... זהות לחלוטין, לא אומרים שהן שתי ישויות. וכל ישות שקיימת במציאות, (כולל ה"אין" שהוא היפוך ה"יש"), הכל תמיד יש בו חיסרון. כי כל דבר שקיים, הוא תמיד חסר את כל מה שנפרד ממנו. ולכן תמיד יש לאדם רצון עצמי, שהוא ביטוי לכך שהישות העצמית של האדם נפרדת מכל שאר הדברים. וכל רצון עצמי, הוא ביטוי לכך שהישות חסרה את שאר הדברים. כי אף אחד לא מרגיש חסר לגבי ... הדבר, מגבילה אותו להיות באחדות עם כל שאר הדברים. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם קיים כישות עצמית, הוא תמיד ירגיש חסר, כי הוא תמיד יהיה חסר את השלמות של כל שאר הדברים שנפרדים ממנו. וגן עדן הוא אולי מצב שבו האדם לא קיים כלל. אלא שאם הוא לא קיים כלל, אז ממילא אין מי שייהנה. וגן עדן צריך להיות מצב שבו האדם ימשיך להיות קיים, ושאף על פי כן הוא יחווה את השלמות של חוסר הקיום. כי אם תודעה קיימת, ובו זמנית היא חווה תחושה של חוסר קיום וחוסר נפרדות בשלמות, הרי שרק זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום נפרדות כלל. אבל זה כמובן נגד השכל. כי איך ישות קיימת, יכולה בו זמנית לחוות חוסר קיום מוחלט? ואם היא חווה ...

... משום שאף אחד לא שולט בקיום העצמי של התודעה שלו. ולצורך העניין נסתכל על התודעה כעל ישות כלשהי נפרדת מהגוף, שהביטוי שלה הוא בכך שהיא אומרת "אני". דהיינו, ...

... מפחדים מהמוות כ"כ, למרות שבעצם הוא בסך הכל חלק בלתי נפרד ממחזוריות החיים? ועל האדם לזכור תמיד, שאחרי שהוא מת, הוא חוזר למצב שבו הוא היה לפני שהוא נולד. ויהיה אשר יהיה המצב הזה, בכל מקרה האדם כבר היה במצב הזה. ז"א אילו ... מהמוות, ואם היה מקובל מבחינה חברתית שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, הרי שהאדם לא היה מפחד מהמוות. אך כאשר האדם גדל, הוא כל הזמן רואה מולו אנשים שמפחדים מהמוות. ועל ידי זה גם האדם עצמו מתחיל כמו משוגע לפחד מהמוות בלי לחשוב ...

... ברגעים אחרים בציר הזמן. והסיבה והתוצאה הן שתי ישויות נפרדות ושתי תמונות מציאות שונות בשני רגעים שונים. ועל האדם לנסות להבין, האם באמת קיים קשר ...

... לו רע. ונמצא אם כן, כי ההפרדה שהאדם עושה בין טוב לרע, שהיא הכרחית כנ"ל, היא זו שאחראית לחוסר האושר של האדם. ומאחר שאף אחד בעולם לא יודע איך להיות מאושר, כי אין שום אפשרות שהאדם יהיה מאושר באמת כאשר הוא מפריד בין טוב לרע, וזה הרי הכרחי כדי לחיות ...

