... חווית הזמן, זהות עצמית, זיכרון, התחדשות, מכונת אמת, להשתגע, הטלת ספק, פרשנות המציאות שאלה: אני מסתכלת לתוכי ורואה כל מיני ישויות, אחד שמחליט, ... מה הקשר בין הישויות לביני. אליעד: את למעשה שואלת, מי את? תבדקי מי את לא, ואז תגלי מי את כן. האם הקיום של הישויות שאת חווה תלוי אחד בשני? יש אחד שיוצר רצונות, אבל הוא יוצר את הרצונות האלה למישהו. בלי שתהיי קיימת לא יכול להיות שיהיו לך רצונות. בואי נדבר על זה שצופה ... אפשר לתת לך רצונות. את למעשה הדבר הכי קטן שיכול להיות, ישות מאוד קטנה ולא חומרית, שמישהו משדר לך מחשבות, רצונות, רגשות וכו'. זה לא שאת הצופה, זה מישהו שגורם לך לצפות. שאלה: אני לא הצופה? אליעד: את הישות שרוצה, את הישות שצופה, אבל את לא שולטת בצפייה, את ... לכל מה שקורה פה. אף אחד בעולם הוא לא אחראי למה שהוא חושב, למה שהוא עושה, למה שהוא יודע, אתה לא שולט במנגנון של הרגשות שלך, ושל הרצונות שלך, בשנייה אתה יכול לאבד את הזיכרון שלך, למעשה אתה לא שולט בכלום. שאלה: אני זוכרת שיש רצף בזיכרון, ואתה אמרת שכול רגע מישהו יוצר אותי מחדש. אליעד: זאת החוויה של הזמן, רבי נחמן אומר, למה אנשים חושבים שהם לא יכולים לעשות דברים? זה בגלל הזקנים שבדור. אנשים שמרגישים שהם זקנים בחשיבה שלהם, מרגישים שהם לא יכולים להתפתח, אבל אדם שחווה תמיד חדש, יש לו תודעה חדשה מה הכוונה? יש לנו זמן, אני זוכר מה עשיתי אתמול ושלשום, יש לנו תחושת רצף של זמן, אבל מצד האמת, הזמן הוא בכל רגע אחד חדש. מה שהיה נדמה לאדם שזה היה אתמול, למעשה זה נוצר עכשיו. למשל בחלום, אתה עובר מסיטואציה ... שעכשיו מישהו יוצר לו את התודעה, הגוף, הרצונות, הזיכרון, משפחה, ילדים צרות וכו' וכו'. מה זה אומר זקנים, אלו אנשים שחווים את תחושה הזמן. מי שחווה את הזמן, גם יש לו תסכול על מה שהיה, וגם יש לו פחדים על מה שיהיה. אם אדם היה מבין שכול רגע חדש, אז ממה הוא היה מפחד? שאלה: איך מבינים את זה? ... או לא נכון. אי אפשר להוכיח שזה לא כך. מה שקרה אתמול, כרגע את זוכרת שזה קרה. שאלה: מה זה זיכרון? אליעד: זיכרון זה תחושה. אנשים חושבים שזיכרון זה תיעוד היסטורי של מה שהיה, אבל זה לא נכון. הזיכרון ממציא לך את מה שהיה. כדי שתוכלי לפעול בעולם, צריך לתת לך תחושה זמן עכשיו השאלה היא איך אפשר לחוות זאת? על ידי חיפוש האמת. אם תרצי מאוד לדעת את האמת, באשר היא, תחקרי, ותגיעי להבנה, ואז תוכלי לחוות זאת. הזמן והזיכרון הם לא מחויבי המציאות. הם יכולים להשתנות כל שנייה, ואתה אפילו לא יכול לדעת שזה השתנה. אם לא הייתה לנו תחושת זמן וזיכרון, לא היה לנו רצון, ובלי רצון אין תנועה ואין חוויה. איך להבין את המציאות? על ידי נחישות. אם האדם ירצה להבין את המציאות