... מודע לרצון הראשון והפנימי ביותר שלו, על ידי זה הוא מסוגל להסיר מעצמו ... ולא לסיבה האמיתית והפנימית ביותר שבגללה הוא רוצה את הרצונות עצמם, ... התחברות לשורש הרצון הפנימי ביותר. כאשר האדם מחובר לשורש של הרצון שלו, ... מסוגל לשנות את המהות הפנימית של המציאות אלא רק את הצורה החיצונית שלה. ...

... הטובים של האדם באים באמצעות חיקוי. ללמוד דוגמא חיובית מאדם אחר, זהו חיקוי חיובי. החיקוי הוא טוב או רע לפי המהות הפנימית של החיקוי. כאשר החיקוי מחקה מהות פנימית טובה, החיקוי הוא טוב. כאשר החיקוי מחקה מהות שאינה טובה, הרי שהחיקוי רע עבור האדם. על האדם להתמקד במהות הפנימית ולא בלבוש החיצוני של המהות. חיקוי טוב, הוא חיקוי של מהות טובה. ז"א כאשר האדם רואה אדם אחר שטוב לו, אל תנסה לחקות את ההתנהגות ... המחשבתית שלו, תפיסת החיים שלו וכל שאר הדברים שמתרחשים בתוכו. כאשר ברצונך לחקות התנהגות כלשהי, נסה להבין את המהות הפנימית של המעטפת החיצונית. נסה להסתכל על הפנימיות של הצורה החיצונית. לפעמים הליצן החייכן עצוב ובוכה בתוך תוכו. לפעמים הצורה שנראית שמחה חיצונית מחפה ומכסה על ריקנות ועצבות פנימית. נסה להתבונן על המהות הפנימית של הדבר אותו ברצונך לחקות. נסה לחקות את המהות של צורת המחשבה של האדם המצליח, אך אל תנסה לחקות את צורת ההתנהגות החיצונית שלו. ... גם אם המהות טובה, הריהו כגוף ללא נשמה, והריהו כבעל חיים וכקוף המחקה את פעולותיו של בן האדם. לחיצוניות אין משמעות בלי הפנימיות, כשם שלגוף אין משמעות בלי הנשמה. החיקוי צריך להיות של הנשמה דהיינו, של המהות הפנימית החיובית ולא של המעטפת החיצונית. נסה להבין תמיד את המהות הפנימית, דהיינו, את צורת המחשבה וכולי שיוצרים את המעטפת החיצונית. ברגע שתתמקד במהות הפנימית ותחקה את המהות הפנימית הטובה, החיצוניות תסתדר כבר מעצמה. לסיכום: טוב לחקות מהות פנימית טובה. חסר תועלת במקרה הטוב ומזיק במקרה הפחות טוב, לחקות רק את החיצוניות או לחקות מהות שרחוקה מהטוב. ...

... שלו. כאשר שואלים על כל דבר, מדוע הוא לא ההפך ממה שהוא, על ידי זה מתגלה בסופו של דבר אל האדם מהותה הפנימית ביותר של המציאות. כאשר האדם מגיע אל הנקודה הפנימית ביותר של המציאות, הוא מרגיש אהבה אין סופית לכל דבר, הוא מרגיש אחדות מלאה ...

... הוא שהאדם יקשר את עצמו תמיד לתכלית של האכילה ולא לאכילה עצמה. כאשר האדם זוכר את הסיבה שבגללה הוא אוכל, אז הוא בעצם מרגיל את עצמו להיות מקושר תמיד במחשבה שלו לתכלית הפנימית של מעשיו. כאשר האכילה מקושרת לתכלית שלה, על ידי זה האכילה הופכת להיות בריאה יותר. אכילה עם מחשבה ועם דעת. ...

... מענה אמיתי לצורך האמיתי של הצד המבוקר. כאשר הביקורת מתמקדת בהתנהגות החיצונית בלבד של המבוקר, על ידי זה הביקורת אינה אפקטיבית. כאשר הביקורת מתמקדת בצד הפנימי ובמהות הפנימית והאמיתית של ההתנהגות של הצד השני, על ידי זה הביקורת הופכת להיות טובה יותר. לסיכום: מחקר אמיתי והבנה אמיתית של הסיבות האמיתיות מדוע הצד שעליו מעבירים ביקורת מתנהג דווקא כך ...

... הבגד שאותו הוא לובש הוא "אני". היינו הוא לא יודע לעשות הפרדה ברורה בין הפנימי לחיצוני. גם ה"אני" הוא רק הגדרה של ידיעות כלשהן. ... מהן הידיעות הבסיסיות ביותר שבלעדיהן אי אפשר לדעת מהו שולחן? תשובה: ידיעות פנימיות יותר, כגון ידיעת ה"אני" / מקום / זמן וכולי. שאלה ...

... ברע. אם המאמן האישי אינו מצליח לראות את הטוב שיש בכל אחד, במקרה כזה נוצר קונפליקט פנימי בתוך המאמן האישי. מצד אחד יש את הדעה של המאמן האישי, מצד שני יש את הדעה ...

... העכברים = מרגיש עייפות לגבי החיים. שינה = חי בעולם הדמיון = יחוס חשיבות לדברים שוליים ולא מהותיים = התמקדות בחיצוני במקום בפנימי = להפוך את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל. כאשר התודעה של האדם ישנה אז: הפוטנציאל השכלי אינו ממומש = אינו מבין מדוע דברים קורים = אינו מבין את עצמו בשלמות = אינו מודע לרצון הפנימי שלו שממנו באים כל הרצונות שלו = רואה דברים לא כפי מה שהם באמת = רודף אחר אשליות = משלה את עצמו = מפחד ... האש של האמת תשרוף את השקר. ברמה המעשית: לשאול שאלות, לא לקבל שום הנחת יסוד בלי לאמת אותה = השקר נעלם מעצמו. לצעוק = הצעקה הפנימית של האדם בחיפוש העצמי שלו = השתוקקות והגברת הרצון למצוא את האמת = כיסופים והשתוקקות גדולה = צעקה פנימית למצוא את האמת. לנער מהרגליים = לנער את כל ההרגלים = להפסיק לעשות דברים מתוך הרגל ושלא מתוך הבנה ברורה ...

... והוא מאבד את סבלנותו. כאשר החוזק של האדם נובע מהפנימיות של עצמו, לאדם כזה תהיה אין סוף סבלנות. כאשר תחושת הטוב של האדם היא פנימית ואינה תלויה בצורה החיצונית של המציאות = סבלנות. כאשר האדם יודע מהו הטוב שנמצא בכל דבר ...

... האמת עוזרת לאדם להגיע לשורש האמיתי, לסיבה האמיתית, לתכלית האמיתית ולמהות הפנימית של המציאות. ככל שהאדם יודע יותר את המציאות, כך התודעה שלו מתאחדת עם הדבר אותו הוא יודע, דהיינו, המציאות. כאשר התודעה של האדם = התודעה והשכל של המציאות = אחדות ...