... מצד האמת מצד עומק המציאות, אין הבדל בין תפישות המציאות האלו. והחכם האמיתי, גם הוא יודע להבדיל בין טוב לבין רע. כי בעולם שלנו יש טוב ויש רע. אלא, שהחכם האמיתי חווה את הנפרדות של הטוב והרע, כדבר שהוא עצמו טוב ... טוב, בכך בעצם הוא אומר שהחשיבה שלא אומרת שהכל טוב, שהיא לא מספיק טובה! ובכך שהאדם מנסה להרחיק את עצמו מהחשיבה שאומרת שיש טוב ורע, בזה עצמו האדם יוצר רע. כי החשיבה של הנפרדות שיש בה טוב ורע, היא טובה בדיוק ... לעצמו להכיל את הרע. כי החשיבה של החכם האמיתי היא עמוקה. ומצד האמת גם החכם האמיתי חי בעולם של טוב ושל רע. אלא שהחכם האמיתי יודע שמצד האמת, האחדות נמצאת באחדות עם הנפרדות. ושמצד האמת אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. ועל ידי זה החכם האמיתי חווה את ... האלו. כי החכם האמיתי מכיל בתוכו את ההפכים באחדות גמורה. ולהכיל את ההפכים באחדות גמורה, אין פירושו שאצל החכם האמיתי אין הפכים, אלא הכוונה היא שהחכם האמיתי חווה את הנפרדות של ההפכים, בדיוק כמו אחדות גמורה ... שלנו, וגם לא מבדיל בין טוב לרע בעולם הפנימי שבתוכו. וזאת שלמות האחדות, כאשר אין הבדל בין הפכים לבין אחדות. כי גם המחשבה שיש הבדל בין הפכים לבין אחדות ההפכים, גם זאת נפרדות. ואצל החכם האמיתי, אצלו אין הבדל בין הפכים לבין אין הפכים לבין אחדות ההפכים לבין נפרדות לבין אחדות. כי אצלו הכל נפרד והכל אחד בו זמנית. והנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות. והאחדות נפרדת מהנפרדות. ובנוסף, גם האחדות עצמה, גם היא נפרדות. כי יש בזה סוד, והוא שגם השלמות אינה מושלמת. משום שהיא חסרה את החיסרון. כי כל דבר בעולם, תמיד יש בו חיסרון. כי הוא חסר את מה שהוא לא. וברגע שיש נפרדות בין שלמות לבין חוסר שלמות, הרי ... טוב. ולכן גם השלמות יש לה חיסרון, בכך שאין בה חיסרון. ולכן אצל החכם האמיתי, אצלו יש אחדות אמיתית. כי אצל החכם האמיתי הכל אחד באמת. כי אצל החכם האמיתי אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות, לבין שלמות לבין ... שבמצב כזה האדם כבר לא צריך לנסות להזכיר לעצמו או ללמד את עצמו שהכל טוב. ולו רק משום שזה לא נכון. כי לא הכל טוב. ויש גם רע. אלא, שהרע נמצא באחדות עם הטוב, למרות שהוא נפרד ממנו. ולכן על האדם לשים לב לכך, ... דברים. וכאשר האדם מנקה את עצמו מכל השקרים כולם בשלמות, על ידי זה האדם מקבל שכל ישר, ומבין שבאמת הכל אחד תמיד. וכאשר יש לאדם שכל, על ידי זה הוא חווה את האחדות ואת הנפרדות של המציאות בו זמנית. כי מצד האמת יש במציאות שלנו אחדות ונפרדות בו זמנית. והכל נפרד והכל אחד בו זמנית. וכאשר האדם ... בסופו של דבר האדם מקבל שכל אמיתי, ומבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ועל ידי זה האדם רואה את האחדות שיש בין הטוב לבין רע. דהיינו, שהאדם עדיין ממשיך להתייחס לרע כאל נפרד מהטוב, אך עדיין האדם מתייחס אל ... מוחלט? האם יכול להיות שאולי אפשר לחשוב אחרת ולומר את ההפך על הטוב ועל הרע? ועל האדם פשוט לגלות את השורש של הטוב ושל הרע. עד שהאדם מגיע אל השורש, שבו האדם רואה את הרע כנפרד מהטוב, אבל עדיין רואה אותו כישות ...

... ואין שינויים ואין עולם נפרד כלל. ולכן האדם משתמש גם בשכל האנושי. והנה, השכל האנושי הוא בעצם ביטוי של ... אחד והכל טוב. כי שם אין נפרדות בין רצונו של האדם לבין המציאות, וממילא הכל טוב תמיד. אלא, שיש דבר יותר ... בכל דבר, שבאה לידי ביטוי בנפרדות שבה השכל האנושי חושב. ואז ורק אז האדם בעצם נמצא במדרגה שבה אין שכל אין ...

