... ולהתעקש ולהחזיק בדעתו, למרות שהיא שגויה. והפסיכולוגיה ההפוכה, מציעה את הפתרון הטוב ביותר לבעיה הנ"ל. כיצד? אז כפי שכבר ביארתי, בכל מחשבה בעולם, יש בה
נקודת אמת כלשהי. וגם במחשבה שגויה, גם בה, בוודאי מסתתרת איזה
נקודת אמת כלשהי, שבגללה אפשר לטעות במחשבה הזאת. ואם יש שם
נקודת אמת, אז מדוע זאת טעות? משום שהטעות נוצרת, לא בגלל
נקודת האמת שבה, אלא בגלל
שנקודת האמת שבה, לא נלקחת בפרופורציה הנכונה וביחס מתאים לשאר הנתונים הנוספים. ובכל מקרה, בכל צורת מחשבה שגויה, קיימת
נקודת אמת כלשהי, שאיבדה את האיזון שלה. וכאשר רוצים לעזור לאדם, לראות את הדרך הנכונה, אז בשלב הראשון יש לנסות להבין את צורת המחשבה שלו, ואת הסיבה שבגללה הוא חושב, שאכן המחשבה שלו אמיתית ונכונה. ובשלב השני, אחרי שמצליחים להבין את נקודת האחיזה במציאות, של הטעות. דהיינו, את
נקודת האמת שיש בתוך הטעות, שבגללה הטעות קיימת, עכשיו אפשר לנסות להראות לאדם הטועה, את
נקודת האמת שיש בתוך המחשבה שלו . דהיינו, במקום לנסות להסביר לאדם שטועה שהוא טועה, במקום זה לנסות להסביר לו, למה הוא חושב שהוא צודק! והפעולה הזאת של, להראות לאדם שטועה, את הסיבה ... המחשבה שלו. ואחרי בניית יחסי האמון הזאת, עכשיו מגיע השלב השלישי. שבו, מנסים להראות לאדם שטועה, את זה שיש אמת יותר גדולה, ומשהו נכון יותר וטוב יותר, מאשר
נקודת האמת שלו. ויש לשים לב לכך, שבשום שלב, לא מראים לאדם שהוא טועה, ולא מנסים להסביר לו שהוא טיפש וכיו"ב. אלא מנסים להסביר לו שהוא צודק וחכם, אלא שיש משהו אחר, עוד יותר צודק ...