... של חרדה, שהיא חרדה פנימית עמוקה ביותר. שבה, האדם לא מפחד מכך שיקרה לו דבר רע שיפגע בגופו וכיו"ב. אלא, שהאדם מפחד מכך שהקיום העצמי שלו ייעלם. והחרדה הקיומית הזאת, יש לה ביטויים שונים, ברמות עומק שונות. כי פחד קיומי, ... אלא, שיש גם חרדה קיומית פנימית יותר, שהיא לדוגמא חרדת מוות, שהאדם מפחד מהמוות. כי יש כאלו, שהמוות מסמל עבורם את סוף הקיום העצמי שלהם. וכאשר האדם מזדהה רק עם החיים שלו כאן בגוף הגשמי שלו, על ידי זה, האדם מפחד מהמוות. משום, שהמוות מסמל עבורו את סוף הקיום העצמי שלו. והאדם מבין, שהמוות עלול להפתיע אותו בכל רגע. ולכן האדם כל חייו מנסה להגן על ... השונים שבגופו. והדבר שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת ה"אני" של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר "אני", הוא ... החזקה ביותר של החרדה הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול להפתיע את האדם ברמה כלשהי. אבל הקיום העצמי של האדם, לא ממש מפתיע אותו. והקיום העצמי של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני חושב משמע אני קיים), הוא הדבר הכי לא בטוח שיש בעולם. ולמה? כי הקיום העצמי של האדם, הוא אפשרי המציאות בלבד, אך הוא אינו מחוייב המציאות. כי זה שהאדם מודע לכך ... יכול להיות מודע לקיומו העצמי, או שלא. אך בכל מקרה, קיומו העצמי של האדם, הוא לא מחוייב כלל, אלא הוא רק אפשרות בלבד. ולמה הקיום העצמי של האדם, הוא הדבר הכי פחות בטוח בעולם? תשובה: משום שכל הדברים שיש בעולם, האדם אולי יכול לשלוט עליהם בצורה כלשהי. אבל יש רק דבר אחד ויחיד בעולם, שהאדם לא מסוגל לשלוט עליו כלל. והוא, הקיום העצמי שלו עצמו. כי האדם לא עשה ולא עושה שום מאמץ כלשהו כדי להיות קיים. והקיום העצמי של האדם, לא תלוי בו עצמו בשום צורה שהיא. ולכן ממילא, האדם גם לא יכול להשפיע על הקיום העצמי שלו עצמו בשום צורה שהיא, ולא יכול להגן על הקיום העצמי שלו בשום צורה שהיא. (והאדם לא שולט, גם לא בקיומה של המציאות כולה, שבתוכה הוא עצמו ... ומי שיתבונן יראה, כי הוא עצמו מודע לעצם קיומו, בלי שום סיבה מוגדרת. כי אין שום סיבה מוגדרת, שמחייבת את זה שהאדם יהיה מודע לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ... הטורדניות הן כ"כ גדולות, עד כדי כך שהאדם מרגיש, שאולי הוא עומד להשתגע לגמרי, עד כדי כך שהוא עצמו לא יהיה מודע יותר לקיום העצמי שלו עצמו. וזהו הפחד הגדול ביותר של האדם והחרדה הקיומית הגדולה ביותר של האדם. כי כל ... באשר היא, עליו לחקור לבדוק ולגלות, מה הוא היה לפני שהוא היה. דהיינו, על האדם להתבונן עמוק אל תוך ה"אני" שלו, ואל תוך הקיום העצמי שלו, עד שהוא יראה מיהו ומהו באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל הדברים כולם? ומה יהיה אם שום דבר לא יהיה? ועל ידי זה שהאדם ... לטעום את חווית העדר הקיום המוחלט, שבו האדם לא מודע לשום דבר כלל. ומי שזכה להיעלם לגמרי, ולחזור מהכלום ומההעדר המוחלט, אל הקיום עצמו, הוא, לא מפחד יותר כלל משום דבר בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות ... שיש על התודעה העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות וכל הפחדים ...

