... ספר, יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי לא בא לו לעשות שיעורים, יכול להיות שהוא לא עושה שיעורים כי הוא חושב שזה מיותר. מה עדיף לנו? שכשהילד אומר אני לא
רוצה לעשות שיעורים, מה עדיף לנו שמה הוא יחשוב, שלמה הוא לא
רוצה לעשות שיעורים? אם לדוגמה נגיד, כשאנחנו אומרים לילד: "לך, תעשה שיעורים", הוא אומר: "לא בא לי לעשות שיעורים, לא
רוצה לעשות שיעורים" ואז בראש שלו קופץ לו "אני לא
רוצה לעשות שיעורים כי לעשות שיעורים זה מפגר", אוקי? "מטומטם, מטופש", ... פעם הבאה שאני אגיד לו בא תעשה שיעורים, הוא כבר חושב שהוא חושב שלעשות שיעורים זה מטופש, בקיצור, אנחנו בבעיה. עדיף לנו לגרום לילד לחשוב שזה שהוא לא
רוצה לעשות שיעורים זה בגלל שהוא עייף נגיד. למה? כי מחר כשנגיד לו תעשה ... עייף, כאילו, אני זוכר שלא רציתי לעשות שיעורים, אבל לא רציתי לעשות שיעורים כי הייתי עייף, היום אני לא עייף, זאת אומרת שכשבפעם הבאה שאני אשאל אותו, אתה
רוצה לעשות שיעורים? אוטומטית המח שלו, של הילד ישאל את עצמו, רגע, מה התשובה שלי לשאלה הזאת שאני
רוצה לעשות שיעורים? כן או לא, ואז אוטומטית יקפוץ לו בתת מודע המחשבה שאומרת רגע, אבל אני זוכרת שאמרתי שאני לא
רוצה לעשות שיעורים, אז אולי גם היום אני אגיד שאני לא
רוצה לעשות שיעורים, ואז הוא ישאל את עצמו, רגע, למה אמרתי שאני לא
רוצה לעשות שיעורים? ואז התשובה תהיה כי זה מטופש, רגע, גם היום זה ...