... לשנות את המציאות. כי נדמה לו שהמציאות תהיה טובה יותר בצורה אחרת. אבל אם היה לאדם שכל אמיתי, הוא היה רואה את האמת, דהיינו, מסתכל על כל האירועים כולם,
מנקודת המבט של הסיבה הראשונה. ואז לא שייך שהאדם באמת ירצה לשנות את המציאות. וממילא גם לא שייך שהאדם באמת יפחד או יסבול וכיו"ב. כי גם כאשר האדם מבין את הסיבה ... את הסיבה הראשונה, עדיין הוא יכול לסבול. אבל אז, הסבל הוא לא אמיתי. כי האדם סובל רק כלפי חוץ. והאדם עצמו מחובר לאחדות של המציאות שהיא הסיבה הראשונה,
שמנקודת המבט שלה, הסבל הוא טוב ממש. כי
מנקודת המבט של הסיבה הראשונה, הסבל והטוב הם תהליכים שווים,
מנקודת מבט של אחדות שבה אין טוב ורע כלל. ונוסיף ונבאר, כי יש כאן מצבי תודעה שונים. והאדם סובל כפי כמה שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא הבנת שורש הרצון, ... שרוצה את הכל תמיד, וחוויה של האדם, שחווה שהכל זה התגשמות הרצון העצמי שלו עצמו, בדיוק כפי שהכל זה ביטוי של הסיבה הראשונה, ובדיוק כפי שהדברים נראים
מנקודת המבט של הסיבה הראשונה. ואעפ"כ יש גם את הלבוש החיצוני של התודעה, שבו יש רצון עצמי נפרד מהמציאות וכולי. אלא שברמה הפנימית, האדם רוצה את הלבוש החיצוני הרע. כי ... ולכן, אין אדם סובל, אא"כ נכנסה בו רוח שטות. כי בלי רוח שטות אין שום סבל כלל. ונוסיף ונאיר: כי "נכנסה" בו רוח שטות דווקא. כי הדבר קורה "מעצמו". כי
מנקודת המבט העליונה, זה האדם עצמו בוחר שתיכנס בו הרוח שטות. אבל
מנקודת המבט התחתונה, רוח השטות נכנסה באדם ללא כל בחירה. כי האדם חוזר אל התודעה של עצמו, בתהליך שקורה "מעצמו". כי כאשר האדם מבוטל לאין סוף, לא שייך שום רצון ותודעה ... מצד אחד קורה על ידי ה"אני" האמיתי של האדם בבחירה מלאה, דהיינו, על ידי השלמות של המציאות שעושה את הכל בבחירה מלאה ממש, ללא שום סיבה של טוב ורע. אבל
מנקודת מבט תחתונה, התהליך נעשה מעצמו ללא כל סיבה. ולכן, "נכנסה" בו רוח שטות דווקא. ואעפ"כ יש לאדם בחירה חופשית מצד השורש שלו, והאדם יכול לבחור להתחבר לשלמות ...