... אמיתי ואין סופי ממש, הוא לא רץ להציל את האדם מהחושך שבו הוא נמצא. כי בעיני החכם האמת, אין שום חושך כלל, והכל הוא אור אמיתי באמת. ואעפ"כ, מצד הנפרדות, החכם האמת, עוזר לאדם לראות את האמת. שבאמת, כל הצורות שבעולם, הן אור אמיתי, שהוא חסר כל צורה וכולי. ואעפ"כ, מחמת שהחכם האמת כבר ניצח את המלחמה, ומחמת שהוא כבר בשלמות שאין שלמות אחריה, לכן הוא לא ...

... של המציאות וכולי. כך שבכל מקרה, האדם כל הזמן תלוי בכל מיני דברים. והישות היחידה שהיא לא תלויה בשום דבר, היא המציאות עצמה. שקיומה וכל צורותיה ואפשרויותיה, הכל תלוי בה בלבד. כי ... והחיות, של כל מה שיש בעולם. וכל אדם בעולם שנהנה ממשהו כלשהו, הוא בעצם חווה הנאה, מהתגלות השכל של החכם האמיתי, שמלובשת במקום ובזמן ובצורה, שממנה הוא נהנה. אבל כל ההנאות שיש ... שקיומה לא תלוי בשום דבר, מלבד בקיומה העצמי, שהוא קיים מצד עצמו וכולי. וכל זמן שהאדם רחוק מהשכל של החכם האמת, כואבת לו יותר, התלות שלו בצורות השונות של המציאות. וכאשר האדם מגלה את ... באופן ישיר, דרך כל הלבושים כולם. וגם אז האדם תלוי בשכל של החכם האמיתי. אלא, שהוא לא חסר אותו לעולם. כי הוא מתגלה אליו, באין סוף דרכים וצורות וכולי. ...

... השכר שלו. והמצוות או העברות, אלו השכלים שבהם נאחז האדם, והפירושים שלפיהם מבין האדם את המציאות. ומי שעושה עבירות, דהיינו, מפרש את המציאות בצורה שגויה, הוא מקבל את עונשו בזמן אמת, תוך כדי זה שהוא מפרש אותה בצורה שגויה. וככל שהאדם מפרש את המציאות, בצורה של יותר נפרדות, כך רע לו יותר. ומי שהוא צדיק אמיתי שעושה רק מצוות ... וכולי. ועל האדם לדעת, שהעולם, הוא לא הפקר, מצד האדם עצמו. כי מצד המציאות, העולם הזה, הוא כולו הפקר ממש, ואיש הישר בעיניו יעשה. כי אלו הכל צורות של המציאות. והמציאות טוב לה, עם כל צורה שהיא. אבל מצד האדם עצמו, העולם הוא לא הפקר. ומי שלא מבין את ...

... יוצרים סבל אמיתי, במסווה של אושר שהוא שקרי? כי יש מנהיגי שקר, והם הרעיונות השקריים, שמלובשים ומתבטאים, גם דרך צורות שונות של המציאות. דהיינו, דרך בני אדם, שמפיצים את רעיונות השקר האלו. ואם היה האדם משתמש בשכלו, הוא היה רואה איך כל צורת החשיבה של העולם הזה, היא תרמית אחת גדולה. ואז הוא ... יותר ויותר, בלי לדעת שהוא יכול לא לסבול כלל. והעניין הוא, כי מצד האמת האמיתית, הכל אחד ממש, והשלמות נמצאת בכל צורה וצורה של המציאות. ומצד האמת, כל מה שהיה הווה ויהיה לאדם, זה הכל קורה, בבחירה חופשית ומלאה, של האדם עצמו. כי ה"אני" האמיתי של האדם, זה אלוהים האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד. ומאלוהים האמיתי, נוצרת הנפרדות וכולי. והאדם עצמו כאלוהים, בוחר לפצל את עצמו לאין סוף צורות, שנמצאות באין סוף זמן ומקום. והאדם, הוא אחת מהצורות האלו, שנמצאת בתוך גוף גשמי וכולי. ומי שמבין את כל זה באמת, הוא גם חווה את זה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל דבר שיש בעולם, יש בו חסרונות. כי כל דבר, הוא מוגבל לצורה כלשהי, והוא חסר את כל מה שנפרד ממנו. והאדם רוצה את השלמות, ולכן הוא מרגיש רע תמיד. כי השלמות, לא נמצאת בתוך שום דבר מצומצם כאן בעולם שלנו. וכאשר רע לאדם, אם היה לאדם שכל ... בעולם, לא יכול לגרום לאדם לחוות את המציאות, כפי מה שהיא הייתה, לפני שהיא הייתה, דהיינו, בשלמות שלפני נפרדות הצורות. וכולם מטעים את האדם בהטעיות שונות. והם, כאילו מוכרים לאדם אושר. אבל באמת, הם מוכרים לאדם רע. כי הם מחזקים אצל האדם, את המחשבה, שכאילו לא הכל מושלם, ושכאילו לא הכל כרצונו ...

