... יהיה מה"אני" החיצוני שלו והלאה רק בנפרדות, ומה"אני" שלו פנימה, יהיה רק באחדות אמיתית בו זמנית תמיד. שזהו החיבור של הזמן עם מעל הזמן. כי לפני הגדרת ה"אני", שם אין זמן כלל. כי הגדרת ה"אני" היא בתוך הזמן והמקום (שיש מקום וזמן ל"אני" ולהפך של ה"אני"). והנקודה שלפני ה"אני", היא מחוץ לזמן ולמקום. והדרך של האדם להשיג את החוויה הזאת, היא רק על ידי זה שהאדם מסתכל אל ...

... בעצם צורה חיצונית, של ישות אחרת, פנימית יותר. שבה, אין שום הפרדה, בין ה"אני" של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מה"אני" של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ... מבט אמיתית, פירושו, להסתכל על המציאות מנקודת מבט, שרואה את כל נקודות המבט כישות אחת ממש. דהיינו, גם את נקודת המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם האחדות של המציאות כנ"ל. ... בלהות על ידי השדים, שמתעללים בו, שהם הרצונות של האדם שמתעללים בו. וכאשר האדם מבין את כל הנ"ל, אז גם חווית הבחירה החופשית שלו משתנה, וגם חוויית המקום והזמן, משתנות גם הן ועוד. ומי ש לא יודע שהוא בתוך חלום עצמי של עצמו, הוא בפיצול אישיות באמת. כי מצד האמת, האדם הוא ישות ...

... האנושי. אבל הוא עדיין גם אלוהים ממש. כי היד המצומצמת, היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, ...

... היא יוצרת ומסובבת את האדם, בכל זמן ובכל מקום (כפשוטו), בחוויה נצחית ואין סופית של נפרדות. והאדם לא יכול להשתחרר מחוויית הנפרדות הזאת של המקום והזמן, בשום צורה שהיא. וכל חווית נפרדות, היא חווית סבל. כי ההפרדה, היא צמצום. והצמצום, הוא חסר את השלם, ולכן האדם סובל. והאדם לא יכול ...

... שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, ... האלו בפני עצמו, כבסיס אמיתי של כל הישויות שישנן. ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום דבר. ומי שיחקור את משמעות הזמן והמקום, יראה שגם הזמן והמקום, גם אלו שתי צורות שונות. ולצורך ההעמקה נחדד: כי בלי מקום, אין זמן, ובלי זמן, אין מקום. כי ... זמן. ובלי זמן, לא ניתן לנוע ממקום למקום, וא"כ אין מקום. ויש מקום לרגעי הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחוייב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ומקום. כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם כאילו "כלום" / "שום דבר". כי מה שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן, הוא לא קיים כלל, ... ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי בעצם הדבר היחיד שקיומו הוא מחוייב, הוא מהותה של המציאות, שהיא חסרת כל צורה. ואפילו צורת מקום וזמן אין שם כלל, דהיינו, השום דבר / הכלום, הוא קיומו מחוייב. ואפשר להסתכל על הדברים מנקודת מבט ... אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, שכל ישות קיימת בפני עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם את מה "שנקרא" המהות של המציאות, שהיא עצמה לא קיימת כלל, אלא ...

... המהות והמשמעות של כל דבר ודבר שיש בעולם, לפרטי פרטים? כי כל פרטי הפרטים, הם ביטוי השכל, של ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את המקום והזמן וכולי. וכאשר האדם רואה איזה דבר מולו, על האדם להבין שהוא בעצם רואה חלק של עצמו וביטוי של עצמו. כי כל מה שיש בחלום, זה הכל עשוי ...

... לא אין סופי וכולי. ורק בהבנת האחדות, רק שם אין חילוק בין היש לבין האין, ובין הסוף של זמן ומקום, לבין האין סוף שמחוץ לזמן ולמקום, ושם אין שום אלוהים כלל, כי יש רק אלוהים ואין שום אלוהים, והכל אחד ממש. ...

... הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא בגודל אין סופי אמיתי (אין סוף אמיתי, הוא גדול יותר מאשר המקום והזמן, דהיינו, בחינת האין). כי יש ישות אחת ויחידה. שמנקודת מבט אחת, היא נראית אין ... בעולם, היא מחייה את כל העולמות כולם ואת המקום ואת הזמן וכולי. וכל נקודה, היא נקודת המרכז של העולם, בבחינת מה שביארתי על עניין "אמצעותא ...

... עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו לחקור ולדרוש, עד אשר האמת תתברר באשר היא. ועל האדם לזכור, שהשכל שלו עצמו, הוא זה שגורם לו להאמין שחווית הזמן והמקום והנפרדות, שהיא אכן מייצגת את האמת, שעל ידי זה האדם ...

... עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר גדול עוד יותר וכולי. אבל כל אין סוף, הוא נמצא באחדות עם האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפ"כ יש גבוה מעל גבוה עד אין סוף אין סוף). ודבר שהוא טוב מאוד, או שהוא רע, מאחר שהוא שונה מהטוב האמיתי כפי מה שהוא, ...