... כי האדם מסיבות כאלו ואחרות, יש לו
חרדות ופחדים. ואחרי שכבר יש לאדם
חרדות ופחדים, עכשיו
החרדות והפחדים עצמם, גורמים לאדם להישאר עם
החרדות והפחדים שלו. כי האדם מפחד מאיזה דבר כלשהו. ואז האדם חושב עם עצמו ושואל את עצמו, למה אני מפחד מהדבר הזה? האם באמת אני צריך לפחד מהדבר הזה? ואז מיד קופץ לאדם ... ולא מפחד כלל לשאול שאלות על
הפחדים והחרדות שלו, על ידי זה כל
הפחדים והחרדות שלו נעלמים לגמרי. לדוגמא: אדם שיש לו חרדה, שמא הוא יעשה טעות בעבודה שלו. על האדם לשאול את עצמו, למה אני כ"כ מפחד ונמצא בחרדה, מכך שאני אעשה טעות ... והפחד מפיטורים, משמר אצל האדם את
הפחד והחרדה שיש לו, מכך שהוא יעשה טעות בעבודה. ואם נמאס לאדם להיות בחרדות, עליו להמשיך לשאול את עצמו, למה אני מפחד להיות בלי כסף? ולמה יש לי חרדה מכך שלא יהיה לי כסף? ואז כמובן יבואו
פחד וחרדה אחרים, עמוקים יותר, שנראים כחזקים יותר, ויגידו לאדם, שאם לא יהיה לו כסף, אז הוא יסבול מדברים כלשהם, שהם ממש מפחידים את האדם. וכך כל פחד, משמר את כל
הפחדים והחרדות שנובעים ממנו. ומי שלא רוצה שום חרדה ולא רוצה שום פחד כלל, עליו להיות אמיץ עד הסוף ולהמשיך לשאול כל הזמן, למה אני מפחד מדבר כזה או אחר? והאם באמת ... על האדם להתגבר בכל כוחו על
הפחד והחרדה שלו, ולהמשיך לשאול שאלות, האם באמת אני צריך לפחד ולהיות בחרדה? והאם באמת זה רע? ומי אמר שזה רע? וכולי. עד שבסופו של דבר, האדם מגיע לנקודת מבט, שבה אין טוב ורע, וממילא אין שום
פחד או חרדה. ואז, הנקודה הזאת, מאזנת אצל האדם את
הפחדים והחרדות שלו. כי גם אח"כ יש לאדם
חרדות ופחדים, מאחר שיש לאדם רצונות. אבל, אז,
החרדות והפחדים מאוזנים. כי האדם כבר יודע את האמת האובייקטיבית, שבאמת אין טוב ורע מוחלטים וכולי. ...