הוא יגיע לשם, אבל הוא חייב ללכת עד הסוף. שאלה: איך אני אמורה להמשיך ... אליעד: את עכשיו שאלת אותי מה לעשות, אם היית חושבת שאין לך בחירה, לא היית שואלת אותי מה לעשות, נכון? אם באמת היית חווה שהמחשבות שלך לא בשליטתך, לא היית שואלת אותי מה לעשות. את צריכה לוודא שהמחשבות שלך אמיתיות. שהרצונות שלך אמיתיים. מה הכוונה שהרצונות אמיתיים? ... שהוא חושב ורוצה זה אמת. למשל יש פה קיר, מי אמר שזה אמת שיש פה קיר? מי אמר שאליעד מדבר? אם האדם ייצמד לאמת, בסוף הוא יחווה שאני מדבר ולא מדבר בו זמנית. ואם באמת תרצה להבין את זה, אתה בסוף תבין, אחרת תמשיך לסבול. איך נגלה אם יש כאן קיר? נשאל מה זה קיר? זה מקום וזמן. ... ואנחנו רק חושבים שהוא קיים. ואולי את לא קיימת בכלל ואת רק חושבת שאת קיימת. שאלה: הכל יכול להיות אולי. אליעד: האם את חווה את, אולי? לא. כדי לחוות את התשובה את צריכה לחוות את השאלה. השאלה היא האחיזה של התשובה. חוויה זה תוצאה של הבנה. והבנה זה תוצאה של מידע, של ידיעה. ואיך אתה יכול להחזיק את הידיעה בתוכך? על ידי השאלה. איך מגלים תשובה? על ידי השאלה. אדם ... אם הוא קיים או לא קיים, אז הרצון שלו להבין את התשובה, הוא הצבת שמחזיק את התשובה של קיים ולא קיים בו זמנית, ואז הוא יחווה את זה. שאלה: האם הרצון שלי לרצות, תלוי בי? אליעד: תבררי את זה. אם לא היית בטוחה שהוא לא תלוי בך, לא היית שואלת שאלה. אז אם את שואלת, סימן שיש ... מאוד על השקר. שאלה: אתה אומר שבהבנה של האחד, האדם לא יסבול, ואני מבינה בשכל אבל לא מאושרת. אליעד: אני אחדד, אם אדם חווה שהוא קיים ולא קיים, אז הוא נעלם. האם את מבינה איך כל הדברים מחוברים לכלום הזה? כאשר את יושבת בבית וחושבת על המקום והזמן, ואומרת אליעד הסביר ... מאין מקום ואין זמן וזה אחד. אבל האם כשאת הולכת ורואה מולך קיר, האם את זוכרת שהקיר הוא כלום? לא תמיד. אני טוען שאם החוויה הזאת ממלאת אותך, אז את לא תפחדי. אנו חיים כאן חיים שלמים, השאלה היא מה אתה מבין. אם אתה מבין שהחיים לא אמיתיים, אז אתה לא יכול באמת ... נכון, אתה לא יכול ליהנות כמו שאת מכירים, אבל אתה יכול ליהנות מאיזה משחק יפה זה, לא ליהנות מהתקשרות, אתה נהנה מהחוויה של הפלא. אם היה לך שכל, והיית מבינה את הדבר הכי לא הגיוני, שהכל זה אחד, מה זה אחד? תדמייני אותך ותדמייני את הקיר, ותדמייני שאתם ... מבינה שזה באמת ככה, שהמציאות שלנו עשויה מהדבר הזה, אז לא היית יכולה ברצינות לפחד ממשהו. זה מקום שאין בו הבדל בין חוויה להבנה. אם היית מבינה שכול הדברים הם אותו הדבר, אז החוויה שלך הייתה משתנה. שאלה: איך אפשר לשמור על שפיות עם רצף השאלות? אליעד: התשובה היא פשוטה, כעיקרון, כאשר רוצים מגיעים. אין פה פשרות, זה לא ...

