הפנימית, מכל דבר בעולם ניתן להוכיח כל דבר, גם דבר והיפוכו. וניתן לעשות זאת מתוך אותו הטיעון ממש. כי לכל טיעון יש שורש. ומהשורש של כל המציאות נוצרו כל הדעות השונות. ולכן באמצעות השורש של כל טיעון, באמצעותו ניתן להוכיח כל טענה. והשכל האנושי הוא טוב לצורך התנהלות יום יומית, והוא טוב גם כדי לעזור לאדם לקבל שכל אמיתי, אבל הוא לא יכול להוכיח שום אמת מוחלטת כלשהי. כי השכל הוא מוגבל. וגם השכל עצמו מבין שהוא מוגבל. ובשכל מוגבל, לא ניתן להוכיח אמת אבסולוטית שהיא אמורה להיות בלתי תלויה. כי אמת שהיא תלויה בחוקי לוגיקה, היא אמת מוגבלת. וזה שהאדם לא יודע איך להגיע למסקנה שאינה תלויה במגבלות השכל שלו, זה עדיין לא אומר שהמסקנות שאליהן האדם כן מגיע בשכל שלו, שהן אמת. כי על האדם לזכור, שיכול להיות שיש שכל אחר, שיש לו תפישה אחרת, וששם יש חוקי לוגיקה אחרת, וממילא גם אמת אחרת. ואין שום דרך לוגית / שכלית להוכיח שהלוגיקה עצמה נכונה. כי האדם אומנם משתמש בלוגיקה ובשכל שלו לצורך חיי היום יום, אך מצד האמת האדם יכול להבין שתיאורטית יכול להיות שהאדם אולי בכלל צריך לעשות הפוך מהשכל שלו. ואולי בכלל הלוגיקה היא שגויה כולה, ואולי בכלל צריך לעשות את ההפך שלה?! אלא, שלעשות את ההפך של השכל, זה טוב בדיוק כמו ללכת אחרי השכל. ולכן האדם הולך אחרי השכל, כי זה טבעו וזה בסדר גמור. אבל מכך שברירת המחדל של האדם היא ללכת אחרי השכל שלו, ועד המחשבה שאומרת שאפשר בשכל אנושי להוכיח איזו אמת אבסולוטית, מכאן כמובן יש דרך ארוכה ולא נכונה. ובכל מקרה, מי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, על ידי זה הוא מגיע אל השכל שיש מעל השכל. כי השכל של האדם, הוא רק הקדמה אל שכל אחר גדול יותר. וכאשר האדם משתמש ב

... את האמת / חיפוש האמת האחת / מהי האמת? חלק 2 כי לאדם נדמה לו שהשכל האנושי הוא מאוד חכם. למרות שמצד האמת השכל האנושי של האדם, הוא לא יותר חכם מאשר טיפש. והשכל האנושי טיפש בדיוק ולפחות כמו שהוא חכם. והשכל האנושי, יש יותר דברים שהוא לא מבין מאשר מבין. ולבסס אמת אבסולוטית כלשהי, על שכל רעוע כמו של האדם, זה כמו לנסות לבנות בניין באוויר ללא יסודות. כי כל השכל כולו מוגבל, ואי אפשר לבנות עליו שום דבר. ובשכל האנושי אי אפשר להגיע לשום וודאות. כי כל דבר בעולם, תמיד אפשר לשאול, אולי ההפך המוחלט הוא ... ותמיד אפשר לשאול, אולי ההפך הוא הנכון?! ואין שום מוצא לוגי ושכלי, מהשאלה של "אולי ההפך הוא הנכון". כי על כל טיעון וכל הוכחה וכל הנחת יסוד, תמיד אפשר לשאול אולי ההפך הוא הנכון. ואין לשכל האנושי שום דרך להתמודד עם זה. ולמרות שברמה המעשית האדם חי ע"פ השכל שלו וטוב שכך, דהיינו, כך אמור להיות שהאדם יחיה ויתנהל ע"פ השכל המצומצם שלו, אך מכאן ועד להוכיח אמיתות כלשהן בצורה שכלית, עם שימוש בשכל כ"כ חלש, זאת ממש בדיחה. כי השכל האנושי הוא חלש. מאוד חלש. והשכל האנושי לא יכול לדוגמא לחשוב על אין סוף. כי השכל האנושי לא יכול לדוגמא לדמיין את המספר הגדול ביותר, או את המקום הרחוק ביותר וכיו"ב. כי ... יש מספר אחר גדול יותר ולכל מקום יש מקום אחר רחוק יותר וכיו"ב. והשכל האנושי הוא חלש