... את זה זה כאילו ככה זה הם לא צריכים כאילו לשנות את זה. אליעד: אוקי בוא תוסיף עוד משהו. ש: עוד או להסביר את זה? אליעד: עוד פעם מה שאמרת זה נכון איזה דבר
רע יוצר להם אם הם יגידו אנחנו לא חולי נפש. ש: הם יצטרכו לקחת אחריות ולתקן. אליעד: איזה דבר
רע יקרה להם, מה שאתה אומר זה נכון אבל יש עוד דבר. ש: הם יצטרכו להתאמץ. אליעד: ומה יותר גרוע מזה? ש: שאם הם לא יצליחו אז כאילו יש להם פחד מזה שהם יכשלו. אליעד: נכון ואז? ש: ואז אבוי ... ולא מצליח יש לו נגיד איזו הפרעת התנהגות איזו התנהגות כפייתית הוא מנסה להתמודד ולא מצליח ואז מה שקורה אין לו כוח להתמודד הוא מרגיש שהוא כישלון מרגיש
רע, מרגיש עצבים על עצמו ואז הוא הולך לאיזה מישהו אחר שואל אותו מה לעשות ואין לו מושג הוא אומר לו יש לך איזה הפרעה. עכשיו האינטרס של אותו מאבחן להגיד לו שיש לך הפרעה זה בעצם כדי ... כי עכשיו יותר טוב לו במקום שהוא ירגיש שהוא כישלון שהוא לא יודע להתמודד שהוא לא יודע להתמודד עם הבעיות שלו אומר זה גנטי. כמו שבן אדם באופן יחסי לא מרגיש
רע מכך שהוא לא סופרמן שהוא לא יכול לעוף באוויר אז ככה בעצם הוא מרגיש פחות
רע מכך שיש לו איזו התנהגות שמפריעה לו כי הוא אומר "זה גנטי לא בשליטתי" זה הרעיון. ש: או המאבחן עצמו לא מסוגל זאת אומרת חושב שזה באמת המצב, המאבחן עצמו יכול להגיד "טוב אתה סכיזופרן ... להיאחז בכך שיש לו הפרעה גנטית שאין אפשרות לפתור אותה כי אם הוא יגיד לעצמו "זה בכלל לא הפרעה ולא כלום אפשר לטפל בזה וזה לא גנטי" אז אוטומטית הוא ירגיש
רע "כי מה אני עד עכשיו לא הצלחתי לפתור את זה אני לא יודע להתמודד עם החיים אז לא אז זה לא שאני לא יודע להתמודד עם החיים זה פשוט גנטי אין לי בחירה על זה" ואז הוא נאחז בזה וצריך לדעת ... יכול להשתגע אתה יכול למות" או כל מיני כאלה ואז אתה אומר "טוב אז אני צריך להאמין בזה זה מגן עלי מפני משהו" וככה המחשבה שולטת בך. עכשיו אם בן אדם מספיק
רע לו בתוך הכלא אז הוא אומר "מה אכפת לי אז אני אצא החוצה ואני אמות מה יכול להיות" למרות שעוד פעם הבעיה המרכזית בסיפור זה שלא היה מנגנון, הדבר הראשון שאומרים לך כשאתה נכנס לחדר אטום ...