חווית המציאות כאלוהים, להיות אלוהים, התחדשות, שינוי חוויה, צמחונות, למה דברים קורים, לשנות הרגלים אליעד: בואי נפשט את העניין, מה את רוצה בעצם? את אמרת שאת מרגישה שאת בתוך באר ואת רוצה להגיע ... שאני אחד איתו. אליעד: אז קודם כול, להיות אלוהים זה לא להיות אחד עם אלוהים. את אלוהים, הוא אחד איתך. אל תתחילי לצמצם סמכויות. שאלה: אני אומרת זאת לא בגלל חוויה, אלא בגלל מה שאמרו לי, שזה מה שאני אמורה לחפש. אליעד: אבל שימי לב בשבילך. אמרת שאת רוצה להיות אלוהים, רוצה להיות כל יכול, את שוב מבטאת את הקטע של החופש, למעשה כרגע את לא חווה שאת הכל יכול. אני שוב חוזר על זה ... באמת לא להיות מוגבלת, שלא תצטרכי לשכנע את עצמך שאת לא מוגבלת, אלא באמת לא תהיי מוגבלת. עכשיו, בואי נתקדם, הנושא מאוד פשוט, מה שאת בעצם רוצה לשנות, זה את החוויה של התודעה שלך, בסדר? ... לזה תוך שבוע ותגידי אני רואה דרך קירות, אז מה זה נתן? אחד רואה מרחק קצר ואת רואה מרחק גדול יותר, אבל זה לא שינוי מהותי. מה שאת בעצם מחפשת זה לשנות את החוויה, ולהביא את עצמך לחוויה שאת עם יכולת אין סופית. מה זה אומר, חוויה שיש לך יכולת אין סופית? זה לא אומר שאת חייבת להזיז את הקיר למקום אחר, זה לא העניין. העניין הוא שאת באמת תרגישי את זה. שאת תחווי שמישהו זורק עליך אבן, את היא זאת שזורקת את האבן. זאת הכוונה. את לא אמורה להתאמץ עכשיו ולהזיז את אנגליה שמאלה, זה לא העניין. העניין שאת באמת תחווי. בפעמים אחרות שדברתי איתך, את תמיד מתלהבת מאנשים שחוו משהו פיזי, כי את רוצה לצאת מהלופ הרגיל. את מרגישה שאת חיה חיים רגילים ואת רוצה לצאת מהחוויה הרגילה. את רוצה חוויה חדשה, תביני שהדבר הזה הוא ... תראי ככה או ככה, נגיד שעכשיו שכול פעם שתראי צבע מסוים, תראי גם צבעים אחרים, זה סתם, זה לא מהותי, רק החלפת לבושים. תביני משהו פשוט, נגיד שאת מפנטזת על החוויה של אלוהים עצמו, אני רוצה להרגיש שאני שולטת בכל, ככה בא לי, שאני ... במקום מסוים, בדירה מסוימת, לדבר איתי עכשיו, ואת רוצה גם שאני אדבר איתך עכשיו. כאלוהים את בוחרת את זה עכשיו. למזלך הגדול את כבר אלוהים. אבל את אומרת, אני לא חווה את זה, אני לא רואה את זה. את רוצה ללכת ברחוב ולדעת שאת מחליטה מה קורה מסביב. שאלה: לא את כדי כך. אליעד: התחלנו, התחלנו, למה לא? את רוצה להיות בחוויה של אלוהים, למשל אלוהים מסתכל על הרחוב ואנשים עוברים, מה הוא חושב? אני מזיז את האנשים. זאת החוויה, מה את רוצה להתחיל לצמצם? את צריכה להגיע למצב, כשאת רואה את השמש זורחת בבוקר, לדעת שאת עושה זאת. הכל את עושה, עשית, תעשי, כל מה שקורה זה רצונך, נכון? איך מגיעים לחוויה הזאת? למה את לא חווה את זה? מי אחראי לכל החוויות שלך? האני שלך. כשאת אומרת אני, את מתכוונת לעצמך, כיעל. והחוויות שלך זה לפי מי שאת חושבת שאת. אם את, כשאת אומרת אני, את מתכוונת לגוף הזה, אז את אומרת, הגוף הזה מוגבל, לא יכול לעשות הכל, הוא לא שולט בכלום, הוא שום דבר, אז זה מה שאת חווה. את חווה חיים מזופתים, אני מוגבלת, אני לא כל יכולה, אני צריכה לאכול. אבל אם תגידי אני, את תתכווני למישהו אחר, אז את תחווי את המישהו האחר. מה הבנת עד כאן? שאלה: שזה תלוי איך אני מסתכלת על הדברים. כרגע אני רואה עצמי מוגבלת בתוך גוף, אז אני לא יכולה לחוות שאני הכל. אליעד: כי כשאת אומרת אני, את מתכוונת לגוף, את לא מתכוונת לשכן, את מתכוונת לגוף. לכן, כל זמן שאת אומרת אני, שבחוויה של האני שלך את תחווי רק את הגוף, אז את תתקעי איתו. ...

