... הוא רוצה כך ולא אחרת, עליו להבין כי צורת הרצון שלו היא אפשרית, וביחס אליה, הרצון עצמו הוא מחוייב. כי האדם רוצה כך ולא אחרת. אבל זה רק אפשרי בלבד. כי באותה המידה ממש, האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו היה ממשיך להיות קיים. והחיות של הרצון בצורה כלשהי, הוא ... להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיו"ב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של ה"אני" של האדם, הוא מחוייב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה "אני" בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי "אני", אין שום רצון כלל. והמהות היא ה"אני", והצורה היא הרצון, ... הוא הישות הראשונה והבסיסית ביותר. ואם אין, אז אין מה להבין. אך לא כך הוא, כי גם האין הוא ישות מורכבת. וממה מורכב האין? כי האין הוא רק אפשרי המציאות וקיומו הוא לא מוכרח. כי יש לו את הניגוד, של היש צורה. וההפך וההעדר של האין, הוא היש. כי ההעדר של האחדות, היא הנפרדות. וגם האין וגם היש, אלו ...

... שחושבים המון העם הטועים, כי שום דבר בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחוייב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום ...

... של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חווית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים ...

... למחוייב ואת המחוייב לאפשרי כי יש את אפשרי המציאות ויש גם את מחוייב המציאות. ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק אפשרי המציאות. כי כל דבר שקיים, תמיד יש את האפשרות, שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר שקיים, יש עוד משהו אחר ששונה ושנפרד ממנו. ולכן, כל דבר שקיים, קיומו הוא רק אפשרי ולא מחוייב. כי אם קיומו של הדבר היה מחוייב, הרי שלא היה יכול להיות קיים שום דבר אחר מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא מחוייב, אלא רק אפשרי בלבד. וא"כ מהו הדבר, שקיומו הוא מחוייב המציאות, ומה מחוייב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום / שום דבר, רק הוא מחוייב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם הוא זהה לקיום שלו. כי גם האין כלום, גם הוא זהה ליש ... ניתן לשאול, אולי ההפך שלו הוא הנכון?! וכאשר האדם חושב על איזה דבר, וכאשר האדם מבין איזה דבר, הרי שכל ההבנות של האדם, הן רק אפשרי המציאות, אך אף אחת מהן, היא אינה מחוייבת המציאות. כי כל אמת שאליה מגיע האדם, תמיד ניתן לשאול, אולי ההפך שלה הוא הנכון?! כי ... מוחלט, על ידי זה, האדם משחרר את כל האחיזה שלו בכל הצורות השונות, והאדם אוחז בשום דבר. כי כל מחשבה שיש לאדם, אמיתותה היא רק אפשרי המציאות. כי יכול להיות שהיא אמת, ויכול להיות שהיא שקר. והאדם לא יכול להיות בטוח, האם דעתו היא אמת אובייקטיבית, או שמא דעתו ... מוחלט, לא מזדהה עם שום דבר אפשרי, דהיינו, כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין שאר הדברים. אך האדם יכול גם שלא להיות קיים. ויכול להיות, שאין הפרדה ... גם היא נעלמת. וכאשר האדם מתחבר כל כולו אל המוחלט, דהיינו, כאשר האדם מרחיק את עצמו בכל כוחו, מהזדהות עם כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שאז ממילא האדם מתחבר אל המחוייב, על ידי זה, כל הנפרדות של האדם נעלמת, ונשארת רק חוסר ידיעה אחת. דהיינו, ידיעה אחת של כל ... מעצמו את כל המחשבות שהן אינן נכונות באופן מוחלט, דהיינו, כל מחשבה שהיא. כי שום מחשבה, קיומה הוא לא מחוייב, אלא קיומה הוא רק אפשרי. כי כל מחשבה, ניתן לחשוב על ההפך שלה. וכל מחשבה, ניתן לחשוב על מחשבה אחרת, ששונה ונפרדת ממנה. ולכן, שום מחשבה, קיומה אינו מוכרח, אלא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם לא חושב על שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא מחוייב המציאות. ובפועל, מי ... איזה משפט, והאדם מאמין שהפירוש שהוא מבין את המשפט הזה, הוא אכן האמת. והאדם שוכח, שבאמת הפירוש שהוא מבין את הדבר, הוא רק אפשרי המציאות בלבד להיות נכון, אך לא מחוייב שהוא אכן כך, על ידי זה האדם מאמין, והופך את האפשרי למחוייב. שהאדם חושב, שהפירוש וההבנה שלו, שהיא רק אפשרית