... סובל מחרדת נטישה קיומית. וחרדת נטישה קיומית פירושו, חרדת הנטישה והפרידה העמוקה ביותר של האדם. שהיא הפחד של האדם, לאבד את הקיום העצמי של עצמו. כי הדבר שהאדם קשור אליו יותר מכל, הוא הקיום העצמי של עצמו. ובלי הקיום העצמי של האדם עצמו, אין לו מאומה. והקיום העצמי של האדם עצמו, הוא הדבר שהאדם תלוי בו רגשית יותר מכל, ושהאדם מפחד לאבד אותו, יותר מכל. והסיבה שהאדם נקשר רגשית לכל מיני דברים, היא בגלל הפחד הקיומי שלו, שמא הוא ייאבד את קיומו העצמי. ולאדם יש חרדת נטישה קיומית כ"כ עמוקה, לאבד את הקיום העצמי של עצמו, עד כדי כך שהוא נקשר רגשית לכל מיני דברים שונים, שאח"כ הוא חווה חרדת נטישה כלפיהם. כי האדם נקשר רגשית, לכל דבר שעוזר לו ... כאשר האדם נמצא בחברת אדם אהוב, או בחברת דבר אהוב כזה או אחר, אותו הדבר, שהאדם נמצא בחברתו, גורם לאדם להרגיש יותר בטוח, לגבי הקיום העצמי שלו עצמו. והאדם ניקשר רגשית, לדברים שגורמים לו להתמודד, עם חרדת הנטישה הקיומית שלו, שהיא הפחד הקיומי של האדם, לאבד את הקיום העצמי שלו. כי האדם מרגיש חסר אונים, לגבי היכולת שלו לשלוט בקיום העצמי שלו. והאדם מרגיש חסר אונים, לגבי השליטה שלו בקיום העצמי שלו, ובצדק! כי האדם, לא באמת שולט בעצם הקיום העצמי של עצמו. כי האדם לא בוחר לדעת שהוא עצמו קיים (קיום עצמי = לדעת / להרגיש שאתה קיים). והקיום העצמי של האדם, נובע מעצמו, בלי השליטה העצמית של האדם בשום צורה שהיא. והאדם תלוי כל כולו, בקיום העצמי שלו. והאדם חווה חרדת נטישה קיומית וחרדת פרידה קיומית, מעצם האפשרות, שהוא יחדל להיות קיים. כי כנ"ל, הדבר שהאדם תלוי בו יותר מכל וקשור אליו יותר מכל, הוא הקיום העצמי שלו עצמו. וכאשר האדם נמצא בחברת אדם אהוב וכיו"ב, אז האדם חווה סוג של תמיכה נפשית, לגבי חרדת הנטישה הקיומית שלו. כי האדם מרגיש שהוא ... רק דרך אחת בלבד בעולם, להשתחרר מכל חרדת נטישה באשר היא. והיא, על ידי זה שהאדם מתבונן עמוק עמוק אל תוכו, ומגלה את מהות הקיום העצמי שלו. כי כאשר האדם מגלה את מהות הקיום העצמי שלו, הוא מפסיק לפחד לאבד את הקיום העצמי שלו עצמו. כי הוא מצליח לחוות את הקיום העצמי שלו, בדרך חדשה לגמרי. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. והרעיון הוא, שכל זמן שהאדם קיים, וכל זמן שיש לאדם רצונות כאלו ... שלו להרגיש טוב תמיד, רק הוא ממילא יהיה משוחרר, מכל שאר הדברים שהוא תלוי בהם רגשית, שתפקידם לגרום לאדם להרגיש טוב. ונאיר: כי הקיום העצמי של האדם, והרצון העמוק ביותר של האדם, להרגיש טוב תמיד, הם בעצם דבר אחד ממש, שתלוי אחד בשני. ולהשתחרר מהרצון העמוק ביותר, זה רק כאשר משתחררים מהפחד לאבד את הקיום העצמי. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. ובסיכומו של דבר, להתמודד עם חרדת נטישה וחרדת פרידה, זה אפשרי, רק על ידי שחרור ... עם נקודת המבט ההפוכה, כנ"ל. והדרך כיצד להשתחרר רגשית לגמרי, מהרצון העמוק ביותר, היא על ידי הבנת הרצון העמוק ביותר, והבנת הקיום העצמי שלו עצמו. וכפי שכבר ביארתי את כל הדברים האלו במקומות אחרים. ...