להרגיש טוב באמת - טוב או אמת - אמת שקרית או מוחלטת כי חלק מהטועים שמטעים את עצמם, נדמה להם ... למה הוא מחפש את האמת. כי האדם מחפש את האמת, רק כאמצעי כדי להרגיש טוב. ולאדם בכלל לא אכפת מהאמת, אלא האמת, היא רק כלי שמשרת את האדם להרגיש טוב. ואם היו אומרים לאדם שהאמת היא רעה, ושידיעת האמת תביא את האדם לסבל נצחי ואין סופי, ... את עצמו וחושב שהוא מחפש את האמת, אבל באמת הוא רוצה יותר להרגיש טוב. ולכן כמובן האדם לא מוצא את האמת, משום שהוא לא באמת מחפש אותה. ונמצא אם כן, כי האדם מחפש את הטוב, ולא את האמת. כי האדם רוצה להרגיש טוב, ולא באמת אכפת לו מה האמת. ומי שיתבונן בדבר הזה, יראה שגם כאן, האדם הוא טועה שלא באמת מבין את עצמו. כי גם מי שחושב שהוא מחפש להרגיש טוב ושלא אכפת לו מה האמת, גם הוא טועה, שמטעה את עצמו. כי כל הסבל של האדם בחיים, הוא רק ... ולא אכפת לו כלל מהאמת, פשוט שישקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, ומיד הוא ירגיש טוב. כי האדם מרגיש רע, רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב. וממילא, האדם יכול לשקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, וממילא הוא ירגיש רק טוב. אבל האדם הוא טועה, משום שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה מעצמו. כי מצד אחד, האדם רוצה להרגיש טוב, ומצד שני האדם רוצה שהטוב הזה יהיה אמיתי. ועל האדם להחליט, מה באמת הוא רוצה, את ... האמת? ושפשוט ישקר את עצמו שהמציאות כרצונו, ואז ממילא הוא ירגיש טוב באמת. והעניין הוא, כי יש לאדם שני אילוצים. והאילוץ הראשון הוא, שהאדם רוצה להרגיש טוב. והאילוץ השני הוא, שחשוב לאדם מהי האמת. דהיינו, שיש לאדם אילוץ, שרוצה שהאדם ירגיש טוב + אמת, דהיינו, להרגיש טוב אמיתי. ולכן, על האדם להבין את שני האילוצים האלו, ולהתייחס באופן מודע לשניהם. ... ולברר עם עצמו, מהו אותו הדבר, שאם יהיה לו אותו, אז הוא ירגיש טוב באמת? ויכולה גם להיות אפשרות, שהאדם ישתחרר מהרצון של עצמו להרגיש טוב, או ישתחרר מהרצון שלו שמתחשב באמת, וגם אז האדם ירגיש טוב. כי אם לא יהיה אכפת לאדם אם הוא מרגיש טוב, הרי שהוא ממילא ירגיש טוב. ואם לא יהיה אכפת לאדם מהי האמת, הרי שממילא הוא יוכל לשקר לעצמו ולהרגיש טוב באמת, כי האמת לא מפריעה לו יותר. ובכל מקרה, על האדם להבין את שני האילוצים האלו, ... והשקר, הם כולם אחד. וכאשר הכל אחד, לא טוב ולא רע, אלא יש חוויה של שלמות, שהכל אחד. וכאשר האדם נצמד לאמת שהכל אחד, אז יש לו טוב אמיתי. אבל כאשר ...