להיות נכונה, היא נדמית לו, כאילו היא אכן מחוייבת להיות נכונה. ובכל פעם ופעם, שהאדם לוקח רעיון כלשהו, שהוא רק סובייקטיבי ... וכאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, על ידי זה נוצרת נפרדות של טוב ורע. כי כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום צורה נפרדת. כי שום צורה, קיומה אינו מחוייב המציאות. כי קיים, גם ההעדר שלה. ורק במהות ... האדם מזדהה עם אפשרי המציאות והופך אותו למחוייב, על ידי זה נוצרת האפשרות לקיומן של ישויות שונות, שקיומן אינו מחוייב אלא רק אפשרי בלבד. ואז יש אפשרות של טוב ושל רע. כגון לדוגמא, אדם, שמבחינתו, כדי שהוא יהיה מאושר, מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא. שמצד האמת, הבריאות של האדם, היא דבר שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד. שאפשרי שהאדם יהיה בריא, ואפשרי גם, שהאדם לא יהיה בריא. כי לא מחוייב המציאות, שהאדם תמיד יהיה בריא. והאושר של ... של האדם, לא תלוי בבריאות שלו. ונמצא אם כן, כי האושר של האדם, לא תלוי באופן מחוייב, בבריאות שלו. והבריאות של האדם, היא רק אפשרית בלבד. ומצד האמת, האדם יכול להיות מאושר, כאשר הוא בריא, וגם כאשר הוא חולה, בדיוק באופן שווה. אך, כאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, דהיינו, כאשר האדם מתייחס אל המצב הבריאותי שלו, שהוא רק אפשרי, כאל דבר שהוא מחוייב. דהיינו, כאשר האדם חושב לעצמו, שמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, ושמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, כדי ... יכול להיות מאושר בכל מצב, אם הוא רק ירצה אותו. ומי שלא יאחז בשום דבר אפשרי, ולא ירצה באופן מחוייב, שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי, על ידי זה לא יהיה לו רע כלל. כי רע, הוא כאשר האדם רוצה באופן מחוייב, שיקרה דבר שקיומו הוא רק אפשרי. כגון, כאשר האדם רוצה להיות בריא, דווקא באופן מחוייב. למרות שבאמת, לא מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, אלא זו רק אפשרות בלבד. וכאשר האדם מתעקש, שהמציאות תהיה דווקא כרצונו, על ידי זה נוצר סבל. כי שום צורת מציאות, היא אינה מחוייבת. וכאשר האדם ... וכאשר האדם מתייחס אל כל הצורות, כאל אפשרי בלבד. דהיינו, שהאדם לא רוצה באופן מוכרח, שיהיה כך או אחרת, על דבר שקיומו הוא רק אפשרי, על ידי זה האדם לא חווה שום רע כלל. כי מה שהאדם רוצה באופן מחוייב (כלום), זה קיים תמיד. ומה שלא חייב להיות קיים, אותו גם ... רצונו של האדם מתמלא, אז טוב לו, וכאשר רצונו של האדם לא מתמלא, אז רע לו. ובלי שהאדם יתייחס באופן מחוייב, אל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, דהיינו, בלי שהאדם ירצה, שדווקא באופן מחוייב, יהיה דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, בלי זה אין שום אפשרות, שהמציאות תהיה כרצונו של האדם, יותר מאשר לא כרצונו. כי בלי זה, המציאות היא תמיד כרצונו של האדם, ... האדם להרגיש טוב. שהאדם מרגיש רע, רק בגלל שהוא נאחז ברצון שלו להרגיש טוב. ומצד האמת, הרצון של האדם להרגיש טוב, קיומו הוא רק אפשרי בלבד. שמצד הפוטנציאל של המציאות, האדם יכול לרצות להרגיש טוב, והאדם יכול לרצות להרגיש רע, שאז ממילא האדם לא ירגיש רע. והאדם בוחר להזדהות, רק עם הרצון שלו להרגיש טוב. דהיינו, מתייחס באופן מחוייב, אל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, שעל ידי זה נוצרים הטוב והרע. וכאשר האדם חוקר ומתבונן, על הסיבה שבגללה הוא רוצה להרגיש טוב, דהיינו, שהאדם שואל, למה אני רוצה ... שהוא באמת. כי השאלה וההתבוננות של האדם, למה הוא רוצה להרגיש טוב, היא גורמת לרצון של האדם להרגיש טוב, להיות דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, כי הוא רק תוצאה של דבר אחר, והוא לא מחוייב המציאות. ועל ידי זה, האחיזה של האדם בכך שהוא ירגיש טוב, האחיזה הזאת ... צריך לבדוק האם יש משמעות לדבר. כי כל דבר שיש לו משמעות כלשהי, הרי שיש משהו אחר ששונה ממנו. וא"כ קיומו הוא לא מחוייב, אלא רק אפשרי בלבד. ורק חוסר משמעות מוחלטת, רק הוא מחוייב, כי אין שום דבר שנפרד ממנו. ואעפ"כ גם וכולי. וכדי להפוך את האפשרי למחוייב, לשם ...