... מיד הוא נעלם. ומי שמגיע לשנאה אין סופית, גם הוא, ברגע שהוא חווה שנאה אין סופית, באותו הרגע, הקיום העצמי שלו מתבטל ממש. וזה בדיוק כמו מי שאוהב באהבה אין סופית, שהוא לא יכול שלא לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, ואז הוא חושב רק עליו, וגם אז הקיום העצמי של האדם מתבטל. כי מי שיחשוב רק על ישות אחרת בשלמות, ...

... בלבד, ממילא הוא לא יוכל לדעת שום דבר, ולא תהיה לו שום העדפה אישית, ושום רצון אישי, ושום רגש אישי, ואפילו לא תחושה של קיום עצמי. שגם היא, תחושה אישית סובייקטיבית בלבד. ונחדד ונבהיר, כי ...

... שלא יהיה שיפוטי לגבי שום דבר בעולם, הוא גם לא יוכל לחיות בעולם. כי בלי שיפוטיות כלשהי, אין זהות עצמית, ואין רצון עצמי, ואין דעה עצמית, ואין העדפה עצמית, ואז אין שום משמעות לקיום העצמי. ולכן השאלה היא, מהי השיפוטיות הטובה ביותר, שעל האדם לסגל לעצמו? והאם בכלל כדאי להיות שיפוטי? והתשובה היא, שהשיפוטיות הטובה ביותר, היא שיפוטיות אמיתית. ...

... לכך היא, שראשית כל יש להכיר בכך, שאין שום אפשרות להיות קיים בעולם הזה, בלי מחויבות כלשהי. וכדי שהאדם יהיה קיים, מוכרח שהוא ירגיש שיש משהו שהוא מחוייב אליו. כי בלי שום מחוייבות כלשהי, אין שום משמעות לקיום העצמי של האדם. כי הקיום, הוא בגלל תחושת החיסרון, שהיא תחושת הצמצום, תחושת הרצון, תחושת ההזדהות, תחושת ...

... חייב להשיג דבר כזה או אחר, ושהמציאות חייבת להיות כך או אחרת. וזה לא ממש משנה, מהו הדבר שהאדם חושב שהוא חייב שהמציאות תהיה כך. כי אפילו החיים של האדם והקיום העצמי של האדם, שאם האדם חושב שהוא חייב לחיות, ושהוא חייב להיות קיים, ושהוא חייב להיות בריא, שזה כמובן דבר שהוא נחשב לדבר חשוב, הרי שגם ...

... ועד שהאדם לא יבין מהי מהות ההתרחשות עצמה, דהיינו, מהי מהות הדברים שישנם, ומהי מהות קיומם, עד אז האדם לא באמת יכול להבין את מערכת היחסים שיש בין הישויות השונות. כי בלי להבין את הקיום עצמו, דהיינו, להבין מהו מה שישנו? ומה גורם למה שישנו להיות ישנו? בלי להבין מה גורם ...

... עצמית, קיום עצמי, קיום בלי מודעות, מודעות בלי קיום, מהו קיום? מהי מודעות? מהי ...

... וכיצד התוצאה עצמה מוצגת. האם היא מוצגת כתוצאה שהיא מוכרחת להיות נכונה בגלל אותה הסיבה, או שמא היא תוצאה שהיא רק אפשרית בגלל אותה הסיבה. והאם התוצאה מוצגת כרעיון שיש לו גם זכות קיום עצמאית ושהסיבה רק מחזקת אותו, או שמא הרעיון מוצג כאילו הוא קיים, רק בזכות אותה הסיבה שהוצגה. וגם, האם ועד ...