... האדם? האדם סובל תמיד, מכך שהוא לא רוצה להרגיש רע. וכפי שכבר ביארתי, האדם מוכרח להבין למה הוא רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע. והאדם מוכרח להבין, למה הוא רוצה צורה אחת של המציאות, יותר מאשר צורה אחרת. וכאן יתבאר, כיצד צריך האדם לחקור ולגלות את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה ... כך ולא אחרת. אבל זה רק אפשרי בלבד. כי באותה המידה ממש, האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו היה ממשיך להיות קיים. והחיות של הרצון בצורה כלשהי, הוא הרצון עצמו ללא כל צורה. כי בלי הרצון עצמו, אין שום קיום לרצון בצורה כלשהי. ולכן, במקום לשאול מהיכן מגיע הרצון להרגיש טוב ולא רע, ובמקום לשאול למה אני רוצה כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא מורכב מה"אני" של האדם, בצירוף אל הרצון של האדם. כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיו"ב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של ה"אני" של האדם, הוא מחוייב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה "אני" בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי "אני", אין שום רצון כלל. והמהות היא ה"אני", והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את ... "אני". ואם ה"אני" היה המצוי הראשון, שממהותו קיימים כל הדברים כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו "אני". ואם קיים מה שאינו "אני", הרי שה"אני" הוא ישות מורכבת. שהצורה היא ה"אני", כמו גם הצורה של מה שאינו "אני", והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של ה"אני", היא ה"יש" עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה "אני", אבל לא יכולה להיות ישות של "אני", בלי שתהיה קיימת ישות כלשהי. דהיינו, ה"אני" הוא צורה של יש / של משהו שישנו. ויכול להיות משהו ישנו, שהוא אינו "אני", אבל לא יכול להיות "אני", בלי שיהיה קיים משהו שישנו. ולכן, ה"אני" הוא רק צורה, של משהו שישנו, והמהות, היא הישות של היש עצמו. ומי שרוצה להבין את עצמו ואת רצונו, הוא מוכרח להבין את מהות מה שישנו. וכבר עכשיו ניתן להבין, שמה שישנו הוא בעצם ה"אין" והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה כלל, הרי שאין גם צורת מקום וזמן, ואז ממילא אין שום דבר. כי גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי שום צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / שום דבר וכולי. ובלי שהאדם יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות ה"אני" שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ... ואם אין, אז אין מה להבין. אך לא כך הוא, כי גם האין הוא ישות מורכבת. וממה מורכב האין? כי האין הוא רק אפשרי המציאות וקיומו הוא לא מוכרח. כי יש לו את הניגוד, של היש צורה. וההפך וההעדר של האין, הוא היש. כי ההעדר של האחדות, היא הנפרדות. וגם האין וגם היש, אלו שתי צורות, של מהות אחת ויחידה באמת, שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה בין היש לבין האין, ובצורות של המציאות, יש הפרדה בין היש לבין האין. והשאלה הקשה היא, כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות

... - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש ... שום דבר חדש לא מתהווה כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות ... הוויה ראשונה אחרת. ואולי יש ריבוי הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא הוויה אחת ויחידה, שאין בה שום צורה כלל. וההוויה הראשונה, היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ובלי ההוויה שתהווה אותו. וגם כל צורה וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, ... הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, וא"כ היא מהווה גם את הצורה עצמה וממלאת אותה כולה, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר. וזה בעצם אומר, שלא נשאר שום "מקום", שבו תהיה צורה, שהיא אינה המהות עצמה. כי ההוויה ממלאת את הכל, ואין שום מקום, למשהו, שהוא אינו המהות הראשונה עצמה. ואין לומר שההוויה צמצמה את עצמה, ויצרה מקום שבו יוכלו להיות צורות (בבחינת החלל הפנוי), כי זה אינו אפשרי שיהיה מקום וחלל פנוי לצורות. כי המקום עצמו, גם הוא עצמו, כולו הוא רק הוויה עצמה, ולא יותר או פחות מכך. ... מלא בהוויה, ולכן לא יכול להיות שום מקום שבו יהיה חלל פנוי. כי החלל הפנוי עצמו, קיומו עצמו אינו אפשרי. משום שהוא עצמו צורה, שנפרדת מההוויה עצמה, וזה אינו אפשרי כלל. ואעפ"כ, מצד שני יש גם לבושים, שהם ... שהאין המוחלט יהווה את הנפרדות, ואעפ"כ הוא כך. ולא שהאין מהווה את היש, כי זהו מצד הנפרדות בלבד. אלא שהמהות ממלאת את הצורה כולה, למרות שהצורה נפרדת ממנה. והמהות והצורה הן ישות אחת ממש, למרות שהדבר אינו אפשרי כלל. וכאשר האדם מבין שהמהות והצורה הן ישות אחת ממש, אז ממילא האדם מבין שמצד האמת, אין שום שינוי כלל לעולם, ואז ...