חווית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה כי הרצון הוא רע ביותר, כי הוא חווית החיסרון של האדם. וכל הדברים שחסרים לאדם, הם בגלל קיומו של הרצון של האדם. וכאשר האדם רוצה איזה דבר, יש שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מזדהה מבחינה רגשית עם הרצון שלו. דהיינו, שהאדם חווה שזה הרצון שלו, ואז ממילא הוא מרגיש את החיסרון של הרצון. אבל יש גם אפשרות נוספת, שבה האדם מבין ויודע, שהרצון הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. כי כל מה שישנו, אלו הכל צורות של ... והם כולם רק צורות של האין סוף, שבו אין צורת רצון / רוצה / רצוי. ועל ידי ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה האדם חווה את הרצון כצורה של המציאות, אך לא כצורך אישי, ועל ידי זה האדם לא סובל מקיומו של חוסר אישי, אלא נהנה מעוד צורה וביטוי של האחדות. ובפרט כאשר יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את ה"אני" שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז האדם חווה חיסרון, אבל הוא חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא חיסרון. כי הקיום של ה"אני", הוא ההפרדה ממה שאינו "אני". והחכם האמיתי, הוא ... זה שבוחר האם להיות קיים עם רצון. וכאשר האדם מבין ויודע שזאת בחירה חופשית מלאה שלו, האם להיות קיים כנפרד או לא, אז האדם חווה את החיסרון, בצורה טובה מאוד וכולי. ...

רגש / מחשבה / תחושה אמיתית - למה אין דבר כזה?! ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיו"ב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? וזה משום, שכאשר האדם ... אין שום תודעה כלל ואין שום רצון כלל, ואין שום הפרדה בין טוב לרע וכיו"ב. וממילא בנקודת האמת המוחלטת, שם לא שייך להרגיש / לחשוב / להיאחז בצורה כלשהי. כי בנקודת האמת שהיא מחוייב המציאות, שם אין שום נפרדות ושום ישות כלל. ולכן, אי אפשר לפחד ... האדם מחובר לנקודת אמת כלשהי. ואם הייתה באדם אפילו טיפת אמת מוחלטת, לא היה האדם סובל כלל. ובנקודת האמת, גם אי אפשר להרגיש טוב או לשמוח. כי אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול ... תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפ"כ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, אז אצלו האחדות והנפרדות מתאחדות, והוא חווה את כל הנפרדות כרעה, כי אין בה שלמות. אבל בו זמנית, הוא חווה את כולה כטובה באמת, מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות ...

רגשות אשמה - מהו שורשם? השורש של הכל הוא ידוע, והוא האחדות של המציאות. ואעפ"כ ברמת הלבושים של הנפרדות, מי שיתבונן יראה, כי רגשות האשם של האדם, נובעים בגלל רגשות ה גאווה שלו, שהם נראים כהפוכים וכמנוגדים, לרגשות אשם. והעניין הוא, כי יש שני מצבים בלבד. והמצב הראשון הוא, שהאדם יש לו גאווה אמיתית ורגשות אשם אמיתיים. דהיינו, שהאדם מבין שהוא אלוהים, וממילא הוא עצמו אחראי לכל הדברים שקורים בעולם. שזאת שלמות הגאווה, וגם שלמות רגשות האשמה בו זמנית. וכאשר האדם מבין, שהוא באחדות עם המציאות, אז טוב לו תמיד. כי אצל אלוהים, לא באמת שייך רגשות אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי. ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם ה"אני" הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד אחד מחשבות גאווה, שנדמה לאדם שיש בו דברים טובים, שאלו מחשבות מטופשות, עבור מי שהוא באמת אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם ה"אני" הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שה"אני" הנפרד הזה, אחראי להם. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין, שאין שום אשם ושום גאווה כלל, כי הכל אחד אמיתי ממש. ...

