... ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא ... שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, ... את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ההפרדה. כי אלוהים, הוא הנפרדות הגדולה ביותר. שהוא נפרד בריחוק אין סופי, מכל צורה שהיא. והוא ההפך הגמור, של כל מה ...

... תשובה וגם אין שאלה - אחדות ההפכים, נפרדות ההפכים - אחדות ונפרדות כישות אחת ובו יתבאר, כי יש בעולם שלנו שתי נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אין שום תשובה לשום שאלה בעולם, ואין שום פיתרון לשום ... שבה דבר והיפוכו הם אחד, ששם אין שום שאלה כלל. כי שאלה / רצון / חיסרון, יכולים להיות קיימים, רק כאשר יש נפרדות בין דבר לבין היפוכו. כי כך ניתן להגדיר רצון, וכך ניתן ליצור קונפליקט ולשאול שאלות. אבל כאשר דבר והיפוכו הם אחד, אין שום קיום לשום ... כאשר האדם חוזר אל השכל המצומצם שלו, אז הוא עדיין זוכר ויודע את האמת, שבאמת המוחלטת, הכל אחד. ושאעפ"כ יש נפרדות וכולי. ...

... השאלה זה עם איזה שכל, אתה יכול להגיע עם שכל קטן אתה יכול להגיע עם שכל גדול, אני מדבר כאילו בנפרדות על השימוש בשכל. אליעד: אבל מה נותן לך שכל גדול עד שלא הגעת לסוף אם יש לך יותר שכל או יש לך פחות שכל זה טוב באותה מידה. ש: נכון בהנחה ...

... את כל זה במקומות אחרים. ויש גם את נקודת המבט, שבה יש לאדם בחירה חופשית חלקית. ושורש העניין הוא, כי מצד האמת הגדולה ביותר, קיים ריבוי אלוהים. שבו, יש אין סוף ישויות סופיות, מצומצמות, שנפרדות זו מזו. ואעפ"כ, כל אחת מהישויות האלו, היא בגודל אין סופי של אלוהים ממש. דהיינו, שכל אפשרי המציאות, נכלל במחוייב המציאות. וכפי שכבר ...