... כותב את הספר, באמצעות כוחו של הסופר. והציפורן של יד האדם, היא גם ציפורן כישות נפרדת מהיד של האדם, אבל היא גם כלולה ביד של האדם. והיד של האדם, היא גם יד כישות נפרדת מהגוף של האדם. אבל היא גם בו זמנית בלתי נפרדת מהישות של הגוף של האדם. וגם האדם עצמו, גם הוא ישות נפרדת מכל מה שנמצא סביבו ומהמציאות עצמה. אבל גם בו זמנית הוא לחלוטין לא נפרד מה"אני" הגדול יותר שהוא המציאות עצמה. וכאשר מישהו אומר לאדם איזה משהו, מצד האמת זה האדם שמדבר לעצמו. כי ה"אני" העליון של האדם, ... מקום. דהיינו, נקודת מבט שבה אין מקום כלל. כי שם מחוץ למקום, שם אין שום ישות נפרדת כלל, וממילא אין שום הבדל בין שום ישות לשום ישות אחרת, וממילא אין מקום. כך שכל המקום כולו, מצד האמת הוא נמצא בשום מקום ...

... ירגיש טוב ורע. דהיינו, כל הטוב והרע קיימים רק בגלל הישות העצמית של האדם שנפרדת מהמציאות. שאז יש לאדם רצון עצמי, וממילא שייך אצלו טוב ורע. אבל אם האדם ידמיין את עצמו ... בשורש המציאות, גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על השורש הזה, ממילא הוא תמיד מרגיש שלמות. כי בשורש ... גדולה, והיא: אם באמת בשורש הכל אחד, אז כיצד זה שיש בעולם שלנו טוב ורע ונפרדות? והתשובה היא, שבאמת מצד השורש של המציאות, גם שם יש נפרדות. וגם בשורש של המציאות, גם שם יש טוב ורע כשתי ישויות שונות. אלא, שבשורש של המציאות, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. כי בשורש של המציאות, יש אחדות מלאה בין הנפרדות לבין האחדות. כי בשורש של המציאות בהחלט יש גם טוב וגם רע. אלא ששם אין הבדל בין טוב ורע כישויות נפרדות, לבין טוב ורע כישויות לא נפרדות. ושם הכל אחד ממש. דהיינו, כי שם יש גם רע ממש. אלא ששם אף על פי כן, אין הבדל בין הטוב לבין ... והיפוכו. כי מצד אחד אנחנו אומרים שיש טוב ויש רע. דהיינו, שאלו שתי ישויות נפרדות ושונות זו מזו. ומצד שני אנחנו אומרים שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, אף על פי שאלו שתי ישויות נפרדות זו מזו. וזה כמובן דבר והיפוכו. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא סובל. כי מצד האמת יש גם טוב וגם רע. והשלמות היא כאשר האדם חי בעולם שיש בו טוב ורע כשתי ישויות נפרדות, אלא שהאדם חווה אותם כפי מה שהן באמת, דהיינו, ישות אחת, למרות שיש בתוכה נפרדות של ממש. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא לא מסוגל להתייחס לדבר כלשהו כאל רע, ומצד שני תוך ... כי כאשר האדם משקר את עצמו, אז השכל שלו קטן, ואז הוא רואה רק את הצד של הנפרדות של המציאות. כי כפי שאמרנו, במציאות שלנו כן יש נפרדות בין הטוב לבין הרע. אבל מצד שני, כל הנפרדות הזאת, היא רק צד אחד של המטבע בלבד. כי הצד השני הוא האחדות של המציאות. ומצד נקודת המבט של התמונה המלאה, משם אין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות. כי הנפרדות שבין הטוב לבין הרע, נמצאת באחדות עם השורש של המציאות שבו אין הבדל בין טוב לבין רע. וכאשר האדם מסתכל על האמת ומבין שמצד האמת יש במציאות שלנו גם נפרדות וגם אחדות. ושמצד האמת האחדות נמצאת באחדות עם הנפרדות. ושמצד האמת הנפרדות והאחדות הן ישות אחת, על ידי זה האדם נחשב לחכם אמיתי, מאחר שהוא רואה את האמת. ועל ידי זה ... להיות מחובר לשורש שבו הכל אחד. כי כאשר יש לאדם רצון עצמי והאדם חווה רק את הנפרדות שיש בין רוצה לבין לא רוצה, ואת הנפרדות שיש בין הטוב לבין הרע, על ידי זה האדם סובל תמיד. אך כאשר יש לאדם שכל, והאדם מבין שאכן יש טוב ויש רע, אבל גם הטוב וגם הרע הם ישות אחת למרות שהם נפרדים זה מזה, על ידי זה טוב לאדם תמיד. כי גם כאשר טוב לאדם וגם כאשר רע לו, הרי שהוא יודע שמצד ... לומר שאין הבדל בין מצב שבו יש טוב ורע, לבין מצב שבו אין טוב ורע. ז"א שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות. כי יש טוב ורע. אלא שאין הבדל בין יש טוב ורע, לבין אין טוב ורע. ... בין הטוב לבין הרע. כי זה דבר והיפוכו. אלא שמי שמחפש את האמת, הוא מבין שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות. ולכן יש טוב ורע כשתי ישויות נפרדות. אלא שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, למרות שיש הבדל ביניהם. ונסכם: להרגיש טוב באמת, פירושו ... דבר, כי שם הכל אחד ממש. ובנוסף על האדם להבין שהאחדות הזאת נמצאת באחדות עם הנפרדות של המציאות. דהיינו, שכל מה שנכון לגבי שורש המציאות, נכון גם לגבי הנפרדות של המציאות. דהיינו, שגם יש טוב ויש רע, אך גם בו זמנית אין שום הבדל בין טוב לבין רע. וכאשר ...