לחוות התחדשות - על ידי מרידה בהרגלים / אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם ... משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא ... לפעמים הלבושים מתחלפים, אך המהות נשארת אותו הדבר. ואז האדם חווה סוג של שעמום / מוות וסבל נצחי, ... התחדשות כלל. משום שהדברים במהותם, לא משתנים לעולם. ומי שרוצה לחוות התחדשות, אסור לו להיות זקן. כי ... לאדם, שהרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם, הרי שהאדם חי בתוך חווית הזמן, שגורם לאדם בכל ... שלו, שהיא שורש המציאות, ששם נוצרת התחדשות הזמן. וככל שהאדם חווה יותר את המשכיות הזמן, דהיינו, שהאדם מרגיש שהרגע הזה, הוא המשך של הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של ... שהיא האחדות שמהווה את הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת ... חדשה ממש, בכל רגע ובכל מקום ממש, דהיינו, מי שרוצה לראות ולחוות בכל רגע מחדש, את בריאת העולם ... הזמן והמקום, דהיינו, מנקודת המבט של אלוהים, שעל ידי זה האדם חווה גם את הנפרדות אחרת, דהיינו, ... ההרגלים המחשבתיים שלו, שגורמים לו להיות זקן, וגורמים לו גם להרגיש את המוות ואת חוסר ההתחדשות של ... בכל רגע מחדש. ומי שרוצה לעלות מדרגה לדרגה, בכל רגע מחדש, ולחוות התחדשות בכל רגע מחדש, מוכרח ... מהות היש, ולראות את האמת, שהוא מתהווה בכל רגע מהאין. ואז האדם חווה התחדשות חדשה בכל רגע ורגע ...

... ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחווית הזמן והמקום, היא בעצם חווית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ... שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חווית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי ... שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, ... לקיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שממילא האדם בתוך חווית זמן ומקום. כי משמעות ה"אני" קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו ... שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש "אני", הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה ... ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום ... קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של ... באמת מה שאיננו, האם באמת הוא איננו, או שמא רק האדם חווה שהוא איננו? והאם מה שישנו, הוא באמת ישנו, או שמא רק האדם חווה שהוא ישנו? ואולי אין שום דבר כלל? ואולי אין מחשבה, ואין אשליה, ואין ... ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חווית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים ... תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת ... מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמא שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את הכביש, ... האם יש או אין כלי רכב שיכולים לפגוע בו. והאדם באמת חווה את השאלה שלו. כי רוב העולם, כאשר הם שואלים על המציאות שחיצונית להם, ... הם שואלים זאת כשאלה פילוסופית בלבד, שאינה קשורה לחוויה הרגשית שלהם. כי יש הבדל גדול בין חווית השאלה של האדם, האם ה"אני" שלו קיים, לבין חווית שאר השאלות המעשיות של האדם, כגון לדוגמא האם דבר כלשהו ממשי קיים או לא, שאז האדם חווה את השאלה בצורה אחרת. וכל זמן שנדמה לאדם אפילו כחוט השערה, שדבר כלשהו, ... האדם, תלוי בהפרדה של היש והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חווית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחווית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפ"כ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי ...

... להרגיש טוב - מהו שורשו? מי שיתבונן יראה, כי האדם תמיד רוצה להרגיש טוב, וכמה שיותר טוב, טוב יותר. והרצון הזה של האדם להרגיש טוב, לא נעלם ולא נפסק לעולם. והשאלה היא, מהיכן נובע הרצון הזה, ומהי מהותו? והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי ... מצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. וכאשר יש את השקר, שהנפרדות והאחדות הם נפרדות זו מזו, אז נוצר הרצון להרגיש טוב. שהוא מבטא את הרצון של ה"אני" הנפרד של האדם, לחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, ... משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. דהיינו, האדם רוצה לחזור ולהיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום אמיתי ממש. וכאשר האדם זוכה להיכלל בשורשו על ידי האמת, כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים, אז הרצון של האדם להרגיש טוב נעלם. כי כאשר האדם מרגיש טוב באמת, טוב פנימי שאינו תלוי בדבר, אז האדם מרוצה ושמח באמת, מכך שהוא מרגיש רע או טוב, בדיוק באותה המידה ממש. כי הטוב והרע של הנפרדות, הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. אבל שם הרצון להרגיש טוב יותר, הוא ללא שום חיסרון כלל. ושם באחדות, הטוב גדל מעצמו כל הזמן, ללא כל מאמץ וללא ... כי באחדות, אין עליות וירידות של הטוב, אלא שם, גם הטוב וגם הרע של הנפרדות, שניהם מקדמים את האדם, בעוצמת חווית הטוב האמיתי של האחדות. ...