... אומר, שכל דבר הוא לא קשור לשום דבר אחר. דהיינו, שכל דבר הוא סיבת עצמו. ובשורשו, הסיבתיות והאקראיות, אלו צורות שונות של אותו הדבר ממש, והכל אחד וכולי. וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. משום, שלומר שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו הוא, שאין שום תכלית אחרת, מלבד הדבר ... הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחוייב מצד עצמה. כי אם קיומה מחוייב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית ... וא"כ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא המחוייב. ואז ממילא יש לשאול, כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי הצורות שבמקום ובזמן. אבל המהות, היא לא משתנה לעולם. והאמת היא, שהכל אחד ממש. שמצד אחד יש ריבוי צורות שונות, אבל מצד שני, הצורה והמהות, זאת ישות אחת ממש, שאין בה שום שינוי כלל. ואע"פ שזה לא הגיוני, שהצורות השונות, הן ישות אחת ממש, אעפ"כ כך הוא הדבר. והתכלית המחויבת, של קיומה של המהות שלא משתנה לעולם, התכלית הזאת היא התכלית של כל הצורות כולן. שנראה שהן משתנות. אבל באמת, אין שום שינוי כלל, בין השינוי, לבין העדר השינוי וכולי. ...

... - למה האדם מחליף כל הזמן את צורות הסבל שלו, במקום לחפש את השלמות? מי שיתבונן יראה, כי האדם כל הזמן מחליף את צורת הסבל שלו, בצורה אחרת של סבל. כי תמיד, יש לאדם חיסרון כלשהו, שמשהו חסר לו / משהו יכול להיות עוד יותר טוב / משהו ... חוסר ההתאמה שבין הרצון של האדם, לבין צורת המציאות. וזה עצמו נובע, מתפישת הטוב והרע של האדם, שיוצרת את הרצון וכולי. וכאשר האדם מבין את זה, אז במקום לרצות להחליף בתי כלא וצורות סבל חדשות, הוא בעצם מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את עצמו ואת הרצון של עצמו וכולי. עד ...

... הסבל, שיוצרים סבל. כי הסבל נוצר, רק בגלל שהאדם מנסה לברוח ממנו. כי גם הסבל, גם הוא, רק צורה של המציאות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא נגד הסבל, באותו ... רע, וממילא הוא סובל. כי סבל, הוא תחושה. וגם התחושה של הרע וגם התחושה של הטוב, אלו רק צורות בלבד. וכאשר האדם מגדיר את הרע כאויב שלו, ממילא הוא ימשיך לפחד ... ובנוסף, אין שלמות, כאשר אין רע. כי המציאות השלמה והאין סופית, מכילה בתוכה את הרע, כאחת מהצורות שלה. והשלמות היא, רק כאשר יש הכלה מלאה, של כל הרע שיש בעולם. ... האדם, איך ליהנות באמת בטוב אמיתי, מהסבל. ואיך לראות את השלמות האין סופית, שנמצאת בתוך הצורה של הסבל. והדרך היחידה להשתחרר באמת מהסבל, היא רק על ידי זה, שהאדם מצליח ליהנות באמת, מהסבל. כי גם הסבל, גם הוא צורה של המציאות כנ"ל. וכאשר האדם סובל, המציאות נהנית מכך. כי ... האדם, לא מפחד מהפחד, ולא כועס על הכעס וכולי. אלא האדם חי חיים טובים באמת, שאינם תלויים בצורה כלשהי של המציאות, גם לא בצורה רגשית כלשהי של המציאות. ושם, הטוב הוא אמיתי באמת, שהוא לא תלוי בצורה כלשהי וכולי. ...