... ושורש המלחמה של האדם במציאות, נובע מכך שהשכל של האדם נמצא במלחמה עם השכל של המציאות. כי מצד השכל של המציאות, האדם נמצא באחדות מוחלטת עם המציאות, למרות שהוא גם נפרד ממנה בו זמנית. כי האדם הוא לא המציאות, אלא הוא רק חלק ממנה. אלא שמנקודת המבט של המציאות, למרות שהאדם נפרד ממנה, הרי שבו זמנית הוא גם נמצא באחדות איתה. והדבר ... את הרצון שלו. וכל דבר ודבר שהאדם חווה ומרגיש, וכל דבר שהאדם עושה, זה הכל ביטויים שונים של הכוח שמניע את כל המציאות, וגם את האדם שבתוכה. וכאשר האדם תופש את עצמו כישות נפרדת מהמציאות, על ידי זה נוצרת מלחמה בין האדם לבין ... עם הרצון העצמי שלו. כי הוא מבין שהכל אלו רק ביטויים שונים של המציאות. ועל ידי ההבנה הזאת, האדם חי בשלום עם המציאות ולא נלחם בה. אלא, שכאשר האדם תופש את עצמו כנפרד מהמציאות, על ידי זה האדם נמצא במלחמה בינו לבין ... כי ה"אני" האמיתי של האדם, הוא המציאות עצמה. ובנקודת השלמות, האדם אמור להרגיש "אני" גם ובעיקר כלפי כל המציאות עצמה, בדיוק כפי שהוא מרגיש "אני" לגבי הישות שנפרדת מהמציאות. אלא שאצל האדם ה"אני" שלו נפרד מהמציאות. וה"אני" הזה, הוא לחלוטין לא מנהל את ... כי כאשר האדם מחובר לנקודת האמת, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד, וממילא לא שייכת מלחמה. אבל כאשר האדם חי בשקר ומשקר את עצמו ואת סביבתו, על ידי זה נדמה לאדם שהוא נפרד ושונה משאר בני האדם, ועל ידי זה הוא נלחם איתם. כי אם ...