... של משחק החיים - מהו הסוד שאותו לא יודעים מורים
רוחניים? חלק 1 כפי שכבר ביארתי (במאמר משחק החיים / עולם המשחקים - מהו משחק החיים? איך להתייחס אל החיים כמשחק?) החיים הם כמו משחק. והשלמות של האדם היא, כאשר האדם ... את האדם לעשות כל היום מדיטציות ולנסות לברוח מהחיים כאן בעולם הזה. ומאחר שהאדם לא ממש מסוגל להפיק הנאה מהמשחק של החיים, לכן כאשר הוא רואה איזה מנהיג
רוחני שנראה אדם מאוד רגוע עם שלוות נפש מאוד גדולה, אדם שלא כועס משום דבר, אדם שנראה שאין לו שום תשוקה "גשמית" וכיו"ב, על ידי זה האדם חושב בטעות שאותו האדם שנראה כ"כ ... שהוא מאושר באמת. והאדם הולך אחרי אותו מנהיג שקר, מתוך מחשבה שאותו מנהיג שקר יראה לו את הדרך איך להיות מאושר. ולמה מנהיג שקר? כי רוב רובם של המנהיגים
הרוחניים, הם נראים עבור האדם (וגם עבור עצמם) כאנשים מאושרים, רק משום שהם פרשו מהמשחק. כי החיים הם גן עדן. והכתובת של גן עדן, היא כאן ממש. כי גן עדן זה כאן. ומי שמבין ... האחרון שהדרך הזאת מציעה, זה איך ליהנות מהחיים. כי הבודהה לא הציע את הדרך אל ההנאה, אלא הוא הציע את הדרך איך לא לסבול. והדרך שאותה מציעים רוב המנהיגים
הרוחניים, היא את הדרך של איך לפרוש מהמשחק. כי מאחר שאין להם מושג מהם כללי המשחק, ומאחר שהם לא יודעים איך ליהנות מהמשחק של החיים, לכן הדבר הטוב ביותר שהם יכולים להציע לאדם, זה איך לפרוש באופן חלקי מהמשחק. כי שום מנהיג
רוחני לא יציע לאדם להתאבד. אז מה שהם כן מציעים לאדם, זה להתחיל להתנזר מהעולם בכל מיני דרכים. בין אם זה כפשוטו, דהיינו, להתנזר מענייני העולם שנראים בעיניהם כדברים ... ואף אחד לא באמת יודע את הסוד של איך באמת אפשר ליהנות מהמשחק באמת. בצורה כזו שההנאה של האדם מהמשחק, כל הזמן רק תגדל. ולכן כל העצות של רוב המנהיגים
הרוחניים, עוסקות באיך האדם יכול פחות לסבול מחוסר ההבנה שלו את המשחק של העולם. אבל אף אחד לא באמת יודע איך ליהנות מכל דבר שקורה כאן בעולם. וכאשר האדם רואה את אותם אנשים
"רוחניים" שנראה כאילו הם מאושרים, וכאילו אין להם שום עניין בהבלי העולם הזה וכיו"ב, נדמה לאדם כאילו אותם אנשים מצאו את האושר. וע"פ צורת החשיבה הזאת, יכול האדם לחשוב בטעות, שהמתים בבתי הקברות, גם הם מצאו את האושר. כי הם כ"כ
"רוחניים", עד שהם לא אוכלים כלל. והם כ"כ רגועים, עד שהם לא מתנגדים לכך שהגוף שלהם מתפרק ונרקב. ועל האדם להבין, שהסיבה שנראה לו שאותם אנשים
"רוחניים" פרושים ומורמים מעם, הסיבה שנראה לאדם שהם מצאו את האושר ואת השלווה ואת השקט, היא רק משום שהאדם עוד לא הבין את חוקי המשחק ולא יודע איך אפשר ליהנות מהמשחק. כי כל אותם פרושים
רוחניים, הם בסך הכל פרשו או נמצאים בתהליך של פרישה מתמדת מהמשחק. וההארה
הרוחנית שאליה הגיעו גדולי המורים
הרוחניים בעולם, היא איך לעזוב את המשחק כמעט לגמרי, בלי להתאבד ובלי למות. כי אנשים
רוחניים סובלים מהחיים, לא פחות מאנשים רגילים. משום שהם לא נהנים מהחיים. כי הכל נראה להם כחסר משמעות וכחסר תכלית. כי מאחר שהם לא יודעים מהי התכלית של החיים, לכן הם מבינים שהמירוץ של העולם הוא מטופש. ואז הם מנסים לחקור דרכים ולנסות למצוא את הדרך, של איך אפשר לפרוש מהמשחק בלי להתאבד, כדי לסבול כמה שפחות. וכל השיטות
הרוחניות שלהם, תכליתן היא לנתק את האדם רגשית מהעולם. כי העולם הוא מקום הסבל בעיניהם, ולכן הם מלמדים את האדם איך לא לסבול. ומאחר שהאדם לא נהנה מהמשחק, לכן נראה לאדם ... ולא יודעים איך ליהנות מהמשחק, וגם משום שהם עדיין כן משתתפים קצת במשחק. וא"כ גם הם עדיין קצת סובלים מכך שיש משחק שנראה כחסר תכלית. כי גם גדולי האנשים
הרוחניים, גם הם אוכלים ארוחת בוקר. וגם אם הם אוכלים מעט, הרי שגם להם עדיין יש תאוות ורצונות. ואם לדוגמא האדם רואה מולו אש, ובורח מהאש, הרי שזה אומר שעדיין יש לו רצון עצמי כלשהו. כי הוא לא רוצה שהאש תשרוף אותו. וגם גדולי החכמים
הרוחניים, גם הם לא הצליחו להביא את עצמם למצב שבו הכל יהיה טוב עבורם באותה המידה ממש. כי אם הם מאושרים בשלמות והכל טוב עבורם באותה המידה ממש, אז מדוע הם אוכלים כאשר ... שהם יהיו מנותקים רגשית ממה שקורה בעולם. ואם נקצין את המחשבה הזאת שלא יודעת ליהנות מהמשחק, אז שיא האושר ע"פ השיטה הזאת, הוא לבטל את המשחק. כי ברגע שמנהיג
רוחני (כגון בודהה) אומר שהעולם הזה הוא מקום הסבל, או שהעולם הזה הוא רק אשליה ושהאדם צריך להתעורר בצורה כלשהי מהאשליה שלו, אז אם נמשיך את קו המחשבה הזה, הרי שנגיע ... לא התכלית. כי להבין את תכלית החיים, פירושו להבין את המטרה שלשמה יש את המשחק של החיים. ומי שעל פי שיטתו על האדם לא להשתתף במשחק של החיים, דהיינו, להיות
"רוחני" ולא לרדוף אחרי ענייני העולם, אז לפי דבריו היה טוב יותר אילו המשחק לא היה קיים כלל. וזה כמובן מעיד אך ורק על חוסר הבנה של מנהיג השקר, את המטרה שלשמה המשחק ...