... עושה הפרדה, כולם עושים הפרדה, הוא מדבר איתך בצורה של ההפרדה, הוא מדבר בשפה שלך. נמשיך מדברי רבי נחמן בחלק ג', פה רבי נחמן שולל את כל השיטות שבעולם, למה? כי כאן הוא מדבר על ההשגה הכי שלמה שיש, וכל זמן שאינך יודע את ... חושב שרע לו. תגיד אני מספיק טיפש שבגלל שיש לו צורה כמו שלי, אז יש לו תודעה כמו שלי, ואם לי היו מרביצים אז הייתי סובל ולכן אני חושב שהוא סובל אם מרביצים לו. ואני רוצה לעזור לו כדי שלי לא יהיה רע. זה בכלל לא קשור אליו ... בריא, אז אתה אכזרי. אתה אומר אני לא רוצה את הצורה של החולה וזה נקרא אכזרי. תבין כל דבר שאני אומר, רק הוא נכון, וגם רק ההיפך שלו נכון, זה לא הגיוני אבל זה ככה. שאלה: למה אתה לא אומר גם וגם? אליעד: כי גם וגם זה צמצום. ...

... סביבך. העולם הוא חי. בואי אני אקדם אותך מה היא החוויה. אני אגיד לך איך אני חווה. העולם חי, מה הכוונה שאני אומר שהעולם חי? בצורה חיצונית העולם נראה די מת, הכל ממשיך מהקודם, לא משתנה, הכל סטטי, אמנם ... זאת, את יכולה לחוות את זה אחרת. אני למשל לא רואה פה קיר כשאני חושב על זה, אני רואה כאן משהו שעכשיו נוצר. אני רואה כלום בצורה של קיר. עכשיו נוצר הקיר, עכשיו נוצרת השיחה, עכשיו נוצר הזיכרון שלי, ... שהמציאות הזאת היא תיאטרון ומאחוריה יש עוד עולם. והעולם הזה הוא השתקפות של העולם שמאחורה. עכשיו כדי שאת תחווי את הקיר הזה בצורה שונה, את צריכה לדעת מה יש מאחור, אם פעם אחת תראי מה יש מאחור, אז כל ... אבל אני עצמי נמצאת בעולמות אחרים, זה משנה לך את כל החוויות. שתביני, זאת לא חוויה קטנה של אני גם, את פחות מזדהה עם הגוף, הצורה, המקצוע, זה סתם. כמו שיש את הקיר, יש את הגוף, אבל זה לא אני, אני ... בזה מלובש השכל, שלמרות שאת רואה כל מיני דברים שונים, זה אחד. את חווה פה חוויה עוצמתית, המהות היא גזר, הלבוש החיצוני זה הצורות של הגזר, אז כאשר את מתבוננת בזה את חווה שאת אלוהים, זה הזכיר לי שלמרות שיש צורות חיצוניות, עדיין אני נשארת הראשון. וההבנה הזאת היא מאה אלף ביום, כל ... את זה. את רוצה להגיע למצב שאם תראי קיר תחווי משהו חדש, נכון? את רוצה להגיע למצב שכאשר תראי אש שמחממת את המים, תחווי את זה בצורה אחרת. למשל ניקח אש ונשים לידה נייר, את בטוחה מאה אחוז שהאש תשרוף את ... שאלה: שלשבת על הכסא יש שתי חוויות, אני הגוף המצומצם יושב על הכסא, או שאני האלוהות שבוחרת לשבת על הכסא אליעד: באחד מהצורות שלה, היא עושה את עצמה לצורה ומלבישה אותה בלבוש של כסא. בסוף תביני עוד דברים שהכסא עצמו הוא גם ... משהו לא טוב? האם את חושבת שזה משנה הדגים האלו? שאלה: אולי בשר כן אליעד: אם עכשיו נביא לך מרק עוף, שאת יודעת שהרגו את החיה בצורה אכזרית, האם תאכלי או לא? שאלה: אני לא יאכל, כי יש לי אוכל אחר. אליעד: ... מה היה אתמול. שאלה: אבל צריך כוחות אדירים כדי להיכנס פנימה. אליעד: תקשיבי, זה לא קשה כל כך, אתה אומרת אני לא רגילה לחשוב בצורה הזאת. אבל את גם לא רגילה להינות בחיים מחוויית התחדשות. אבל את מורדת ... שאת מרוצה, אבל את גם לא מרוצה. כל דבר בעולם אפשר למצוא בו טוב ואפשר למצוא בו רע. מה שאומר, שכול דבר בעולם את מרוצה ממנו בצורה כל שהיא וגם לא מרוצה ממנו בצורה אחרת. למשל כשאת משקרת ואומרת שיש לך הרמוניה, כאילו מסתכלת רק על החצי ...

