... של האדם? ועוד. ומי שיתבונן יראה, כי מצד אחד, האדם מחפש את החופש, אבל מצד שני, האדם גם מחפש לא להיות יותר מידי בחופש. כי מצד אחד, האדם רוצה
להרגיש שהוא חופשי, ושהוא לא מחוייב לשום דבר, כמו מלך שעושה כרצונו ושהוא אינו מחוייב לשום דבר. ומצד שני האדם גם לא רוצה להיות יותר מידי בחופש, כי אז הוא מאבד את כל המשמעות ... הזה לוקח לאדם את החופש האישי שלו. כי כאשר אין לאדם רצון אישי כלשהו, כגון לדוגמא אדם שאין לו העדפה אישית שהמציאות תהיה כך או אחרת, אדם כזה
מרגיש חופשי בכל מקום שהוא נמצא. והכל שווה בעיניו באותה המידה ממש. כי אין לו שום העדפה אישית כלשהי. אבל ברגע שיש לאדם רצון אישי והעדפה אישית, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז בעצם האדם משועבד לכך שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. והאדם הוא כבר לא חופשי
להרגיש טוב תמיד, אלא הוא מוגבל
להרגיש טוב רק בתנאי מסוים, בתנאי שהרצון העצמי שלו יתמלא. והרעיון הוא, שבכל דבר בחיים, יש לאדם את האפשרות, להגדיר אותו או לא להגדיר אותו. ולהגדיר משהו, פירושו, למצוא הבדלים, ... של האדם. וברגע שהאדם מגדיר איזה דבר, וברגע שהאדם חושב שדבר כלשהו הוא טוב יותר מאשר דבר אחר, הרי שבעצם האדם מגדיר לעצמו בית כלא, שבו הוא יוכל
להרגיש טוב רק בצורה כלשהי ולא בצורה אחרת. וככל שהאדם יותר מגדיר, שמציאות טובה, היא כאשר יש דבר יותר מוגדר בצורה יותר ספציפית, כך ממילא הוא מכניס את עצמו לבית כלא עם חומות ... ואת החומות שהוא מציב סביבו. וככל שהאדם מגדיר יותר הגדרות, וככל שהאדם מתכנן יותר תכנונים, כך בעצם הוא גורם, לכך שהסיכוי גדל, שהוא יתאכזב
וירגיש רע. כי ההגדרה, היא מגדירה ומגבילה את האדם שנאחז בה. ומי שרוצה לצאת לחופשי, עליו להפסיק להגדיר הגדרות / להגדיר פחות הגדרות. וככל שהאדם מגדיר לעצמו פחות הגדרות ופחות העדפות אישיות מוגדרות, כך בעצם הוא מאפשר לעצמו
להרגיש טוב תמיד בכל מצב, בלי תנאים כלשהם. וככל שיש פחות הגדרות, כך יש יותר חופש
רגשי וחופש נפשי, לאדם שאינו מוגבל בהגדרה כלשהי. ונחדד: כאשר האדם לא מגדיר בכלל שום הגדרה שהיא, אז גם, הוא כבר לא
מרגיש טוב. ולא שהוא
מרגיש רע, אלא שהוא לא
מרגיש לא טוב ולא רע. אלא הוא
מרגיש חוויה אחרת לגמרי, של הרמוניה מוחלטת עם המציאות. אבל זאת לא
חוויה, של טוב או של רע. ונסביר: כי כדי שהאדם
ירגיש טוב ממשהו, לשם כך הוא כן צריך להגדיר הגדרה כלשהי, והוא כן צריך שיהיה לו רצון מוגדר כלשהו. כי כאשר האדם עיוור, הוא לא יכול ליהנות משום צבע. וכאשר האדם אין לו שום רצון ... עם אף אחד, אבל הוא גם ללא זהות עצמית. וכאשר אין לאדם שום זהות עצמית, זה לא בהכרח רע עבורו. כי מי שאין לו שום רצון מוגדר, אז הוא לא יכול
להרגיש רע, מכך שאין לו שום רצון מוגדר. אבל מי שכן יש לו רצון מוגדר כלשהו, אז הוא דווקא כן יכול
להרגיש רע, מכך שאין לו מספיק רצונות מוגדרים. כמו אדם
שמרגיש רע, מכך שהוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים. ולכאורה, אם הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים, הרי שהוא היה אמור
להרגיש טוב, מכל מה שהוא עושה בחיים. אז למה הוא
מרגיש רע, מכך שהוא לא יודע להגדיר את מה שהוא רוצה? וההסבר הוא, שהאדם
מרגיש רע מכך שהוא לא יודע מה להחליט, רק משום שהוא כן יודע שהוא כן רוצה לקבל החלטה. ורק משום שהוא כן יודע, שהוא לא רוצה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה כרגע. ולא לקבל החלטה, זה יכול לגרום לאדם נזק, רק אם יש לו מטרה כלשהי להשיג. שאז האדם נלחץ
ומרגיש תלוש וכיו"ב, כאשר הוא לא יודע מה הוא רוצה. וזה רק משום שזה מתנגש לו עם מה שהוא כן רוצה להשיג. אבל מי שלא רוצה שום דבר בכלל, הוא לא אכפת לו כלל, מכך שהוא לא יודע מה שהוא רוצה. ועוד נחדד: שיש עוד חופש רוחני וחופש נפשי עמוק עוד יותר. והוא החופש של האדם, להגדיר לעצמו הגדרות ולהמשיך
להרגיש חופש אישי. דהיינו, שלא כל אחד,
מרגיש חופשי להגדיר לעצמו הגדרות. כי ההגדרות והמטרות והרצונות של האדם בחיים, הם מגבילים את הטוב של האדם בחיים כנ"ל. אבל מי שהוא מלך אמיתי, שהוא
מרגיש חופש רוחני אמיתי וחופש פנימי בתוכו, הוא, יש לו את החופש
הרגשי שלו, שהוא כן יכול להגדיר לעצמו שהוא רוצה דבר כזה או אחר, ועדיין להישאר חופשי ברמה
הרגשית, להמשיך
להרגיש שהוא מלך. והרעיון הוא, שככל שיש לאדם יותר חופש פנימי, כך הוא יותר חופשי להציב גבולות ולהגדיר הגדרות של טוב ורע בחיים שלו. והצבת גבולות, היא לוקחת לאדם את החופש האישי שלו. אבל מי
שמרגיש חופשי באמת, הוא גם
מרגיש חופשי, כן להציב גבולות לעצמו, והוא עדיין ממשיך
להרגיש חופשי, גם בתוך הצבת גבולות כאלו ואחרים. ומי שרוצה לפרק את הגדרות ואת ההגדרות שהוא הציב סביבו, עליו לנסות להסתכל על ההגדרות ועל ההעדפות שלו, בצורה אובייקטיבית שאינה ...