... מוגדרת, וסבל בצידו. וכל רצון מוגדר, הוא שקר. ואצל החכם האמיתי, רצון מוגדר, הוא שקר טוב מאוד. כי אצלו הרצון שהוא חיסרון, הוא עוד צורה של שלמות. אבל אצל מי שחי בנפרדות, אצלו הרצון, הוא סבל קשה ... שלו. וכאשר האדם חוקר את שורש וסיבת הרצון שלו, הוא מגלה את מה שהוא באמת רוצה. והרצון האמיתי של האדם, הוא רצון אין סוף ללא כל צורה, שאז אין שום רע כלל. וכאשר האדם יודע את האמת, שהרצון ...

... יבדוק מה הוא רוצה. כי כל רצון, פירושו סבל, שהאדם חווה פחד שיקרה אחרת מרצונו. ושהאדם חווה שהמציאות טובה יותר, בצורה כזו ולא בצורה אחרת. ומי שנדמה לו שהרצון שלו בשליטתו, שיואיל נא לנסות להפסיק ולבטל את רצונו. כי אם לא יהיה לאדם שום רצון כלל, ... אבל רצונו לא תלוי בו, וגם קיומו של האדם עצמו לא תלוי בו. כי האדם הוא חלק ממשהו אחר גדול יותר. שכאשר הוא משתנה לצורה כלשהי, אז כל העולמות כולם משתנים, וגם ה"אני" של האדם והרצון של האדם, גם הם משתנים. והדבר דומה לגוף האדם, שכאשר ... הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ושהוא לא שונה מכל דבר אחר שישנו או שאיננו. והוא רואה את האמת, כיצד היש, מתהווה ... מלאה על הכל. כי אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ממש, שאפילו ה"אני" שלו הוא לא יותר מאשר צורה של משהו אחר, אז על ידי זה ה"אני" של האדם נעלם לו, והוא מקבל "אני" חדש, שהוא בעצם ה"אני" של אלוהים / המציאות, ... היינו שהאדם חווה שה"אני" שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא בתוך חלום. ואז הוא מבין שה"אני" שלו כמו גם כל מה ... האדם חוזר אל השכל שלו, ואז הוא זוכר ב"רשימו", שמצד האמת הכל אחד ממש, ושאין שום נפרדות כלל כלל לא, כי המהות והצורה הם אחד ממש באחדות מוחלטת, ואין שום דיבור ושום מחשבה ושום מעשה ושום שינוי כלל. וממילא לא שייך שום בחירה כלל וגם ... לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל ...

... את עצמו ממה שהוא רוצה. ומי שיתבונן פנימה, יראה כי מה שהוא באמת רוצה, זה לרצות את המציאות ולהגיע לשביעות רצון מהמציאות, כאשר היא תהיה בצורה כלשהי. והאדם כל הזמן מתאמץ לשנות את הצורה של המציאות, כדי להגיע לאותה צורת ... מיוחלת, שהאדם משקר את עצמו שכאשר היא תהיה, אז בצורת המציאות הזאת, הוא ירצה את המציאות כפי מה שהיא. אבל התכלית הסופית היא, שהמציאות תהיה בצורה שהאדם ירצה אותה. כי בסופו של דבר, האדם רוצה, לרצות את המציאות. ולרצות את המציאות באמת, פירושו לרצות גם את זה שהמציאות יכולה להשתנות כל הזמן. כי בכל צורה של המציאות, תמיד המציאות יכולה להשתנות לצורה אחרת. והאדם שרוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה מסוימת, הוא תמיד מפחד ולא רוצה שהמציאות תשתנה לצורה אחרת, שאותה הוא פחות רוצה. דהיינו, ... כאשר האדם באמת רוצה את כל המציאות. שאז האדם מרוצה מכל המציאות תמיד, ואז הוא באמת רוצה את המציאות. ובכלל זה גם את האפשרות, שהמציאות תשתנה לצורה אחרת. ומנקודה פנימית יותר, על האדם ... נגד רצונו. שזהו בעצם הסבל, שהוא הרצון של האדם. כי הרצון, הוא הסבל, וכל רצון הוא סבל (כי הוא יוצר צמצום של תחושת הטוב, והוא מגביל אותה לצורה כלשהי). ועל האדם לרצות את הרצון שלו, ... תשתנה וכולי. ובשורה התחתונה, מה שהאדם באמת רוצה, זה לרצות את המציאות באמת כפי מה שהיא ממש. וזה בעצם אומר, שכל המאמצים של האדם לשנות את הצורה של המציאות בכל דרך שהיא, בין אם זה ... את המציאות כרגע. ועל האדם לחוות, שכל המציאות היא התגלות והתגשמות רצונו. כך שכל מה שהאדם מנסה לשנות את המציאות, לא רק שהוא לא יכול בשום צורה, להשיג מכך את המטרה שהוא ירצה את ...