... כי יש כאלו, שנדמה להם שהם יצאו מהפוסט טראומה שלהם. דהיינו, שהם השלימו עם העבר שלהם בצורה מושלמת, ושהלב שלהם שקט ונקי לגמרי, לגבי כל מה שקרה להם בעבר. ועל האדם להתבונן אל תוכו ולשאול את עצמו, האם אני כ"כ מרוצה ממה שעבר עלי, עד כדי כך, שאני מוכן מלכתחילה, ... שהוא יביא לך, שום תועלת אחרת שנפרדת ממנו?! והחכם האמיתי, הוא מלמד את האדם לראות את האמת, בצורה כ"כ צלולה וברורה. עד שהאדם רואה ממש את האמת, שהכל אחד מושלם. ומבחינתו של האדם, כל הצורות כולן, טובות באותה המידה ממש. שאז האדם לא מפחד ולא חושש כלל, לחזור למצב שבו הוא היה בעבר, או שיקרה לו דבר רע כלשהו בעתיד. כי האדם יודע את האמת, שהכל טוב אמיתי תמיד. ... שהוא היה בעבר, בלי שום שינוי, הרי שעדיין יש לאדם פוסט טראומה. והחכם האמיתי, מצד אחד, כל הצורות טובות לו באותה המידה ממש. ואעפ"כ, הוא רוצה צורה אחת, יותר מאשר צורה אחרת. כי מהאחדות, מתהווה הנפרדות. והיא עדיין נמצאת באחדות, עם האחדות שלפני הבריאה וכולי. ...

... שבה יכול להיות קיים העולם שלנו בצורה הנוכחית שלו, הוא זמן מוגבל. אבל לפני ואחרי הזמן, תמיד יש עוד זמן אחר. וברגע שיש התחלה וסוף לזמן, הרי שזה רק לזמן שלנו, אבל תמיד ... הרי שבו זמנית, תוך כדי שהוא מסתכל על צורה אחת שנמצאת במקום אחד, בו זמנית באותו הרגע ממש, יש עוד מקום גדול, שיש בו עוד המון ישויות אחרות, באותו הרגע ממש. וכך גם לגבי הזמן. ... תמיד. אלא, שבכל פעם, האדם רואה את הצורה, שיש בחיבור של נקודת הזמן והמקום, שעליה הוא מתבונן. והזמן לא נוצר, ורגעי הזמן לא עוברים. ומתחילת הזמן, לא עבר שום זמן. אלא, הזמן ... זה במקומות אחרים. ובכל פעם, האדם רואה צורה מסוימת, שנמצאת במקום ובזמן מסוים. והמשמעות שלה נובעת, מהצורות שיש ברגעי זמן אחרים ובמקומות אחרים וכולי. ועוד נוסיף ונאמר, כי הזמן והמקום הם אין סופיים. אבל מהותם, היא הגבול שלהם. כי הזמן הוא ...

... שלנו, פועל לפי חוקיות כלשהי של סיבה ותוצאה. ונדמה לאדם, שע"פ חוקיות הסיבה והתוצאה של העולם שלנו, המציאות צריכה להיות בצורה כלשהי ברגע הבא. כי צורת המציאות שיש ברגע הזה, היא מחייבת ע"פ החוקיות של הסיבה והתוצאה, את הרגע הבא, להיות בצורה כלשהי. ויש רמות בטחון שונות. שלפעמים האדם בטוח שהדבר יקרה, ולפעמים האדם רק משער שהדבר יקרה וכולי. והכל, הוא לפי הבנת ... יותר מאשר תחושה אישית של האדם בלבד. אך מצד האמת, אין שום חוקיות של סיבה ותוצאה כלל. כי שום רגע, לא מחייב את הרגע הבא להיות בצורה כלשהי. וכל רגע, הוא עומד בפני עצמו. ויש מרחב מקום וזמן אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. ורצף אפשרויות שחוזר על עצמו, ... אבל, עוד יש להבין, כי גם ע"פ החוקיות של הסיבה והתוצאה שלנו, עדיין צריך לזכור תמיד, שהכל יכול לקרות תמיד. וברמה הלוגית, כל צורה של מציאות, יכולה ברמה הלוגית, להוביל ולגרור אחריה, כל צורה אחרת של מציאות. ולפעמים האדם מתכנן תוכניות ארוכות טווח וכולי. ועל האדם לזכור תמיד, שברמה הלוגית, כל סיבה, יכולה להוביל לכל תוצאה שהיא. ויש אין סוף אפשרויות. ופוטנציאל הצורות האפשריות, הוא קיים תמיד. ומי שהוא מספיק חכם, הוא יודע ורואה בעיניו, כיצד כל סיבה, יכולה ברמה הלוגית להוביל, לכל תוצאה ...