... כל פעולה אחרת, בעין אמיתית. וכאשר האדם אוכל, ההנאה שלו, היא לא מעצם האכילה עצמה, אלא מעצם החוויה שהאכילה נותנת לו. כגון לדוגמא שהאדם רעב, שאז הוא חווה נפרדות מאוד גדולה. שהאדם מאוד לא רוצה את המציאות, כי האדם מאוד לא רוצה את הרעב. והאדם חווה רעב, שהוא חוויה של חיסרון. ואז כאשר ... אחדות יותר גדולה. כי האדם מתחבר יותר אל האוכל, והאדם רוצה יותר את האוכל. ואז, ככל שהאוכל הוא טעים יותר, כך יש יותר חוויה של אחדות, ופחות חוויה של נפרדות והתנגדות, ואז ההנאה גדולה יותר. וכאשר האדם אוכל, אוכל שאינו טעים לו, אז האדם חווה נפרדות והתנגדות אל האוכל, ואז ההנאה קטנה יותר, עד כדי סבל. ולמה האדם רוצה טעם אחד יותר מאשר טעם אחר? כי לכל טעם, יש משמעות אחרת ... האמיתי, שהוא השכל של האחדות. דהיינו, אחדות ההפכים, היש והאין. כי כאשר היש והאין הם אחד, הרי שאין שום חיסרון כלל. כי שום דבר לא חסר שום דבר. ואין שום נפרדות כלל, כנפרדת. אלא, יש נפרדות, שהיא אינה נפרדת מהאחדות. וככל שהאדם קרוב יותר להבין שהכל אחד באמת, דהיינו, שאין דבר כזה אחדות, כי הנפרדות היא בעצמה אחדות, כך האדם קרוב יותר אל ההנאה בשורשה. ויש אנשים רוחניים, שמאסו בחיי הרוחניות, והם חוזרים לעולם הגשמי ונהנים ... נכלל במחוייב (מחוייב המציאות). דהיינו, שכל מה שקיומו הוא אפשרי ומצומצם, הופך להיות מחוייב המציאות ובגודל אין סופי. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז הנפרדות והאחדות נכללות זו בזו, כישות אחת. ואז אין שום חיסרון בשום הנאה גשמית כלל. וכאשר האדם רודף אחרי הנאה רוחנית, הוא מנסה ליהנות מהמציאות בשורשה. אבל הוא יוצר נפרדות וסבל. כי הוא בעצם מגדיר אצל עצמו, שהגשמיות, היא נפרדת מהרוחניות. כי כאשר הכל אחד, אין שום הבדל בין גשמיות לבין רוחניות. ומי ... דבר שהוא חסר כל משמעות, כי הרי אין שום דבר שנפרד ממנו, דהיינו, כלום / שום דבר, וכאשר האדם חושב על הישות הזאת שהיא חסרת כל גוף וכל צורה, כי אין בה שום נפרדות, אז על ידי זה הרצון של האדם מתבטל לגמרי, כי גם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי, כי באחדות, אין שום נפרדות של קיום עצמי. ואז בשעת ביטול, האדם חווה שלמות אמיתית, שאין בה שום חיסרון כלל. וההנאה היחידה בעולם, שאין בה שום חיסרון כלל, היא ההנאה של ידיעת האחדות / אי ידיעת הנפרדות. שבה האדם לא יודע שום דבר. וכאשר אין שום ידיעה, אין שום חיסרון כלל. ואם יש רצון, הרי שאי אפשר לרצות שום דבר, שאינו יכול להיות קיים. וכאשר יש קיום רק לישות אחת, הרי שאפשר לרצות רק ישות אחת. כי בשורש, אין אפילו לא פוטנציאל של נפרדות, ויש אחדות גם ברמת הפוטנציאל. כך שאי אפשר לחשוב ואי אפשר לרצות, שום דבר, מלבד מה שכבר קיים, שהוא קיים תמיד. כי כאשר האדם ... אותה. וזו עצמה ההגדרה שלה, שהיא, חוויה שלא ניתן להגדיר אותה. דהיינו, שגם האדם עצמו לא מסוגל להגדיר עבור עצמו את החוויה של עצמו וכולי. ואעפ"כ, יש גם נפרדות. ז"א כי בשלמות האחדות של החכם האמיתי, גם שם יש נפרדות. ובשכל שמפריד בין אחדות לבין נפרדות, אי אפשר להבין את העניין הזה כלל. כי הוא נראה כדבר והיפוכו. אבל בשכל שבו הכל אחד, שם ניתן להבין, שבאמת, גם הכל אחד, וגם בו זמנית יש נפרדות אין סופית. כי אחדות אמיתית, היא כאשר יש רק נפרדות וגם רק אחדות בו זמנית כישות אחת. שאין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות כלל. והחכם האמיתי, דהיינו, כל אדם בעומק פנימיות דעתו, הוא נהנה תמיד מכך שהכל אחד. הנאה שאינה תלויה בשום דבר, הנאה שאינה צריכה שום דבר, הנאה שאי אפשר להשיג אותה בשום דבר, כי אי אפשר לאבד אותה לעולם וכולי. ואעפ"כ, יש גם נפרדות. כי הכל אחד, ואעפ"כ, יש נפרדות, שהיא באחדות עם האחדות. דהיינו, למרות שהכל אחד, אעפ"כ יש נפרדות. וגם אצל החכם האמיתי, גם אצלו יש נפרדות כפשוטו. ואעפ"כ, זה לא כפשוטו. כי אצל החכם האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות וכולי. ובנפרדות של החכם האמת, גם הוא יש לו גוף, דהיינו, תודעה עצמית, שהיא נמצאת בתוך גוף, שהוא הגוף הגשמי. וגם החכם האמיתי, גם הוא יש לו ... הכל אחד, וכמו שהמציאות משנה את רצונה ואת מעשיה כל הזמן, למרות שבאמת אין אצלה שום שינוי כלל, כך גם אצל החכם האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד, אעפ"כ יש נפרדות תמיד, ואין שום הבדל וכולי. והחכם האמיתי, בתוך הנפרדות שלו, גם ההנאה שלו, תלויה בדיוק באותו שורש ההנאה של כל ההנאות שיש בעולם, שהוא להתקרב אל האחדות כנ"ל. ואפשר להתקרב אל האחדות ... מוגדרת. כי בשורש, יש הנאה שלמה, אך לא הנאה מוגדרת. כי אי אפשר ליהנות בצורה מוגדרת, דהיינו, אי אפשר לדעת שאתה נהנה, כאשר אתה חווה רק הנאה. ולכן מצד הנפרדות, יש גם את הנפרדות. שבה יש אין סוף מקום וזמן, דהיינו, צמצום של טוב ורע. והחכם האמיתי שותק, דהיינו, מתחבר אל האחדות, על ידי זה שהוא מבטל את שכלו, וממילא גם ישותו מתבטלת. אבל זאת, לא שתיקה מוחלטת. ובשורשו, זאת שתיקה מוחלטת. אבל מצד הנפרדות, זאת לא שתיקה מוחלטת. ובחיצוניות, החכם האמיתי עושה פעולות שונות כמו אדם רגיל, וחושב כמו אדם רגיל. אבל בתוך תוכו, הכל קורה ... יודע ליהנות, מהר יותר וטוב יותר, משתיקה עוצמתית של המחשבה שלו, דהיינו, חיבור לשכל של האחדות. וזהו ההיבט הראשון, של ההנאה של החכם האמיתי, מהצד שהוא בנפרדות ובתוך צמצום. שהוא, הנאה שנובעת מחוויה של שתיקה ושל ביטול השכל של ה