... קיומו של הרצון המוגדר, הוא אינו מחוייב. כי לא מחוייב המציאות, שהאדם ירצה להרגיש רק טוב. ולא מחוייב המציאות, שהאדם לא ירצה להרגיש כאבים. אלא, זו רק אפשרות בלבד. כי מצד הפוטנציאל של המציאות, קיימת האפשרות, שהאדם כן ירצה להרגיש רע, ושהאדם כן יאהב את הכאבים. וכפי שזה אכן בא לידי ביטוי במקרים שונים (סאדו מאזו / מזוכיזם וכיו"ב). והמציאות אצל האדם שמרגיש רע מכאבים, היא בצורה סופית כזו, שבה, האדם לא רוצה להרגיש רע מכאבים. אבל זו רק אפשרות של המציאות בלבד. כי המציאות הייתה יכולה להיות גם אחרת. והמציאות שבה האדם לא רוצה להרגיש כאבים, היא רק אפשרית בלבד, אך היא אינה מחוייבת. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה לעומקו, דהיינו, כאשר האדם שואל את עצמו, למה המציאות היא בצורה כזו, שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים? ... המציאות שהוא לא ירצה את הכאבים. והשאלה "למה" אני לא רוצה את הכאבים, היא גורמת לאדם להתחבר אל נקודת המבט, שבה, זה שהוא לא רוצה את הכאבים, זה רק אפשרי בלבד, אך לא מחוייב כלל. ובנקודת המבט שבה הרצון של האדם, לא מוגדר לכך שהוא לא ירצה את הכאבים, בנקודת המבט הזו, אין שום הגדרת רצון כלל. כי שום רצון מוגדר של האדם, קיומו הוא אינו מחוייב המציאות. כי כל רצון מוגדר של האדם, קיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד. כי הוא יכול להיות קיים, ויכול גם שלא להיות קיים. ובנקודת המבט הפנימית ביותר על הרצון של האדם, שם, הרצון של האדם לא מוגדר כלל. כי שם, אין שום ... את עצמו על כל תשובה שהיא, למה אני רוצה את הרצון המוגדר הזה? ומהו הרצון הפנימי יותר, העמוק יותר? כי שום רצון, קיומו אינו מחוייב, אלא קיומו הוא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם מתבונן מספיק עמוק פנימה, הוא רואה, שבאמת הכל שווה בעיניו, ושהכל אחד בעיניו, באותה המידה ממש. ואז ממילא לא שייך שהאדם יסבול כלל, מאחר שאין ... אפשרות שהוא שגוי? והאם בכלל אני באמת בטוח במשהו? האדם יגלה מהר מאוד, ששום דבר אינו בטוח כלל. כי שום דבר, קיומו אינו מחוייב. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי בלבד. ולכן, אי אפשר להיות בטוח בשום דבר כלל, אפילו לא בהפרדה שבין היש לבין האין, שהיא הבסיס של התפישה השכלית. וממילא, לא ניתן להיות בטוח, אפילו לא בקיום ...

