... דהיינו, שה"אין" מקיף את ה"יש". ואם ניקח לדוגמא את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי
המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. כגון לדוגמא הישות שולחן, שהיא נבדלת אצל האדם מהישות כיסא, רק בגלל התיאור החיצוני, של הישות שולחן והכיסא. ואצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות כל משמעות עבורו.
והמשמעות של הדברים, נמצאת מחוץ לדברים עצמם. כי אם האדם לא היה יודע שום ידיעה בעולם, מלבד את ידיעת השולחן עצמה, הרי שהאדם לא היה יודע גם לא את השולחן עצמו. כי אם לא הייתה לאדם שום ידיעה, מלבד ידיעה אחת בלבד, הרי שלא הייתה שום משמעות לידיעה האחת של האדם. ואפילו
המשמעות של ה"אני" של האדם, גם היא נגזרת רק מכך שהאדם יודע את מה ששונה מה"אני" שלו. ואם לאדם לא היה כל זיכרון וכל תחושת עתיד, דהיינו, אם לאדם היה רק את הרגע הזה בלבד, לא הייתה לאדם שום משמעות כלל, אפילו לא משמעות עצמית. כי המשמעות נמצאת מחוץ לדברים. וכל דבר,
המשמעות שלו נגזרת,
מהמשמעות של הדברים, שאותם האדם מייחס לאותו הדבר. אך מהו אותו הדבר שעליו מבוססות כל המשמעויות כולן? ומהי אותה משמעות ראשית, שהיא משמעותית גם בלי לקבל את
המשמעות שלה מדברים אחרים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר שהאדם חושב עליו / רוצה אותו / מרגיש אותו וכיו"ב, הוא מוגדר.
והמשמעות של הדבר המוגדר, נובעת מכך שהאדם מודע לדבר ששונה ונפרד ומנוגד לאותו הדבר. אבל גם הדבר המנוגד לו, גם הוא עצמו אין לו ... שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו
המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפ"כ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. ... את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר
שהמשמעות שלה, היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמא הרצון של האדם,
המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום כלל, אז לא היה מקום לשתי הישויות של "רוצה" ושל "לא רוצה". ואם לא היה זמן ...