... שהאדם לא רוצה את מה שיש. כי בכל רגע ורגע המציאות נמצאת בצורה כלשהי. ואם האדם רוצה בשלמות את המציאות כפי מה שהיא, הרי שהאדם
חווה שלמות וטוב לו. ואם האדם לא רוצה את המציאות ואת מה שיש, הרי שרע לאדם. והאדם לא יכול
להרגיש רע, בלי שהוא לא ירצה את מה שיש. כי מיד ברגע שהאדם לא רוצה את מה שיש, מיד באותו ... מיד מתעורר אצל האדם רצון לרצות את מה שיש. כי האדם מבין שאם הוא רק יצליח לרצות את מה שיש, הרי שממילא הוא כבר לעולם לא יוכל
להרגיש רע. אלא הוא
ירגיש שלמות אמיתית. וכאשר מתעורר אצל האדם הרצון לרצות את מה שיש, אז האדם מנסה בכל כוחו ... חוסר שביעות הרצון שלו מהמציאות. כי המציאות היא שהאדם לא רוצה את מה שיש. והשלמות היא כאשר האדם ירצה את מה שיש, דהיינו, שהאדם
ירגיש טוב עם זה שהוא לא רוצה את מה שיש. וכאשר האדם מנסה להכריח את עצמו לרצות את מה שיש, ... האושר הוא כאשר האדם מפסיק לרצות להיות מאושר. וכאשר האדם מנסה להיות מאושר, בכך הוא מחזק את חוסר האושר שלו. וברגע שהאדם מנסה
להרגיש טוב, בזה בעצמו הוא גורם לעצמו
להרגיש רע. כי האדם
מרגיש רע רק משום שהוא רוצה
להרגיש טוב. כי אי אפשר
להרגיש רע, בלי שיהיה לאדם רצון
להרגיש טוב. וכאשר האדם רוצה
להרגיש טוב, הרי שבעצם הוא צריך להפסיק לרצות
להרגיש טוב. אבל גם אם האדם ינסה להפסיק לרצות
להרגיש טוב, גם זה עצמו נובע מהרצון של האדם
להרגיש טוב. ובקיצור, האדם לא יכול לשקר את עצמו. כי אושר אמיתי הוא
תחושה אמיתית שנובעת מעצמה. ואו שהאדם באמת רוצה את המציאות כפי מה שהיא תמיד, או שלא. אבל ... מאושר. כי אושר חייב לבוא ממקום אמיתי, שבו האדם מאושר בלי להתאמץ. כך שבעצם האדם לא יכול לעשות שום דבר כדי להיות מאושר וכדי
להרגיש טוב. כי כל פעולה שאותה יעשה האדם כדי להיות מאושר, בזה בעצמו הוא מרחיק את עצמו ... שבו האדם לא רוצה את מה שיש. והשלמות היא כאשר האדם מכיל בתוכו את כל הכוחות השונים. דהיינו, שהאדם יכול לא לרצות את מה שיש
ולהרגיש רע. וגם לרצות את מה שיש
ולהרגיש טוב. ואעפ"כ בו זמנית תוך כדי זה שהאדם רוצה או לא רוצה את המציאות, תוך כדי זה האדם ... יכול לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי במציאות שלנו יש כל הזמן התהוויות שונות. וגם ה"אני" של האדם וגם הרצון העצמי של האדם, וגם
הרגשות / תחושות / מחשבות / ידיעות / זיכרונות וכיו"ב של האדם, הכל אלו התהוויות של המציאות. וכאשר האדם
מרגיש שהוא רוצה או לא רוצה איזה דבר, אז אם שכלו של האדם קטן, אז נדמה לו שבאמת הוא עצמו ... כי מצד האמת, גם כאשר האדם כן רוצה את המציאות, גם אז האדם סובל. כי ברגע שהאדם רוצה את המציאות, ממילא הוא יוצר עבור עצמו תלות
רגשית בכך שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. ועצם זה שיש לאדם רצון כלשהו, זה עצמו חיסרון. ... הדבר הזה, הרי שממילא הרצון של האדם גורם לכך שהאדם לא ירצה שהמציאות תשתנה. כי גם כאשר יש לאדם את מה שהוא רוצה, עדיין הוא תמיד
ירגיש שהוא רוצה שהמציאות תמשיך להיות כפי מה שהיא. וגם זה עצמו רע. כי אם לא היה לאדם רצון ... לשאול את עצמו, האם אני בכלל בוחר לרצות? האם אני יכול לבחור לא לרצות? ואם כן, אז האם לא יותר פשוט לבחור לא לרצות, וממילא
להרגיש מאושר? כי אי אפשר לסבול כאשר אין רצון. ועל האדם לשאול את עצמו, אם באמת אני יכול להפסיק את הרצון של עצמי, אז איך זה שאני עדיין
מרגיש לפעמים רע? ורק טיפש גמור יגרום לעצמו
להרגיש רע. ועל האדם לשאול את עצמו, איך זה שלפעמים אני
מרגיש רע? ואם אני יכול לשלוט ברצון של עצמי, אז ממילא אני יכול לגרום לעצמי להיות תמיד שמח ... שאני לא רוצה את זכות הבחירה החופשית? איך בעצם נוצרת הבחירה החופשית שלי? האם ישנם מצבים שבהם יש לי בחירה חופשית, אך אני לא
מרגיש שיש לי בחירה חופשית? האם ישנם מצבים שבהם אין לי בחירה חופשית, ובהם אני כן
מרגיש שיש לי בחירה חופשית? והאם אני בוחר בבחירה חופשית את הבחירה החופשית שלי עצמה? ואחרי ...