... ונראה לאדם שכנראה חלו כאן טעויות בתכנון של המציאות שלנו. ולאדם יש ביקורת על המציאות ועל הצורה שבה היא מתנהלת. ונראה לאדם שהוא חכם יותר ... כמו אצבע בתוך גוף האדם, שה"אני" האמיתי של האצבע, זה האדם עצמו. ועל האדם להבין, שהוא רק צורה וביטוי של משהו אחר, ושכל מה שהוא מאשים ...

... נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ולהטיל ספק בהכל, ולברר את האמת, האם באמת יש הבדל בין הדברים האלו, או שלא? ובכל פעם שהאדם חוקר ושואל, האם באמת יש הבדל, בין היש צורה אחת לבין האין צורה אחרת, הוא בהתחלה תמיד נתקל בתשובה, ש כן , יש הבדל בין צורה אחת לבין צורה אחרת. ועל האדם להמשיך ולשאול תמיד, למה יש הבדל בין הצורות האלו? ואולי אין באמת הבדל? ואולי ההבדל הוא שקרי? ומה יוצר את ההבדל? ומה גורם לדבר אחד להיות שונה מדבר אחר? ולמה יש הפרדה בין הצורות השונות? ואולי ההפך הוא הנכון? כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש? ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי זה לא משנה? דהיינו, אולי אין כאן שינוי אמיתי, אלא הכל אחד? ולמה זה ...

... מוגבל לשכל האנושי, שמכיל בתוכו את השכל האנושי, שהוא החכם ביותר שקיים במציאות. והשכל הזה מלובש בכל דבר בעולם, והוא החכם האמיתי של המציאות. והשכל הזה מלובש בצורות שונות ובהסתרות ובהתגלויות שונות, בכל מקום ומקום לפי התגלות השכל שיש בו. ולפעמים השכל הזה מתגלה יותר, דרך צורה כלשהי של המציאות. כגון לדוגמא בשכל של הספר הזה, שדרכו, השכל של המציאות, מתגלה יותר מאשר דרך שאר הצורות. כי בספר הזה יש התגלות גדולה יותר, של השכל של האחדות, של אחדות המהות והצורה, של התגלות השלמות שבחיסרון, של התגלות השכל שאינו ...

... הם כולם רחוקים מפנימיות השכל של החכם האמיתי. ואפילו הלבוש החיצוני ואפילו הלבוש הפנימי של הספר הזה, גם הוא עצמו רחוק לגמרי, מהשכל האמיתי של החכם האמיתי, שהוא חסר כל צורה, ושאותו צריך האדם להשיג, ... להיעזר באחרים, לצורך הבנת הספר הזה. ואפילו רצוי שהאדם יעמיק את מחשבתו ביחד עם אחרים, כדי להבין את השכל שיש בספר הזה. כי לפעמים כאשר האדם לומד עם אחרים, אז הוא רואה צורות חשיבה שונות להבנת כוונת ...

... של האיזון. שבני האדם חושבים, שהאיזון, הוא השלמות. ואצל בני האדם, איזון פירושו, כאשר אתה לא נמצא בשום קצה, אלא אתה בצורה מאוזנת, מחבר את שני הניגודים וההפכים. כגון לדוגמא, שהאדם לא יהיה עצלן לגמרי ושהאדם לא יהיה חרוץ לגמרי, אלא שהאדם יהיה גם וגם בצורה מאוזנת. וזוהי כמובן טעות, טעות שיוצרת עבור האדם, רק סבל. כי מצד האמת, איזון כמו חוסר איזון, שניהם סבל. משום שהסבל, הוא תחושת החיסרון, שהאדם חסר את מה שנפרד ממנו. וכאשר האדם חי בעולם של הצורות ושל הנפרדות, הוא תמיד חווה חסר. ולחיות באיזון הנ"ל, פירושו לצאת קרח מכן ומכאן. כי לא משנה באיזו צורה האדם יאחז בנפרדות שלנו, הוא תמיד יחווה חסר כלשהו, של שאר הצורות והאפשרויות. ויש איזון אחד ויחיד, שהוא ורק הוא השלמות. והוא כאשר האדם נאחז בכל הצורות כולן, בקיצוניות ובשלמות בבת אחת. כי כל זמן שהאדם לא נאחז בצורה כלשהי, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שתמיד הוא ירגיש שהוא חסר אותה. ולא ממש משנה מאיזו סיבה האדם לא אוחז בצורה כלשהי, הרי שתמיד האדם ירגיש חיסרון, מכך שהוא לא עצלן בשלמות, או מכך שהוא לא ... בבת אחת, במקום ובזמן אחד, ובשלמות אמיתית, שבה הוא נמצא בשני הקצוות בבת אחת? תשובה: על ידי התחברות לשורש של כל הצורות כולן. דהיינו, על ידי זה שהאדם רואה את האמת שהכל אחד, שאז ורק אז הוא יכול ... והיפוכו בבת אחת. ואז ורק אז, האדם חווה את השלמות באמת. ולסיכום: איזון אמיתי, פירושו חיבור ההפכים לישות אחת, שבה כל הצורות כולן, באות לידי ביטוי בשלמות מוחלטת במקום ובזמן אחד, עד שהופכת להיות ישות ...