... האדם רוצה להתאחד ולאהוב משהו, עליו להתבונן עליו עם עיני שכלו, ולנסות להבין את הדבר הזה כמה שיותר טוב. וככל שהאדם מבין טוב יותר את הדבר, כך הוא מתקרב אליו ומתאחד איתו. וכדי שהאדם יאהב את עצמו ויתקרב אל עצמו, לשם כך על ... לדוגמא: כאשר כמה דברים קורים בעולם ופועלים לפי אותו השכל וההיגיון, הרי שיש כאן סוג של אחדות. וכל קווי הדמיון שיש בין כל הדברים שבעולם, הם נקודות האחדות שיש בתוך כל דבר ודבר שבעולם. ומי שרוצה להגיע לאחדות עם ... על האדם לקחת כמה תופעות שונות, ולנסות להבין ולראות את השכל המאחד שיש בין כל הדברים, ושלפיו כל הדברים פועלים. דהיינו, לנסות להבין את התבניות שלפיהן הדברים פועלים בעולם. וככל שהאדם מתבונן טוב יותר על המאחד ועל הדומה ...

... את הנושא הזה כל חייהם. ואיך? אז מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הדברים שיש בעולם, הם כולם חלק מאותו העולם. ובסופו של דבר, יש שכל אחד ונוסחא אחת ודבר אחד שלפי פועל כל העולם כולו וכל האירועים שבו. ומי שיודע ומבין את השכל הזה, הרי שאין שום דבר בעולם שהוא לא מבין אותו. יתכן אומנם שאין לו את הידע לגבי הצורה החיצונית של האירוע, אך הוא בהכרח מבין את השכל שלפיו התרחש האירוע, גם בלי לדעת מה בדיוק התרחש. כי כל התופעות שבעולם, וכל הדברים שבעולם, הכל פועל לפי היגיון אחד. ומי שיודע את ההיגיון הזה, הרי שהוא מבין ומסוגל להסביר את השכל שלפיו הדברים קורים, גם בלי לדעת מה קרה בפועל. כי כל הדברים שבעולם, הם צורות ביטוי שונות של דבר אחד. ומי שיודע את הדבר האחד, הרי שהוא מבין את כל הדברים שבעולם, יותר ... בשלמות. כי כל דבר הוא חלק מהמציאות והוא מושפע מהמציאות. ורק מי שמבין את כל המציאות, רק הוא מבין כל דבר באמת. והחכם האמיתי שמבין את השכל של המציאות, הוא זה שבאמת מבין כל דבר, גם בלי לדעת אותו. אך כל זמן שהאדם לא מבין את הכל, הרי שגם מה שהוא מבין לוקה בחסר. ואיך להגיע להבנה שלמה? תשובה: על ידי זה שהאדם ...

... - כיצד לגרום לטיפש להפוך להיות האדם החכם ביותר בעולם? כפי שכבר ביארתי, לכל צורת מחשבה ושכל בעולם, יש שורש כלשהו ושכל אחר שממנו הם נובעים. המשוגע, הוא זה שהשכל שלו ושצורת המחשבה שלו לא פופולארית ולא נפוצה. גם למשוגע יש את ההיגיון שלו, שגורם לו לכך שהוא משוגע דווקא בצורה כלשהי ולא בצורה אחרת. כי גם המשוגע נצמד לשכל כלשהו. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי שורש השכל של החכם, ושורש השכל של הטיפש, ושורש השכל של כל הדעות השונות בעולם, הוא אותו השורש. כי יש אמת אחת ויש שכל אחד, שכל הדעות השונות שבעולם, הן חלקים שונים וגוונים שונים וצורות ביטוי שונות, של אותו השכל. אך בשורש, כל השכלים שבעולם, כולם נובעים מאותו השכל. והאדם החכם הגדול מכולם, הוא זה שיודע את שורש השכל של כל השכלים שבעולם. והחכם האמיתי, הוא זה שיודע כיצד השכל האחד והאמת האחת, באה לידי ביטוי בכל הדעות השונות שיש בעולם. וזה בעצם אומר, כי האדם הטיפש ביותר בעולם, הוא יכול להפוך להיות האדם החכם ביותר בעולם, אם הוא יצליח להגיע ולהבין את שורש השכל של עצמו! כי שורש השכל של הטיפשות הגדולה ביותר בעולם, הוא גם שורש החוכמה. כי בשורש של השכל, השורש הוא אחד. והשורש של הטיפשות והשורש של החוכמה, הוא אותו השורש. וכאשר רוצים לגרום לטיפש להיות חכם, לא צריך להילחם בו, אלא פשוט אפשר לנסות לגרום לו להבין טוב יותר את ... ואם הטיפש יצליח להבין את עצמו באמת ובשלמות, הדבר הזה בעצמו יגרום לו להיות חכם, כי שורש השכל של הטיפשות ושל כל דעה בעולם, הוא השורש של השכל של כולם. ...