... רע כלל (באנלוגיה ל: מחוייב שיש נפרדות, ומחוייב שאין נפרדות, אלא הכל אחד). כי הרע קיים, רק כאשר האדם חושב, שהרע, הוא רק אפשרי ולא מחוייב. דהיינו, אין האדם מרגיש רע, אא"כ יש לו תקווה שיהיה טוב. כי כדי להרגיש רע, לשם כך צריך האדם לרצות דבר אחר שלא קיים במציאות ... לו, הרי שלא היה לו רע. ונמצא אם כן, כי רע לאדם, רק משום שהוא חושב שצורת המציאות שלו, היא אינה מחוייבת המציאות, אלא רק אפשרית בלבד. כי האדם חווה צורה כלשהי של המציאות. והאדם חושב, שהצורה הזאת, היא לא מוכרחת להיות קיימת. ונדמה לאדם, שיכולה להיות, גם צורת מציאות ... שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחוייב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות בלבד. כי מנקודת המבט של השכל האנושי, שבה, דבר והיפוכו הם שונים זה מזה, מנקודת המבט הזו, כל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם ... הרי שניתן להבין, שהשלמות היא כן אפשרית. ולא רק שהיא כן אפשרית, אלא, שכאשר השכל האנושי לא פועל, הרי שהשלמות, היא לא רק אפשרית, אלא שהיא קיימת בפועל. כי כאשר השכל לא פועל, הרי שלא ניתן להבדיל בין שום דבר, ולא ניתן להגדיר שום דבר, ולא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, שאז ... שנקודת המבט של השכל, היא נקודת מבט אפשרית בלבד, שאינה מחוייבת. כי ניתן להבין בשכל עצמו, שכל התפישה השכלית כולה, היא רק אפשרית בלבד, אך היא לא מחוייבת להיות נכונה. ולכן, גם כאשר האדם מבין בשכל שלו, שמחוייב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע, הרי שהאדם לא מוכן לקבל את ... מחפש את הדבר שבו הוא יכול להיות בטוח באופן מוחלט, אז החיפוש הזה, מביא את האדם להבין, שכל מה שהוא יודע ומבין, זה הכל רק אפשרי בלבד, ושום דבר מוגדר, הוא אינו מחוייב כלל. וכאשר האדם מחפש עד הסוף, להבין מה כן מחוייב, וכאשר האדם מנסה לחשוב על דבר שמחוייב שהוא יהיה ... עצמו, בשכל שלו עצמו. כי השכל, הוא לא מוחלט. וכאשר האדם מזדהה עם השכל שלו, הוא בעצם מאמין לתפישה השכלית שלו, שהיא רק אפשרית, אך לא מחוייבת. וכאשר האדם מרחיק את עצמו מכל אמונה שהיא, וכאשר האדם משתמש בשכל שלו עד הסוף, אז בסוף הוא מצליח להסתכל על השכל שלו עצמו מבחוץ. דהיינו, מנקודת המבט, שבה, גם השכל, הוא רק אפשרות בלבד, אך הוא לא מחוייב כלל. ובסיכומו של דבר: מנקודת המבט של השכל האנושי, מנקודת המבט הזו אין שום שלמות כלל. כי כל דבר, יש בו חיסרון ... נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחוייב שהאדם ירגיש גם רע תמיד. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, השכל עצמו הוא רק אפשרי בלבד, ושבה, התפישה השכלית, היא רק אפשרות בלבד. ומנקודת המבט הזו, לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר. וממילא אין שום הפרדה בין טוב לרע ובין שום דבר לשום דבר אחר. וכאשר האדם מבין את הדבר ...

... לתכנן, וגורם לך להרגיש שאתה מתכנן ולא מעבר לכך. אם בחיי היום יום אתה שוכח שהאני שלך הוא רק אפשרי המציאות, והוא יכול להיות קיים או לא להיות קיים, אז איך אתה מצפה לחוות את מה שיש מעבר לזה. אבל אם תתבונן, מה זה בסך הכל אני? אני זה משהו שקיים, כמו שיש כסא כך ...

... באין סוף מקום וזמן. אם אנחנו מגיעים למסקנה שמחויב המציאות הוא רק אפשרי, אז זה אומר, שמה שמחויב לך, למשל שולחן מחויב לך, ... זה אני לא מקבל. כי השולחן מחויב ושאר הדברים האפשריים, הם רק אפשריים. אבל אני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי. ...

... בי ואלו לא? אבל אם במציאות אין שום שינוי, אז האם אפשר לשאול, מה תלוי בי? שום דבר לא משתנה, אז מה זה קשור אליך בכלל. את רואה שיש הרבה אפשרויות, כמו לשבת ולעמוד וכו', אבל אם הייתה רק אפשרות אחת, אבל אי אפשר לדמיין זאת, אבל נגיד שהייתה רק תמונה אחת, שאין בה אפילו אפשרות של שינוי, אז אין מה ...

... לכן קיומו של הרצון מחויב ביחס למילה לשתות שזה אפשרי. יש את הרצון ללא צורה שהוא קיים, שהוא מהווה את הרצון עם הצורה. הרצון קיים בכל מקרה ביחס לצורה שלו. יכול להיות שהרצון הוא רק אפשרות ביחס למשהו אחר. השאלה היא איך אנחנו מפרקים את הרצון עצמו? ולכן במקום לברר ...