... העתיד נשארת עם חוויה של אחד כי אתה נמצא ברגע אחד וברגע אחד אין נפרדות, ברגע אחד אתה לא יכול לחוות אני ולא אני לדוגמא. אם לא היית זוכר שום דבר ולא הייתה לך חווית עתיד לא הייתה לך שום חווית נפרדות כי ברגע אחד אין אני ולא אני יש חווית שלמות, נכון מסכים איתך אבל מההיבט הזה הכל שלם זאת אומרת הוא לא שלם יותר ממשהו אחר כאילו אין לו משמעות של נפרדות יש לו את שיא המשמעות אבל אין לו משמעות מוגדרת אין לו משמעות של טוב או רע. ש: לא יש לו משמעות של למידה לאותו רגע. אליעד: תתרכז ... אני ואז הוא בחוויה של שלמות אבל אז אין לו שום משמעות ברמה של הנפרדות כאילו כי אין לו כבר שום "טוב לי לא טוב לי, אני רוצה אני לא רוצה" אין כלום אין עבר אין עתיד. ש: אני חושבת שיש לו שאלה מעבר לזה. ... כדי שנאמר שלרגע הזה יש משמעות נפרדת, כדי שלרגע הזה תהיה משמעות בנפרדות לכן אנחנו צריכים לומר שיש משמעות גם לעבר ולעתיד כי זה שיש עבר ועתיד זה נותן בעצם את המשמעות של הרגע הזה. עכשיו אז השאלה היא אז מה ... ועתיד פלוס הרגע הזה ולכן לצורך העניין זה שווה כוחות מהצד של הנפרדות אתה יכול להגיד שהרגע הזה הוא הכי חשוב ואתה יכול להגיד שהוא הכי לא חשוב והאמת היא שזה באמצע ששני הצדדים נכונים. עכשיו זה הבנו את זה ...

... זה גם מאה אחוז לרצות וגם מאה אחוז לא לרצות מבחוץ. וגם זה עצמו מוגדר ולכן לא נכון. בסוף זה גם זה וגם ההפוך שלו. בסוף אתה צריך גם לרצות במאה אחוז וגם לא לרצות במאה אחוז כאחד, וגם להיות בנפרדות של רוצה ולא רוצה. ...