מאוד, והאדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות שסותרות זו את זו בבת אחת. כי האדם ... ובאותו הרגע גם לחשוב שאין את אותו הדבר. כי זה דבר והיפוכו. והשכל הוא חלש מאוד, והוא מוגבל ביכולות שלו. ולכן, לבנות עליו אמיתות, זאת כמובן טעות רצינית. ... מבחינה רעיונית. כי האמת היא החיבור של כל הדעות כולן כדעה אחת וכשכל אחד. והיא השורש של כל הדעות שיש בעולם. וכאשר חכם אמיתי אומר איזה דבר ואומר דעה כלשהי ונוקט ... מרגיל את עצמו להתחבר אל האמת למען האמת. ולברר את האמת, כדי לקבל שכל להבין את המציאות באמת. ויש בזה עוד עניין, והוא כי עדיף לחיות בספק מאשר לחיות בשקר. כי לפעמים ... הוא השאלה. כי שאלה יוצרת תשובה. וידיעת התשובה, היא בניית האמת והשכל של האדם. ומי שרוצה לדעת את האמת, עליו כל הזמן לשאול שאלות ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. ... שהיא נעשית בכל מקרה (גם אצל החכם האמיתי שיודע את האמת), באמצעות השכל האנושי הרגיל, לבין הרצון האמיתי והפנימי של האדם להבין את המציאות שבה הוא חי ושהוא עצמו חלק ממנה. כי כאשר האדם מתבונן על זה שהשכל מוגבל, אז לפעמים הוא נלחץ. ולא צריך להילחץ מכך. כי השכל מוגבל. וטוב שכך שהשכל מוגבל. כי יש דבר טוב בכך שהשכל מוגבל. כי צריך גם את השכל המוגבל מסיבות שונות. בעיקר כדי לחיות את החיים של העולם. ובהתנהלות היום יומית של האדם, ... של האדם, שם על האדם ללכת עם האמת עד הסוף, ולהודות על האמת שהשכל מוגבל ולנסות לחפש מה האמת בכל זאת. כי למרות שהשכל מוגבל, הוא מוגבל רק בגלל שככה הרגילו את האדם לחשוב. אבל גם השכל המוגבל יכול להתחבר לשורש שלו, שהוא

... ולשאול את עצמו, האם ועד כמה ולמה הן אמת או לא אמת. והרעיון הוא, שעל ידי זה שהאדם מחפש את האמת באמת ולא מפחד ממנה, אז בסוף האדם מקבל שכל, מבין את המציאות באמת, ואז האדם חי בשלום באמת עם המציאות, בלי צורך להתאמץ כדי להיות מאושר. ואז גם ... מה שיעשה האדם, וכל מה שישיג האדם, וכל מה שיאמר האדם, וכל מה שיחשוב האדם, שום דבר לא יעזור לאדם להיות מאושר באמת, מלבד אם האדם יקבל שכל שיבין את המציאות באמת, ואז ממילא יהיה מאושר באמת. וכל זמן שהאדם רק מאמין שהכל טוב וכיו"ב, הרי שלעולם הוא לא יכול להגיע לשקט נפשי אמיתי. כי כאשר יש הבדל בין השכל של האדם לבין האמונה שלו, דהיינו, כאשר האדם מבין בשכל שלו שיש רע, ומנסה להאמין שהכל טוב, אז כמובן שזה נחמד, אבל זה לא מספיק טוב כדי להשיג שקט נפשי אמיתי. כי השקט הנפשי מגיע רק כאשר יש אחדות בין השכל לבין הרגש לבין האמונה. כי כל זמן שיש פער כלשהו בין מה שהאדם מאמין לבין מה שהוא מרגיש לבין מה שהוא מבין, הרי שגם אין שקט נפשי ואין שמחה ואין שלמות ואין אושר אמיתי. ומי שרוצה אושר אמיתי, עליו להיות אמיתי בשכל שלו, ברגשות שלו ובאמונות שלו. היינו שהאדם ישתמש בשכל שלו באמת ושלא יזגזג בין השכל לבין חוסר השכל. ושהאדם יהיה כנה עם עצמו לגבי מה שהוא מרגיש. ושהאדם לא יאמין במה שלא צריך להאמין. אלא שהאדם בכל התחומים ייצמד לאמת. כי האמת היא אחת, וכאשר האדם נצמד אליה בכל התחומים, על ידי זה נוצרת אחדות בין השכל לרגש לאמונה. ואז האדם הופך להיות מאושר באמת. ...