... וכל תוצאה ואירוע, הוא גם הסיבה של הדבר שקורה בגללו. והנה, גם השכל של האדם, גם הוא עובד לפי המנגנון של הסיבה והתוצאה. דהיינו, המחשבה של האדם, היא תוצאה של מחשבה אחרת של האדם. והאדם חושב שדבר כלשהו נכון, בגלל סיבה אחרת, דהיינו, שכל אחר שעליו נשען האדם. וכל דבר אותו חושב האדם לנכון, הוא גם הסיבה של הדבר האחר שהאדם יחשוב שהוא נכון, בגלל שדבר נשען על דבר. והרעיון הוא, כי גם השכל של האדם, וגם צורת המחשבה של האדם, גם היא עובדת לפי סיבה ותוצאה. ולכל שכל יש לו סיבה מדוע הוא נכון, והוא גם הסיבה של השכל האחר שנשען עליו. ולהבין איזה דבר, פירושו להבין טוב יותר את מנגנון הסיבה והתוצאה שלו. והבנת הדבר, היא ההבנה של הסיבות שגורמות לשכל הזה להיות נכון. והבנת מנגנון הסיבה והתוצאה של השכל, הוא בעצם הבנת השכל. וכל דבר שאותו רוצה האדם להבין, הרי שבעצם האדם מנסה להבין את הסיבות שגורמות לדבר להיות נכון. והבנה שלמה וידיעה שלמה, מהותה היא ...

... והמחשבה הפשוטה והפשיטות, היא הדבר הגדול ביותר שיש. אלא שהאדם חושב בטעות שהפשיטות הזאת היא שיגעון, ומשום כך הוא מתעלם ממנה במקרה הטוב, ונלחם בה במקרה הפחות טוב. ועל האדם ללמוד את מוסר ההשכל, מכך שפעם הוציאו להורג את החכמים ...

... האמיתי לא ידע פרט חיצוני כלשהו. אך בנקודת האמת הפנימית, החכם האמיתי לעולם לא טועה. כי כל זמן שהשכל של האדם עדיין יכול לטעות, הרי שהאדם עדיין לא חכם אמיתי. והחכם האמיתי ינסה להסביר לך את הדברים, ולא יתחמק ממך בתשובות של אמונה בלי שכל. כי האמת לא מפחדת משאלות, והאמת לא צריכה שיאמינו בה, מאחר שאפשר להבין אותה כי היא האמת. ואף על פי כן, ישנם מצבים שבהם האדם לא מסוגל להבין את השכל של החכם. ואז במקרה כזה, החכם מצד עצמו, בוודאי שהוא היה רוצה להסביר לאדם את השכל שלו ולהביא אותו לידיעה שלמה, אלא שלא תמיד האדם מסוגל להכיל בתוכו את השכל של האמת המלאה. ובמקרים כאלו כאשר אין ... נמצא בנקודת האמת, הרי שהוא לא מפחד משום דבר, כי הוא הרי מחזיק באמת. והחכם האמיתי ינסה ללמד אותך את השכל שלו, כדי שתהיה כמוהו ממש. והחכם האמיתי, ... האור שלו, הוא לא אור עצמי, אלא אור שחיצוני לו, אור שתלוי בדבר אחר. אך החכם האמיתי, הוא זה שמבין בשכלו את הדברים כפי מה שהם, והוא זה שנקי מכל ... שהאדם לא מסוגל עדיין להבין אותו, אז הוא יכול להציע לך להאמין לו, אבל הוא תמיד ידגיש לך להסתכל בשכל שיש בכל דבר, ולנסות להבין את השכל שלו, כדי שגם אתה תהיה כמוהו ממש. ... החכם עצמו. ואפשר לחיות טוב גם עם אמונה בדבר שהוא אמיתי. אך עוצמת הרגשות, היא רק כאשר האדם מבין בשכלו האישי את הדברים, שאז האדם חווה את הטוב של ...

