... גם הוא יכול לסבול, ממה שהוא כן יודע. כגון לדוגמא שהאדם לא יודע שיש לו איזו
בעיה, אבל הוא כן יודע שהוא לא רוצה שתהיה לו את
הבעיה הזאת. וגם יכול להיות, שהאדם שלא יודע, יסבול, דווקא בגלל שהוא לא יודע. כגון לדוגמא, אדם שיודע שיש לו איזו
בעיה, אבל הוא לא יודע מה
הפתרון שלה. שהוא סובל, או בגלל שהוא יודע שיש לו
בעיה, או בגלל שהוא לא יודע מה
הפתרון לבעיה שלו. ונמצא אם כן, כי זה בכלל לא משנה אם האדם יודע או לא יודע דבר כלשהו. מה שכן משנה, זה שלא תהיה מריבה בין כל הדברים שאותם האדם יודע. שלא יהיה מצב, שהאדם יודע שרע לו, בלי לדעת מה
הפתרון לכך. ולאו דווקא שהאדם יודע שרע לו, אלא אפילו שהאדם חושב שאולי רע לו, גם זה נקרא שהאדם יודע שרע לו. ומי לא סובל בכלל? מי שיודע את הכל או מי שלא יודע שום דבר. כי מי שיודע את הכל באמת, אז כל דבר שהוא יודע על איזו
בעיה, הוא מיד יודע על
הפתרון שלה. וכל פעם שהוא יודע על
פתרון כלשהו, מיד הוא יודע גם על עוד
בעיה אחרת אפשרית. אבל מיד הוא גם יודע על
הפתרון שלה. וכך הלאה, שהאדם יודע על כל
הבעיות ואת כל
הפתרונות האפשריים. עד שהאדם מגיע למצב של שוויון, שבו אין שום
בעיה שהוא לא יודע מה
הפתרון שלה. ואז ממילא הוא לא יכול לחוות שמשהו חסר לו, כי הוא יודע את המילוי
והפתרון של כל דבר. וגם מי שלא יודע שום דבר, גם הוא אינו סובל כלל. כי הוא לא יודע על שום
בעיה ולא על שום
פתרון לשום
בעיה. ונכון שהוא לא יודע על שום
פתרון לשום
בעיה, אבל הוא גם לא יודע על שום
בעיה שאין לה
פתרון. כי הוא לא יודע על שום
בעיה כלשהי. ומי שיתבונן היטב יראה, כי גם מי שיודע את הכל, גם הוא מרגיש בדיוק, כמו מי שלא יודע שום דבר. כי גם הוא לא יודע על שום
בעיה שאין לה
פתרון. ובכל מקרה הרעיון הוא פשוט, זה לא משנה מה אתה יודע וכמה אתה יודע, זה כן משנה שאו שתגיע למצב שבו אתה יודע את הכל, או שתגיע למצב שבו אינך יודע דבר. ונשאל: אולי זה שיודע את הכל, אולי הוא יודע שיש
בעיה שאין לה
פתרון. וא"כ הוא יכול להגיע למצב שבו רע לו, כי הוא יודע על
בעיה שאין לה