... להיות מאושר, הכוונה היא בשום מצב בעולם, כולל במצב שבו האדם יושב צמוד לאלוהים או כל צורה אחרת. שזאת בדיוק אשליית גן העדן שאותה הזכרתי קודם. ולמה האדם ... שהתודעה של האדם חווה נפרדות משאר המציאות, דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו בצורה שונה, מאשר האדם חווה את המציאות השלמה עצמה. דהיינו, כל זמן ... כלשהו. והחכמים שמבינים את הנושא הזה, הם יודעים, שלעולם האדם לא ירגיש שלמות בשום צורה שהיא, אא"כ הוא עצמו ישנה את התודעה שלו ויקבל תודעה אחרת, ...

... ותכנים, שבהם המציאות שלנו והחוקים שלה, משנים את הצורה שלהם. ועל ידי צפייה של האדם בתכנים כאלו, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומעורר אצל עצמו, את השכל של האחדות. והעניין הוא, כי התודעה של האדם חיה בעולם של חוקים קשוחים מאוד, ... חווית הזמן של האדם. כי האדם רגיל לראות את העולם בצורה מסוימת. ולכן נדמה לו, כאילו באמת זוהי הצורה הטבעית של העולם. והאדם שוכח, שמצד האמת, לעולם אין שום צורה טבעית. כי הצורה, היא אינה טבעית. והטבע של הדברים, הוא חסר כל צורה. ומצד האחדות של המציאות ששם הכל אחד, שום דבר לא יותר הגיוני מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם בתוך חווית הזמן. אך מצד האמת, מי שיודע את האמת שהכל אחד, הוא מבין, שבאמת כל הצורות כולן, הן חסרות כל כוח עצמאי, והן כולן רק אפשרויות שונות וצורות שונות אקראיות, שמנוהלות בצורה סיבתית, על ידי האחדות של המציאות. (שבה הכל אחד, ואין שום שינוי כלל). וכאשר האדם מתבונן בדמויות השונות בסרטים המצוירים, אז אם יש לאדם שכל אמיתי, אז לאחר מכן, כאשר הוא חוזר ...

... של האדם, מתאחדת עם הלא ידוע, שהוא האחדות של המציאות. כי האחדות של המציאות, הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות, אז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר ... של המציאות. אלא, שהאדם לא מכיר את ההנאה הזאת, שמשתקפת אליו מכל דבר. כי האדם לא מזהה אותה, משום שהוא לא מסוגל להגדיר אותה, כי היא חסרת כל צורה כנ"ל. אבל אחרי שהאדם זוכה לחזור מביטול לאין סוף, אז ההנאה הזאת משתקפת לאדם מכל דבר, ואז האדם רואה את ההשתקפות של השום דבר, בכל דבר ממש. ...