... שמגיעים אל השלמות? מה מחכה בסוף הדרך? כפי שכבר ביארתי מספר פעמים, השלמות קיימת, וכל אחד יכול להגיע אליה. ולא רק שכל אחד יכול להגיע אליה, אלא שכל אחד יגיע אליה גם אם הוא לא ירצה. ולא משנה לאיזה כיוון האדם ילך ומה האדם יעשה, האדם תמיד מתקדם לנקודה כלשהי, כך שבסופו של דבר, האדם יגיע אל הנקודה הסופית. והשאלה ... לא. והשלמות היא החיבור של ההפכים, דהיינו, הנקודה שבה האדם מסוגל להכיל בתוכו שני דברים שהפוכים זה מזה בבת אחת. והשכל הזה שיכול להכיל את ההפכים, הוא השכל הגדול ביותר שקיים. והאדם מגיע לשכל הזה, רק אחרי שהוא מבין בשכלו את כל מה שביד היכולת של השכל האנושי להבין. ואחרי שהאדם מבין את כל מה שהשכל האנושי שלו מסוגל להבין, אז הוא רואה שההפכים מתחברים. ואז הוא מסוגל להכיל בתוכו את עניין החיבור של ההפכים. וכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, המשמעות של כך היא שהוא מסוגל להכיל בתוכו רגשית ושכלית, כל דבר וכל מצב, ועל ידי זה הוא חווה את השלמות. כי כל זמן שהאדם לא מסוגל להכיל בתוכו כל דבר, הוא לעולם יהיה חסר את מה שהוא לא יכול להכיל. אך כאשר האדם מסוגל להכיל ... אחר, לשם כך צריך שיהיה שינוי בין הדברים. אך כאשר ההפכים מתחברים והכל אחד, במקרה כזה, אין אפשרות להתקדם יותר, מאחר שכל הנקודות זהות. וכאשר הכל אחד, אז אין יותר ואין פחות, אלא הכל אחד. והשכל הגדול ביותר שהאדם יכול להגיע אליו, הוא החיבור של ההפכים. ואחרי שהאדם מסוגל לתפוס בשכלו ששני דברים הפוכים הם דבר אחד, הרי שלאחר מכן הוא כבר לא יכול לדעת יותר. כי אי אפשר לדעת יותר, ו אין מה לדעת יותר. כי כאשר האדם תופס את הכל כדבר אחד, הרי שאין אח"כ יותר או פחות ושום דבר לא שונה משום דבר אחר, וממילא אי אפשר לדעת יותר, מאשר לדעת שהכל אחד. ונדגיש, כי אל השכל הזה האדם מגיע בסוף הדרך, ו רק בסוף הדרך. ואם ינסה האדם להגיע אל השכל הזה קודם זמנו, הרי שהדבר דומה לאדם שמנסה להרים משהו שאין ביכולת שלו להרים אותו, שהדבר הזה רק יגרום לו לנזק. והאדם צריך שתהיה לו את היכולת השכלית והרגשית להכיל את השכל הזה. ומי שאין לו את היכולת השכלית הזאת, הוא בעצם מנסה להעמיס על כלי הקיבול השכלי והרגשי שלו, מעבר למה שהוא יכול להכיל. ולכן על האדם ללכת אחרי נקודת האמת שלו. דהיינו, על האדם לחפש את האמת שלו, וללכת אחרי נקודת האמת שלו. ועל ידי זה בסופו של ... הוא יישאר באותה הנקודה. והיתרון של האין סוף הוא, שגם אם האדם יפסיק להתקדם, הרי שהוא יכול לחיות לנצח עם היכולת השכלית והרגשית שלו להכיל את האין סוף. כי כאשר האדם מגיע לנקודת האין סוף, לאחר מכן הוא כבר אינו חסר דבר. והוא חווה את השלמות ושלמות מלאה, והוא יכול ליהנות מכל רגע ... בעוצמת ההכלה של האין סוף. אבל, הדבר הטוב בכל הסיפור הוא, שכאשר האדם מגיע למצב שבו הוא לא צריך יותר כסף, מאחר שכל הכסף שבעולם שלו, אז ורק אז הכסף שלו מתחיל לייצר עוד כסף ולגדול כל הזמן, בלי שום מאמץ כלל, ובלי שהדבר יהיה תלוי בו. וכפי שניתן לראות את כל זה בחוש, שככל שיש לאדם ...

... האדם את המצב של חברו, כמו שהוא מעריך ואוהב את מצבו, הרי שממילא לא הייתה כאן גאווה. והגאווה היא כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מחברו. והאדם מרגיש טוב מכך שהוא רחוק מהמצב השנוא עליו שבו חברו נמצא. כך שכל גאווה, יש בה גם את העניין של שנאת זרים. והשאלה הנשאלת ... והבדלנות ייעלמו. כי כל הדברים שבעולם הם חלקים שונים של אותו הדבר. וכל ההפכים שבעולם, קיימים בתוך מציאות אחת, ויש ביניהם משהו שמחבר את כל הדברים שבעולם. ומי שהוא טיפש, ומי שלא מסתכל על הפנימיות ועל השכל ועל השורש של כל דבר, על ידי זה הוא חווה את עצמו ...

... מאושרים מהחיים שלהם ויותר שמחים בחלקם. ואילו האנשים החכמים, שנחשבים לחכמים, השכל שלהם מפיל אותם לעצבות. והשאלה היא, הכיצד? איך זה יכול להיות שהשכל של האדם יגרום לו להיות בעצבות? הרי שמחה נוצרת כאשר יש הבנה. והשכל אמור ליצור שמחה ולא להפך. אז כיצד זה שאנשים חכמים נוטים לעצבות? והתשובה בקצרה היא, שהשכל של האדם אמור להביא אותו לשמחה. אבל, השמחה מגיעה, רק כאשר השכל של האדם שלם. ועד אז, השכל של האדם עלול להביא אותו לעצבות. ונסביר: כפי שכבר ביארתי, השלמות, היא כאשר האדם מכיל בתוכו את ... אל המטרה שלו, על ידי זה הוא מרגיש שמחה גדולה כבר עכשיו. וככל שיש לאדם יותר שכל, כך הוא מסוגל לראות את הנולד טוב יותר. וכאשר יש לאדם שכל, על ידי זה הוא יודע טוב יותר מראש, מה יקרה בעתיד. וכאשר האדם רחוק מהמטרה שלו, על ידי זה יש לו תקווה, ...

... לא להשתעמם? והעניין הוא, כי כדי שמשהו יעניין את האדם, לשם כך הוא צריך לחדש לאדם משהו. כי השכל של האדם נהנה כאשר מתחדשים לו דברים. וכאשר האדם הוא חכם, על ידי זה הוא מבין את ... על ידי זה קשה לו יותר למצוא משהו שיעניין אותו. כי כל הדברים שבעולם, לכולם יש שורש אחד. והשכל שיש מאחורי כל הדברים הוא אותו השכל. ומי שמבין דבר אחד בשלמות, הרי שהוא מבין גם את כל שאר הדברים שבעולם בשלמות. כי כל הדברים שבעולם הם חלקים של המציאות. ולכל חלק יש שכל אחר שמנהל אותו. אבל המציאות שהיא ישות אחת, יש לה שכל אחד שמנהל אותה. ומי שמבין את השכל של המציאות, הוא מבין את כל הדברים שבעולם. ומאחר שכל הדברים בשורשם הם חלקים של שכל אחד, לכן ככל שהאדם חכם יותר, כך הדברים נראים לו יותר דומים, וממילא הם לא מחדשים לו שום דבר, ועל ידי זה הוא משתעמם. והחכם האמיתי באמת, שהוא מבין את השכל של המציאות באמת, הוא מגלה שכל חדש ואין סופי, שהוא השכל של חיבור ההפכים, שאין לו סוף. ולמרות שהשכל הזה הוא נקודת הסוף של כל השכלים שבעולם, הרי שהוא גם נקודת ההתחלה של חיי הנצח הטובים והאין סופיים. כי חיבור ... סוף התחדשות של טוב וכולי. והדרך של החכם להימנע משעמום, היא על ידי זה שהוא ינסה לראות את השכל הגדול עוד יותר, שהוא אין סופי והוא כולו טוב. כי החכם הרגיל שלא יודע שבסוף הכל ... מבין את האחדות באמת, אז הוא מבין שהאחדות נמצאת בתוך הנפרדות, דהיינו, הוא מגלה אין סוף של שכל. כי כל דבר נפרד הוא גם אחד, וכל דבר אחד הוא גם נפרד. וכאשר השכל כ"כ גדול, עד שהאדם עצמו לא מבין את עצמו בשלמות, על ידי זה החיים לעולם לא משעממים. כי ידיעת השלמות שהכל אחד, ושההפכים הם אחד ושהאחד הוא הפכים, השכל הזה הוא כ"כ גדול, שהוא גם עוזר לאדם להיות מאושר, וגם הוא מספק לו אפשרות של התחדשות תמידית. כי השכל הזה הוא כ"כ גדול שהאדם לא מבין אותו עד הסוף, ולכן הוא תמיד מעניין... ונסכם: כאשר ...