... או אפילו שלושה. והסוג הראשון, הוא רצון רגיל, שבו האדם רוצה איזה רצון מוגדר. כי כל רצון, הוא מוגדר בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, שבו האדם רוצה רצון, אך רצונו לא מוגדר כלל. שזהו רצון ללא צורה וללא הגדרה. שהאדם עדיין חווה סוג של רצון, אך הרצון שלו לא מוגדר ... בו זמנית כנ"ל? והתשובה היא, כי השכל האמיתי, מפרק את הרצון. כי האדם רוצה דבר מוגדר, רק משום שהוא חושב שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת של המציאות. ומי שרוצה לפרק את הרצון שלו ואת ההיאחזות והתלות הרגשית שלו, בצורות של המציאות, עליו להשתמש בשכל שלו. ולהשתמש בשכל פירושו, שעל האדם לא ... וברגע אחר, יהיה יותר טוב, אם המציאות תהיה כך או אחרת. והאדם אינו מבין, שהטוב והרע לא תלויים בשום צורה חיצונית של המציאות, אלא אך ורק בצורה, שבה האדם מקבל או לא מקבל את המציאות. ושום דבר בעולם לא מעלה ולא ... עד שלא יתברר לו, האם הוא באמת אמיתית, רצון ראוי או לא. ורצון ראוי, הוא רצון שרוצה שהמציאות תהיה בצורה מסוימת טובה. והרצון הוא ראוי, רק אם באמת הצורה הרצויה של המציאות, היא אכן טובה, יותר מאשר צורה אחרת. ועד שהאדם לא מבין בוודאות מוחלטת, מהי תכלית העולם והחיים, ... הפנימית של המציאות, הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם משתמש בשכל שלו, ומברר מה האמת. האם באמת, צורה אחת של המציאות טובה יותר מאשר דבר אחר? ולמה היא יותר טובה? ומה גורם לה להיות יותר טובה? והאם באמת הצורה הזאת, יותר טובה מאשר צורה אחרת? ומה הסיבה שזה טוב וזה רע? והאדם לא מתפשר ולא מאמין לטיפשות ... הרצון, בלי לרצות לשנות או לבטל אותו כלל. ועל ידי ההבנה עצמה, על ידי זה בעצמו, האדם חווה את רצונו בצורה חדשה וכולי. ...

... סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח ... עצמו, כאלוהים. אבל הוא לא עובד, עבור אף אחד אחר. ויש בזה עוד עניין, והוא, כי כל זמן שנדמה לאדם שלבוש וצורה אחת של המציאות, טובה יותר מאשר צורה אחרת של המציאות, הרי שהאדם עובד אלילים, חסרי כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון, ... שקרית, שהיא רק לבוש של מהות המציאות, ששם אין שום אחדות ונפרדות כלל. ולכן, גם מי שנאחז באחדות, שיש לה צורה כלשהי, גם הוא עובד אלילים, ולכן, גם הוא סובל. ורק כאשר אין אצל האדם שום אלוהים כלל, כי הכל אחד ממש, והכל אלוהים עם כוח וללא כוח, בצורה אין סופית ללא כל גבול, אז ורק אז האדם לא עובד אלילים, והוא חווה, שהוא עצמו תקיף ...

... תמיד נשאר עם עצמו. וקיומה של התודעה הוא נצחי, כי כל הדברים קיומם הוא נצחי. והדברים רק משנים את צורתם, אך לא נעלמים לעולם. ולכן בשום צורה, האדם לא יכול לברוח מעצמו. וחוסר התועלת בניסיון לברוח מעצמך, הוא משום שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם, היא משום שהתודעה של האדם קיימת. ...

... נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא "יש" צורה כלשהי, והלבוש השני הוא "אין" צורה כלשהי. ובכך נפרדים, כל ההפכים כולם. אך ההפכים הם רק בצורה החיצונית. ולכל הדברים שבעולם, יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם, ללא שום הפרדה של הצורה החיצונית. ולכן, כל הדברים במהותם, הם אחד. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים ... של כל הדברים. דהיינו, שה"אין" מקיף את ה"יש". ואם ניקח לדוגמא את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים ... הדבר המנוגד לו, גם הוא עצמו אין לו שום משמעות אמיתית, אלא הוא רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. ... שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחוייב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ואם יש צורה והעדר צורה, הרי שיש מצוי ראשון נוסף, שמתבטא כצורה וכהעדר שלה. כי הצורה, לא יכולה להוות את ההעדר שלה. ולכן הצורה לא יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין ... כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם נמצאים. ... עוד יותר. כי לפני ואחרי הזמן, פירושו מרחב זמן גדול עוד יותר. וכיו"ב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר ... אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמא להגדיר כי קיומו ... קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם האין סוף, גם הוא מוגבל. כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וגם המחוייב, גם הוא לא יכול להיות ... ראשון. ולכן שום דבר לא מחוייב, יותר מאשר דבר אחר. ולכן הכל אפשרי והכל מחוייב באותה המידה ממש. וגם המהות אינה מחויבת. כי המהות, היא שינוי צורה, מהלבוש של המהות. וא"כ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה ... וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנ"ל. וקיומם הוא הכרחי ... אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך אין סוף מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק ... האירועים השונים. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן פעם אחרי פעם, האדם מנסה להגדיר את החוקיות של רצף הצורות האלו. ואת רצף הצורות האלו, האדם מכנה אותן בשם "חוק טבע" וכיו"ב. אך באמת אין כאן שום חוק כלל. וכמה חסר הבנה ... אפשרות, שאין שום חוק שאומר שהיא לא תשתנה. וממילא, אין שום חוק אמיתי כלל. ובנוסף, יש אצל האדם אשליה של סיבתיות. כי כאשר האדם רגיל לראות צורה אחת של מציאות, שאחריה תמיד מגיעה צורה אחרת, אז האדם חושב שה

... סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו יהיה בתוך מרחב מקום גדול יותר. וכיו"ב לגבי הזמן, שלא ניתן להגביל אותו. כי גם אם ... ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות ... בכדור הארץ הקטן שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר מאשר רק צורה אפשרית וכולי. ואעפ"כ ניתן אולי לומר, שאולי רק ברמת הפוטנציאל של המציאות יש אין סוף אפשרויות, אך בפועל יש רק ... טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי ... מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של מהות אחרת, שהיא חסרת הצורה של הזמן והמקום שלנו, וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ואת עניין ... שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של המקום והזמן שלנו. והמכנה המשותף, הוא רחב יותר, מאשר הצורות שיש בו. ואנחנו כרגע נמצאים, בתוך האחדות הזאת. וכאשר האדם מבין שהוא נמצא בתוך האחדות של המציאות, והוא מבין גם, ... של התודעה, הוא צמצום. והתודעה של האדם חווה בכל פעם, צמצום וצורה אחרת של המציאות. והקיום של האדם, הוא לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות, שכבר קיימות כרגע בכל מקום ... תישאר קיימת תמיד. ורק התודעה המצומצמת של האדם, בכל פעם חווה צורה אחרת של המציאות. אבל באמת, גם המציאות הקודמת, נשארת קיימת תמיד. (והאפשרי, נכלל במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחוייב, למרות שהן נפרדות וא"כ הן רק אפשריות וכולי). וכל השינויים שהאדם חווה, הם רק בגלל שהאדם לא חווה את ... שקיימים עם אין סוף אפשרויות, הוא לא היה יכול להגדיר שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום שינוי כלל. כי כל האפשרויות כולן, קיימות כל הזמן. והאדם נמצא דווקא ... לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל המציאות כולה בכל מקום ובכל זמן יש רק ישות אחת, כגון אבן וכיו"ב, הרי ... כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחוייב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי כל ישות ממלאת את המקום והזמן בשלמות, ... שהוא לא סתם רואה דמויות מצוירות על המסך, אלא הוא רואה כרגע, צורות חיים אחרות, שקיימות ברגע הזה ממש. ומי שרוצה לדעת, מה קורה כרגע ביקומים מקבילים ובמקומות אחרים ביקום שלנו, פשוט ...